משבר הקורונה הציף מחדש ויכוח שמלווה את מערכת החינוך כבר עשרות שנים: הרלבנטיות של מבחני הבגרות ומדדי ההערכה. המצב בו תלמידי התיכונים לומדים מרחוק אינו מאפשר לקיים את מבחני הבגרות כסדרם, ומבקרי השיטה רואים בכך הזדמנות לשינויים. מנגד עולה חשש מהשלכות של שינויים מהירים מדי, שעלולים בסופו של דבר לפגוע בלמידה ובשוויון בין התלמידים.

בשבוע שעבר הונחה על שולחן ועדת החינוך בכנסת תכנית אלטרנטיבית לחינוך בתקופת הקורונה, שלא מעטים יגדירו כמהפכנית. המתווה, שגובש על ידי יו"ר הוועדה ח"כ רם שפע (כחול לבן), כוללת מעבר מהגדרה של מספר ימי לימוד בשבוע ל'בנק שעות', שכל רשות מקומית או בית ספר תפרוש במהלך השבוע תוך התאמה ליכולות ולצרכי הלמידה. בנוסף היא כוללת מתווה מדורג לצמצום מספר הבגרויות החיצוניות והפנימיות ופריסתן לאורך כל השנה, בהתאם לקצב הלימוד של בתי הספר, ומתן אוטונומיה נרחבת לבתי הספר לנהל את מערך הבחינות, על פי הבנתם.

תלמידי תיכון בבחינת בגרות (צילום: יוסי זליגר/ פלאש 90)

המתווה זכה לתמיכה של ארגוני ההורים ואנשי חינוך, שראו בו התקדמות ממערכת שמבוססת על בחינות אחידות לכיוון שמזכיר מדינות כמו פינלנד, שהנהיגו אוטונומיה חינוכית למורים ולבתי הספר. מנגד, הוא עורר גם חשש להעמקת פערים בין תלמידים מבתי ספר שונים ולפגיעה בלמידה. יו"ר ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים, רן ארז, הזהיר שבהיעדר בחינה אחידה ארצית, תלמיד מהפריפריה יופלה בכניסה למוסד אקדמי לעומת תלמיד מהמרכז, בגלל המוניטין של בית הספר שבא ממנה. בנוסף הוא הזהיר מהפיכת בית הספר 'למעין קייטנה': "בחינות הבגרות הן מטרה, וללא מטרה לחתור אליה אין הישגיות, אין למידה".

שלושה מומחים לחינוך טוענים ששנת הקורונה מחייבת שינוי בבגרויות, שיכול להיות גם בסיס לשינוי ארוך טווח.

פרופ' ענת זוהר: "תיקי עבודות, עבודת חקר ופרויקטים יכולים להיות אלטרנטיבה למבחן"

"טוב שמפחיתים במספר הבגרויות, זו מגמה נכונה", אומרת פרופ' ענת זוהר, מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, "אבל הפחתת החומר בכל בחינה – זו היא כבר הגזמה". זוהר, שכיהנה בעבר כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, מציינת שבעשור האחרון קיצץ משרד החינוך כמחצית מהחומר לבגרות, ובתחילת משבר הקורונה קוצצו בנוסף עוד כ-30% מהחומרים לבגרויות של מועד הקיץ. היא מזהירה כי "זה הופך את הכול למגוחך, ואני לא חושבת שהאוניברסיטאות יתייחסו לזה ברצינות".

פרופ' ענת זהר (צילום: אלבום פרטי)

זוהר הובילה תהליכי שינוי משמעותיים במבחני הבגרות כיו"ר המזכירות הפדגוגית בין 2006 ל-2009, במטרה להקטין את היקף הלמידה המשננת לטובת למידה עתירת חשיבה. לדבריה, למשרד החינוך יש עוד דרך ארוכה ללכת בנושא: "ראוי לשקול אפשרויות של מעבר לדרכי הערכה אחרות, שאינן מבוססות רק על מבחנים בכתב". דוגמאות לדרכי הערכה כאלה הן הגשת תיקי עבודות, עבודות חקר ויצירת פרויקטים, שיכולות להיות אלטרנטיבה למבחן כל עוד מתקיים פיקוח חיצוני של משרד החינוך על תהליכי העבודה. "הציונים המשוקללים יוכלו להיות שילוב מושכל של הערכה פנימית וחיצונית"

לדברי זוהר, מעבר לכלי הערכה חדשים ידרוש תוספת תקציב לעבודת ההערכה של המורים. עם זאת, היא סבורה שבמאמץ משולב של משרד החינוך והצוותים בשטח ניתן להתניע מהלך כזה כבר בשנה הקרובה. "זה לא יהיה מושלם, כי צריך תהליך כדי שהכלים יפעלו בצורה טובה, אבל בלי קשר לקורונה היה צריך ללכת לכיוון הזה, ואולי הקורונה תזרז אותו".

ד"ר מיכל רזאר: "חייבת להיות מסגרת, אחרת התלמידים ילכו לאיבוד"

"ללא הבגרויות, לבתי הספר יהיה קשה להחזיק את התלמידים", אומרת ל'דבר' פרופ' מיכל ראזר, דיקנית הפקולטה לחינוך במכללה האקדמית לחינוך 'אורנים'. לטענתה, הקורונה יצרה תחושה של התפרקות ובמקום לנסות לחשוב על ביטולם של המבחנים, כדאי לנסות להתאים אותם למסגרת מותאמת יותר. "אולי צריך מתכונת אחרת של הבגרויות, אולי מבחנים אחרים. אבל חייבת להיות מסגרת – אחרת הם ילכו לגמרי לאיבוד."

פרופ' מיכל ראזר (צילום: אלבום פרטי)

במקום החלטה גורפת לביטול הבחינות החיצוניות, רזאר מציעה להגדיל את משקל ההערכה הפנימית. "יש חשיבות למדידה חיצונית", היא מדגישה, "היא צריכה להתקיים כדי להציב סטנדרטים מבחינה לאומית. גם לילדים עצמם יש צורך בשגרה, ובשביל חוויית הצלחה אי אפשר להסתפק רק בהערכה פנימית"

רזאר מספרת שבשיחותיה עם מנהלי בתי ספר עולה חשש שתלמידים רבים יתנתקו מהתהליך הלמידה ואף ינשרו אם המסגרת לא תאפשר למנהלים לקחת את מערכת השעות בידיים – להחליט בעצמם כמה שעות לתת לכל מקצוע, מה יהיה היקף התכנים בו ומה תהיה חלוקת המשאבים. "אלו דברים שמנהלים רבים לא יכולים היום להחליט על דעת עצמם, וחלקם כבר יוצאים בפומבי נגד כך".

לדבריה, מהלך כזה חייב להיות מדורג ומורכב ונשען על איזון בין צרכי השעה החברתיים והרגשיים של התלמידים, כפי שנוסחו במתווה של ועדת החינוך, לבין הסטנדרטים החינוכיים. "צריך להיזהר מתגובה של הקצנה. זה מורכב למצוא את נקודת האיזון, אך היא נדרשת היום מאוד".

ד"ר אדם הישראלי: "כל מחנך צריך לדעת להתאים פתרונות לקהלים שונים"

ד"ר אדם הישראלי, מבית הספר לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים, חושב שעם ובלי קשר לקורונה, בתי הספר בישראל צריכים להתנהל בצורה פחות אחידה, ולאפשר מגוון רחב של צורות לימוד ומענה לצרכים שונים של תלמידים. "כל מחנך צריך לדעת להתאים פתרונות לקהלים שונים. מורה בכיתה צריכה להיות רגישה לרמת הלימודים, להפרעות למידה והרקע התרבותי, וזה נכון גם ברמת משרד החינוך ושר החינוך".

ד"ר אדם הישראלי (צילום: אפרת אשל)

הישראלי ער לביקורת על הביזור במערכת החינוך כמודל שמקדם הפרטה והרחבת פערים. הוא טוען שהגיוון הכרחי, ואינו סותר עקרונות כמו אחריות ושוויון חינוכי. "דיפרנציאציה במערכת החינוך זה לא ניאו ליברליזם", הוא אומר, "הדרישה הנוכחית של בתי הספר והמנהלים לדינמיות חינוכית לא יכולה להסתיים בגודל הכיתות ובאפשרות להחליט אם ללמוד בפארק או במתנ"ס, ונדרש להסתכל באופן מורכב יותר על היכולות והרקעים של התלמידים."

לשם כך ישראלי מציע מאין מודל רמזור חינוכי. "צריך מעבר הדרגתי להערכה חלופית – פחות ידע, יותר מיומנויות. עבודה עם חומר פתוח למידה מסדר גבוהה, הערכה עצמית, הערכה מגוונת ועוד". הישראלי מכיר בכך שיש בתי ספר שירצו לדבוק ולהמשיך במודל הקלאסי, וש"אם יפילו עליהם מערך הערכה חלופי זה רק יקשה על כל הצוות החינוכי". אך הוא משוכנע שלצדם יהיו גם בתי בית ספר שיראו רצון ויכולת לבנות מערך רציני של הערכה חלופית. "יש לנו תקדים להתנהלות כזו: ילדי שדרות בשנים הקשות של ההפצצות לא יכלו להיבחן, לפעמים הלכה למעשה כי הייתה מלחמה ואין בית ספר בזמן בגרות. שם הסתמכנו על ציון פנימי, אבל הוא חייב להיות ציון שמשקף משהו".