הגדלת ההשקעה הממשלתית מעוררת התנגדות אצל חלק מהכלכלנים שחוששים לפגיעה במצבה הפיננסי של ישראל. נתונים שחשף אתמול (רביעי) נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, מראים תמונה אחרת: הסכנה הגדולה ביותר למצבה הפיננסי של ישראל הוא אי שליטה בנגיף, בעוד שאי התכנסות ליעדי גרעון תביא לפגיעה משנית.
המשמעות: כל שקל שמושקע בעצירת הנגיף שווה לעתידה הפיננסי של ישראל יותר משקל שנשאר בקופת המדינה.
הנגיד הציג תחזיות ארוכות טווח להתפתחות יחס החוב-תוצר, לפיהם ישראל צפויה להיות ממוקמת מתחת לממוצע מדינות ה-OECD מבחינת גודל החוב. הוא ציין שלמרות הגידול הניכר בחוב מאז פרוץ המשבר, בהשוואה בין לאומית החוב והגירעון הצפויים בישראל ממשיכים לעמוד על הממוצע של המדינות המפותחות ואף נמוכים ממנו. הנגיד ציין שזו הסיבה שהוא תומך במתווה פיסקלי גמיש.
השליטה במגיפה תהיה חסכונית יותר לכלכלה
היחס בין גודל החוב לתוצר השנתי של המדינה הוא מדד מקובל בשביל לבחון את האיתנות הפיננסית של כלכלתה. על השימוש המופרז שנעשה במדד הזה נמתחה ביקורת בשנים האחרונות, אבל סוכנויות דירוג האשראי וקברניטי הכלכלה העולמית ממשיכים לראות בו נתון מרכזי ביותר.
כדי להבין את ההיגיון המנחה מאחורי הגרף שהציג הנגיד, צריך לזכור את שני צידי המשוואה: לסכום הכסף שמדינת ישראל לווה מצטרפת הפעילות הכלכלית שנמדדת בתמ"ג.
הנגיד הציג 4 תרחישים. על פי התרחיש הראשון ישראל מתמודדת טוב עם המשבר ושולטת במגיפה. במקרה כזה, הפגיעה הכלכלית תהיה נמוכה יותר, כי פחות ימי עבודה ייאבדו למשק בסגרים ובהגבלות. במסגרת התרחיש הזה, הגרף מתפצל לשניים: אם הממשלה תמשיך לסייע בהיקפים דומים לאלו שהיא מסייעת כיום, יחס החוב תוצר יגיע בשנת 2025 לרמה של 79%. אם הממשלה תתחיל לצמצם הוצאות כדי לבלום את העלייה בחוב, הנתון יעמוד על 75%.
במקרה שבו ישראל שולטת ברמה נמוכה במגיפה, המצב ייראה אחרת לגמרי. אז, בלי קיצוצים תקציביים, החוב יעמוד על 87% בשנת 2025, לעומת 84% עם קיצוצים.
על רקע נתונים אלה כדאי לחזור לאמירתו של ראש הממשלה לפיה ״אין כסף לממן קפסולות לכיתות א׳-ב׳״. השקעה במאבק בנגיף הקורונה: הקטנת כיתות, בדיקות, פיצוי עסקים שיוכלו להשאר סגורים ועוד, היא השקעה משתלמת. לא רק חברתית, גם לקופת המדינה.
השלב הבא: השקעה בתשתיות
הנגיד אמנם מייעץ לממשלה, אבל לרוב הוא נמנע מלהציג תכנית קונקרטיות ומסתפק באמירות כלליות. אתמול הוא חרג ממנהגו, והציג חלופה למקבלי ההחלטות הפיסקליות בישראל.
על פי הנתונים שהציג הנגיד, ההשקעה הנדרשת בתחום התשתיות בלבד צריכה לעמוד על כ-2% תוצר, והיא תניב בתמורה עלייה של 11.5% בתוצר, על ידי שיפור מערך התשתיות והיעילות התחבורתית בישראל.
הנגיד ממליץ לממשלה גם לבצע השקעה של 1% תוצר בחינוך לגיל הרך, הוראה בפריפריה והכשרות מקצועיות; פעולות אלה צפויים להניב בתמורה עלייה של 6.6% בתוצר.
ירון הסביר שהשקעות בתחומים הללו יביאו ל-2 תוצאות רצויות עבור המשק הישראלי: (1) האצת הביקושים במגזר העסקי שתוביל לעלייה ברמת התעסוקה; (2) ניצול ההזדמנות להשקיע בתשתיות שמהוות מנוע צמיחה ארוך טווח לכלכלה. ״ככל שנשקיע בתשתיות התחבורה והתקשורת זה יהווה מכפיל כוח למשק בעתיד״.
הנגיד קורא למעשה לעשות בדיוק מה שממליצים קרן המטבע וארגון ה-OECD, ומה שכבר התחילו ליישם בגרמניה ובצרפת: תכנית יציאה רחבה מהמשבר. בישראל, כזכור, עדיין נאבקים על אישור תקציב 2020 לשבוע האחרון של דצמבר.
