ההתקדמות בפיתוח החיסונים לקורונה מעוררת תקוות רבות שסיום משבר הקורונה מתקרב. אך אחד האתגרים בדרך לחיסון האוכלוסייה בישראל אינו קשור כלל לנגיף הקורונה, אלא לבני האדם – שכנוע הציבור לקבל את החיסון. ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכונים בבריאות הציבור, מדגישה שאמון הציבור הוא מרכיב חיוני בנכונות להתחסן, ומציינת שלמרבה הצער, מהלכי הממשלה בתקופה האחרונה מחלישים אותו. היא מציעה להעניק תמריצים חיוביים, כולל כספיים, למי שיתחסן, ולשקול סנקציות מסוימות למי שיסרב לכך.

שאלת עידוד המוכנות להתחסן היא אחד מתחומי העיסוק המרכזיים של חוקרי בריאות הציבור, בישראל ובעולם. קבוצת חוקרים בריטיים פרסמו ב-2018 מאמר בכתב העת "חיסונים אנושיים", לפיו המוכנות להתחסן תלויה באמון במוצר (החיסון עצמו), אמון ברופא המחסן, ואמון בממשלה שמעודדת התחסנות.

במרכיב האמון בממשלה, אומרת ד"ר אולנובסקי, ישראל נמצאת בבעייה. "המדינה לא עושה מאמצים מספקים כדי לזכות באמון הציבור. דיוני קבינט הקורונה אינם חשופים לציבור, דבר שמביא לאי אמון. העובדה שהחלטות הקבינט או הממשלה אינן מתקבלות בהתאם להמלצות המומחים, כמו ההמלצה הנחרצת שצריך לחכות שבועיים בין צעדי הפתיחה של המשק – אינה תורמת לאמון הציבור. וזה טראגי, כי כשמאבדים את אמון הציבור קשה לזכות בו מחדש, ואת המחיר של אבדן האמון נשלם כולנו."

ד"ר חגית אולנובסקי. "אנחנו לא צריכים מנהיג. שכל אחד ייקח אחריות על עצמו ועל משפחתו" (צילום: אלבום פרטי)

נתוני הפתיחה אינם מעודדים במיוחד. לפי סקר שערך בשבוע שעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה, מעל מחצית מהישראלים (52%) לא מוכנים להיות במחזור הראשון של מי שיחוסנו נגד הקורונה. רק 21% בטוחים שיסכימו להתחסן ראשונים, ו-19% חושבים שיסכימו – כלומר, רק ל-40% יש נטייה חיובית להתחסן. המשתתפים לא נשאלו על הנכונות להתחסן באופן כללי, אלא על הנכונות להתחסן ראשונים.

בעיית הטרמפיסטים

ד"ר אולנובסקי מציינת מרכיב קריטי נוסף בנכונות להתחסן – ערבות הדדית. היא חוששת שגם הוא חסר עכשיו במיוחד. "אם רוב העם מחוסן, יש הגנה על כל הציבור – הגנת העדר. הגנת העדר מגנה על אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת שלא יכולים להתחסן, ועל מיעוט האנשים שהחיסון משום מה לא תפס אצלם, וזה מעולה. אבל על זה יש 'טרמפיסטים': אנשים שמבינים שלכל חיסון יש סיכון מאוד קטן לתופעות לוואי, לא למוות, אלא לחום או תחושת עייפות חולפת."

"ה'טרמפיסטים' בוחרים לא לקחת על עצמם את הסיכון לתופעות הלוואי, ולסמוך על חסינות העדר. מעין מחשבה שאומרת: 'הילדים שלי לא יסבלו את הסיכון, והם ירוויחו מהילדים האחרים שכן לקחו על עצמם את הסיכון'. זו לא התנגדות אקטיבית לחיסונים, אלא תפיסת טרמפ על חסינות עדר קיימת."

חיוב בחוק: לא יקרה, הדיון מזיק

אולנובסקי מתייחסת לדיון על חיוב חיסונים בחוק, ואומרת כי עצם קיומו יפגע בנכונות להתחסן. "המדינה קוראת לכולם להתחסן, אבל היא לא תוכל לכפות עליהם באמצעות החוק. למעשה, הדיבור על חיסונים בכפייה גורם יותר נזק מתועלת. אי אפשר לכפות על אדם להתחסן – מה יעשו אם מישהו לא מסכים להתחסן, ישלחו אותו לכלא? זאת לא באמת אופציה קיימת, ולכן לא רלוונטי לדון עליה בכלל". גם פורום המומחים של ההסתדרות הרפואית פרסם השבוע את התנגדותו לחקיקה שתכפה על האזרחים להתחסן, "וזאת מטעמים של אתיקה ושל הצורך לחזק את אמון הציבור".

עם זאת, היא לא פוסלת אפשרות לסנקציות מסוימות כנגד מי שלא יתחסן: "אפשר, במידה מסוימת, להגביל את גישתם של אנשים לא מחוסנים למרחב הציבורי ולשירותים ציבוריים. זה לגמרי לגיטימי במקרים כמו במגיפה משמעותית, ואני בעד. למשל, חלק מבתי הספר בארצות הברית מחייבים פנקס חיסונים מלא לכל תלמיד שלומד במוסד."

נזק קטן, תועלת עצומה

מכשול נוסף הוא הקושי להסביר לציבור כי החיסון בטוח, על אף שאושר בהליך מזורז. המפתח לכך, מבחינת אולנובסקי, טמון בהשוואת הנזק הפוטנציאלי מהחיסונים, שלדבריה הוא קטן מאוד, לעומת הנזק הוודאי העצום מאי-מתן החיסונים. "אנחנו כבר יודעים מהמחקרים שנערכו עד כה שחיסוני פייזר ומודרנה מאוד בטוחים בטווח הקצר, ולא גורמים לתופעות לוואי מסוכנות או משמעותיות", היא אומרת, "בשלב הזה, כשהקורונה גורמת לנזק כלכלי, נפשי ובריאותי כל כך כבד, לא לחסן רק בגלל שעבר מעט זמן מאז החלו הניסויים ואין עדיין מידע על תופעות לוואי ארוכות טווח –  זו כבר טעות, כי הנזק עולה על התועלת".

"החיסונים האלו מאוד בטוחים, גם אם מעט פחות בטוחים מהחיסונים שיש לנו עליהם נתונים של טווח ארוך – והנזק שכרוך באי-התחסנות היום הוא עצום. כל יום של התמודדות עם הקורונה גורם נזק עצום ובלתי הפיך לכלכלה. אנשים מאבדים את הפרנסה, ויש נזק נפשי עצום לאוכלוסיות רבות. ברגע שיהיה חיסון בטוח ומאושר על ידי ה-FDA או מקביליו האירופאיים, ככל שיותר אנשים יתחסנו – כך נוכל לחזור לתפקד בהקדם."

"למה לא לשתף את הכסף שנחסך עם האנשים שמתחסנים?"

מול כל הקשיים שציינה, אולנובסקי מציעה להשתמש ב"תמריץ משמעותי", גם כלכלי, כדי לעודד אנשים להתחסן, כיוון שזוכה גם לתמיכת ההסתדרות הרפואית. "מאחר שאת הערבות ההדדית יהיה קשה לייצר, ייתכן שהפתרון הוא לשלם להם כסף או שווה-כסף עבור כל מנת חיסון. בסופו של דבר, ובמיוחד בימים האלו, כסף עובד כמעט על כולם."

"בניגוד לתרומת דם, שבה צריך להניע לפעולה קבוצה קטנה יחסית של אנשים אלטרואיסטיים, כאן צריך לגרום לחלק רחב מהאוכלוסייה לעשות משהו, ותמורה כספית היא דרך מצוינת לעשות זאת. התחסנות של ציבור רחב תחסוך הרבה מאוד כסף לכלכלה ולמערכת הבריאות, אז למה לא לשתף את הרווחים עם אותם האנשים שמתחסנים, ולא מחכים שאחרים יעשו את העבודה במקומם?"