46% מהטרנסיות ו-57% מהטרנסים בישראל משתכרים פחות משכר מינימום, כך עולה מדו"ח חדש שהתפרסם בסוף השבוע.

רק 25% מהטרנסים והטרנסיות עובדים במשרה מלאה. הדו"ח מבוסס על סקר ארצי שערכה ד"ר סיגל גולדין בקרב מעל 350 חברי וחברות הקהילה הטרנסית ב-2019, ומציג נתונים מדאיגים בנושא התעסוקה, הבריאות והרווחה של טרנסים וטרנסיות בישראל.

"החשש והפחד מאפליה אף פעם לא עוברים"

יחס מפלה בהשכרת דירות

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"באופן קבוע לא התקבלתי לעבודות, קיבלתי יחס מפלה, נחשפתי לאלימות, לא הצלחתי לשכור דירה", העיד אחד המשיבים בסקר, סטודנט בן 23 שעובד כעת במשרה חלקית, על התקופה בה "לא עבר" (לא נתפס בעיני החברה בהתאם למגדר שלו).

הכנסה חודשית נמוכה

על פי ממצאי הדו"ח, 46% מהנשים הטרנסיות ו-57% מהגברים הטרנסים דיווחו כי הכנסתם החודשית נמוכה מ- 4,870 שקלים. בנוסף, 28% מהטרנסיות ו-23% מהטרנסים  דיווחו כי לא השתכרו כלל, ולא השתתפו בשוק העבודה, במהלך כל 2019.

רק כשליש מתוך הטרנסיות, ופחות מרבע מהטרנסים, דיווחו כי הרוויחו 7,915 שקלים או יותר בחודש, שכר הדומה לשכר החציוני במשק, שעומד על 7,925 שקלים.

תעסוקה

רק 25% מכלל המשיבים והמשיבות עבדו במשרה מלאה במהלך 2019, לא כולל עבודת מין. בממוצע, עבדו כלל הנשאלים והנשאלות שבעה חודשים בלבד במהלך כל 2019.

על תופעה זו, העידה משתתפת אחרת בסקר, מובטלת בת 24. "אני לא עובדת ולא מחפשת עבודה, כי אני לא מאמינה שאמצא עבודה שמתאימה לי", הסבירה. משיב נוסף, בן 26, שעובד כעת במשרה מלאה, אמר כי "גם כשהמצב נראה על פניו טוב, החשש והפחד מאפליה אף פעם לא עוברים".

תעשיית המין

עוד עלה מהנתונים כי 26% מקרב הטרנסיות, ו-8% מקרב הטרנסים, עסקו במהלך חייהם בעבודת מין או בתעשיית המין. מתוכם 42% ו-21%, בהתאמה, עסקו בכך בשנה שקדמה לסקר. בסך הכל, עסקו בעבודת מין 18% מהטרנסיות, ו-2% מהטרנסים שהשתתפו בסקר.

64% מהטרנסים, ו-54% מהטרנסיות, שעסקו בעבודת מין או בתעשיית המין דיווחו כי עשו זאת כדי להשיג אוכל, ו/או מקום שינה ו/או סמים.

השכלה

היחס לרמת ההשכלה, 23%  מהטרנסיות ו-14% מהטרנסים לא השלימו לימודי תיכון עם תעודת בגרות.

"לרוב המוחלט של רופאי המשפחה אין ידע מספק על לתהליכים רפואיים למעבר מגדרי"

יחס מפלה מאנשי צוות רפואי

רוב מכריע מקרב חברות וחברי הקהילה, 73% מהטרנסיות ו-58% מהטרנסים, דיווחו כי חוו יחס שלילי, או מפלה, מאיש צוות רפואי בגלל זהותם המגדרית. 40% מהנשים הטרנסיות דיווחו על במצבים בהם נמנע מהן טיפול בגלל זהותן המגדרית, ו-36% מהן דיווחו תוקפנות מילולית בעת שהותם במקום הטיפול. 7% מהטרנסיות, ו-5% מהטרנסים, דיווחו כי הותקפו פיזית בעת שהותם במקום הטיפול.

משתתף אחר בסקר, בן 28 , המגדיר את מצבו הבריאות כ"גרוע" העיד כי, "יש תחושה של יחס מזלזל מצד אשת צוות במרפאה של קופת החולים שלי. ככל הנראה על סמך נראות מגדרית חריגה. דיברה באופן מזלזל, ונתנה שירות לא טוב או לא הסכימה לתת שרות, על אף שמזכירות אחרות הסכימו".

המנעות מטיפול רפואי

60% מהטרנסיות ו-55% מהטרנסים העידו כי נמנעו מלגשת לטיפול רפואי שהיו זקוקים לו, בגלל חשש מיחס שלילי כלפיהם. אחד המשתתפים בסקר סיפר כי "אני גבר טרנס, ורופא המשפחה שלי סירב לתת לי מרשם להורמונים כי הוא לא מסכים עם התהליך שלי ואמר לי להישאר לסבית ועוד דברים פוגעניים".

בריאות הנפש

מבחינת בריאותם הנפשית, למעלה מ-70% מהטרנסים וקרוב ל60% מהטרנסיות אובחנו על ידי רופא כסובלים מחרדה כרונית או דכאון.  כ-40% מכלל הנשאלים והנשאלות אובחנו על ידי רופא כנמצאים במצבי התמודדות נפשית אחרים.

אובדנות

78% מחברי וחברות הקהילה שנשאלו דיווחו כי חשבו במהלך חייהם ברצינות על התאבדות, 48% ביצעו ניסיון אבדני.

רפואה תומכת טרנס

"למיטב ידיעתי, לרוב המוחלט של רופאי המשפחה והאנדוקרינולוגים אין ידע מספק בנוגע לתהליכים רפואיים למעבר מגדרי, כמו למשל תהליכי התאמה הורמונלית", סיפרה משתתפת בסקר בת 20, "ולכן עליי לבחור מבין רשימה מצומצמת מאוד של רופאים, שלרוב התורים אליהם כרוכים בהמתנה ארוכה עד בלתי אפשרית".