בשנים האחרונות לחייו הרבה יהודה מימון (פולדק) להיפגש עם בני נוער לקראת יציאתם למסע בפולין ולספר להם על ילדותו ובעיקר על פעולת "החלוץ הלוחם" בבית הקפה "ציגנריה" בקראקוב שבה השתתף.

"פקודת המבצע הייתה לצאת לרחובות קרקוב, לזרוק את בקבוקי המולוטוב על שלושה בתי קפה", היה מספר פולדק, "זוגות היו צריכות לצאת ולהדביק כרוזים ברחובות קראקוב הקוראים את הפולנים למרד. היו אנשים שקיבלו הוראה להניף דגלי פולין על בניינים ראשיים בקראקוב. רצינו גם לעשות מספר שריפות על מנת שמכבי אש ייסעו ותהיה מהומה גדולה בעיר. אפשר להגיד שכל מי שהיה באותו הזמן מלוחמינו בקראקוב השתתף באותה הפעולה".

גטו קראקוב (צילום: NN / ויקיפדיה).

אחרי שהפעולה בוצעה. הדגלים הונפו והכרוזים הודבקו, הגיע פולדק למחבואם של אלזה ושימק לוסגרטן. שם פגש את איציק ליבר שזרק בקבוקי מולוטוב ורימון לתוך בית הקפה 'ציגנריה'. בית הקפה שקק באותה זמן בקצינים גרמנים חוגגים. "איציק הגיע שותת דם וסיפר בהתרגשות על הצלחתו". היה פולדק ממשיך לספר, "למרות פציעתו וחומו הגבוה, מצב רוחו היה מרומם. היה זה לילה בלתי נשכח. הרגשנו בפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה שאנחנו בני אדם".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

עיני המאזינים נצצו. "לא חשבנו שננצח", אמר להם פולדק, "אבל רצינו שהיישוב היהודי בארץ ישראל יידע שהעברים לחמו. כל המחשבות היו מוקדשות לארץ ישראל. ידענו שהסיכויים להגיע לחוף מבטחים קלושים, אבל עצם קיומו של הישוב היהודי היה עבורנו תקווה למחר טוב יותר עבור העם היהודי".

סיפור הפעולה בקפה "ציגנריה" הפכך לחלק הארי בצוואתם של חברי תנועת "עקיבא". כמו שאמר שמשון דרנגר (שימק) שהיה מדריכו של פולדק: "כאשר תבקרו בפולין, בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי, ותרצו למהול את הכאב הנורא בקורטוב של גאווה, לכו למקום בו שכן בית הקפה 'ציגנריה' בקרקוב ואמרו: כאן, במקום הזה, ב-22 בדצמבר 1942, נוער יהודי מורד, נוקם וגאה חקק עבורנו בדמו, שלוש שורות בהיסטוריה".

הצליח לברוח מצעדת המוות

יהודה מימון (פולדק) נפטר אמש (חמישי) והוא בן 96. הוא נולד בקראקוב שבפולין ב-2 בפברואר 1924 כלאופולד וסרמן. בצעירותו התחנך בגימנסיה העברית בעיר והיה חבר בתנועת הנוער 'הצופה'. לאחר מכן עבר לתנועת הנוער 'עקיבא' שהייתה תנועת הנוער הציונית הגדולה והמשמעותית בעיר.

יהודה מימון בעדותו למשואה (צילום מסך באדיבות המכון הבינלאומי ללימודי שואה)

שנות המלחמה הראשונות עברו עליו בגטו קראקוב והוא הצטרף יחד עם חניכי תנועות הנוער האחרות לחברות במחתרת "החלוץ הלוחם" שבמסגרתה מונה להיות קשר של מפקדת המחנה.

ב-22 בדצמבר 1942 השתתף יחד עם חבריו בפעילות אלימה גדולה כנגד חיילים וקצינים גרמניים ששהו באותו זמן בקראקוב. לאחר הפעילות נתפס, נשלח לכלא מקומי ומשם נשלח לאושוויץ.

באושוויץ הצטרף לפעילות המחתרת שפעלה במחנה. לאחר שהחלו הגרמנים לפנות את האסירים ממחנות אושוויץ, בזמן צעדת המוות, בינואר 1945 הצליח פולדק לברוח והגיע בחזרה לקראקוב, שם הצטרף למאמץ לאירגון היהודים שנותרו בפולין לעלייה לארץ ישראל, במסגרת ארגון "הבריחה".

באפריל 1945 הצטרף לקבוצת "נקם" בפיקודו של אבא קובנר ורק ביוני 1946 עלה ארצה במסגרת עלייה ב' באוניית המעפילים "ווג'ווד".

מהמחתרת בקראקוב לחיל הים

בארץ התגורר פולדק זמן קצר בקיבוץ עין החורש, במסגרת גרעין של חניכי השומר הצעיר ובשלב מוקדם התגייס לפלי"ם ונשלח לקורס מפקדי סירות בקיבוץ שדות-ים.

עם הקמת חייל הים, הצטרף לחייל שבמסגרתו שרת 24 שנים בקבע עד לשחרורו במאי 1972 בדרגת סגן-אלוף.

ב-1963 נשלח במסגרת "נתיב", לשלוש שנים בפולין ושימש כמזכיר הראשון בשגרירות ישראל בוורשה. ב-1968 מונה לנציג מיוחד של מדינת ישראל באוסטריה, גם זה במסגרת "נתיב".

יהודה מימון (צילום: ארז רביב).

לאחר שחרור מהשירות הציבורי, מונה לתפקיד מנכ"ל חברת מקנומטיק בע"מ, חברה שוודית לעיבוד שבבי וקונסטרוקציה. ב-1987 יצא לגמלאות, והקדיש את זמנו בין השאר, למפגשים עם בני נוער ולסיפור קורותיו בפולין בימי המלחמה.

במותו הותיר אחריו שני בנים. הלווייתו תתקיים ביום ראשון ב-15:00 במושב ניר צבי, בהתאם להנחיות הקורונה.