בג"ץ ידון בהרכב מורחב בשאלת החוקיות של דחיית אישור תקציב המדינה לשנת 2020 לחודש דצמבר. נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות, והשופטים ניל הנדל ועוזי פוגלמן קבעו בצו על תנאי כי הממשלה והכנסת ינמקו עד ה-15 לדצמבר מדוע לא יבוטל התיקון לחוק יסוד: הכנסת, שדחה בארבעה חודשים את המועד האחרון לאישור תקציב 2020, מאוגוסט לדצמבר. עם זאת, לוחות הזמנים לא יאפשרו את ביטולו בפועל של החוק בשנת התקציב הנוכחית, ומשמעות הדיון וההחלטה תהיה עקרונית יותר ותשליך על מהלכים דומים בעתיד.

בהחלטה שהתקבלה היום בדיון בעתירות שהגישו חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר, התנועה לאיכות השלטון וארגונים נוספים, דרשו השופטים מהממשלה והכנסת לסתור את הטענה כי התיקון לחוק "נתקבל תוך שימוש לרעה בסמכותה המכוננת של הכנסת".

הפשרה שהתירה להעביר שנה שלמה ללא תקציב מאושר

העתירות הוגשו כנגד מהלך שכונה 'פשרת האוזר' – תיקון זמני לחוק יסוד: הכנסת, שאושר בכנסת באוגוסט האחרון, כמענה למשבר פוליטי בממשלת נתניהו-גנץ. חוק היסוד קובע כי הממשלה צריכה לסיים את אישור תקציב המדינה בחקיקה בכנסת עד ה-31 במרץ של שנת התקציב, או 100 ימים מיום כינון הממשלה, לפי המוקדם מביניהם. חוק היסוד קובע כי במידה שהתקציב לא מאושר, הכנסת מתפזרת באופן אוטומטי ונערכות בחירות. חוק יסוד משק המדינה קובע כי במקרה בו שנת תקציב מתחילה ללא תקציב מאושר, הממשלה תתנהל ב'תקציב המשכי', שבו בכל חודש משרדי הממשלה יהיו רשאים להוציא 1/12 מתקציב השנה הקודמת.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

שנת 2020 החלה ללא תקציב מדינה מאושר, בעוד ישראל נמצאה במערכת בחירות, שלישית ברציפות, שהתקיימה ב-4 במרץ. בעקבות הבחירות הוקמה ב-17 במאי ממשלת האחדות של הליכוד וכחול לבן, ועל פי החוק היתה מחויבת להעביר את תקציב המדינה עד ה-25 באוגוסט (100 ימים מהקמתה). משרד האוצר החל בהכנת התקציב ואף פרסם טיוטה של חוק ההסדרים, אך במהלך הקיץ נקלעה הממשלה למשבר פוליטי שכלל גם ויכוח האם התקציב צריך להיות דו-שנתי (כלומר גם לשנת 2021) או לשנת 2020 בלבד, סוגיה שמשפיעה גם על היכולת של ראש הממשלה נתניהו לפרק את ממשלת האחדות וללכת לבחירות.

הפתרון שנמצא למשבר היתה הצעת חוק שהגיש ח"כ צבי האוזר (דרך ארץ), ואושרה במליאת הכנסת יום לפני הזמן בו הייתה אמורה להתפזר – ב-24 באוגוסט. ההצעה קבעה 'הוראת שעה' (תיקון זמני לחוק) לפיה התאריך האחרון לאישור התקציב לשנת 2020 יידחה בארבעה חודשים ויחול ב-23 בדצמבר, כלומר, תקציב 2020 יהיה בתוקף לשבוע אחד בלבד.

לכל אורך החודשים בהם לא היה תקציב התמודדה הממשלה עם משבר הקורונה, שדרש הוצאות חריגות באופן מיידי להתמודדות עם ההשלכות הבריאותיות והכלכליות שלו. באין תקציב מאושר, השתמשה הממשלה בקופסאות 'חוץ תקציביות' – היא אישרה בכנסת הגדלה של עשרות מיליארדי שקלים למסגרת התקציב שהותר לממשלה להוציא בתקציב ההמשכי.

העותרים: התנהלות הממשלה סותרת חוקי יסוד

העתירות שהוגשו לבג"ץ קובעות שהתנהלות הממשלה והכנסת סותרות את מהות חוקי היסוד, שאוסרים על הממשלה להתנהל ללא תקציב מדינה ומחייבים את הכנסת לאשר תקציב מדי שנה. מעבר לכך טוענים העותרים כי הוספת עוד ועוד 'קופסאות' לתקציב ההמשכי, מבלי לאשר את תקציב המדינה בהליך סדור, יוצרת מצב בו סדר העדיפויות הכולל לניהול תקציב המדינה אינו תוצאה של דיון וחקיקה בכנסת. הנשיאה חיות והשופטים הנדל ופוגלמן סברו שיש מקום לבחון את הטענות הללו, ולכן הורו לממשלה ולכנסת לנמק מדוע החוק לא יבוטל.

עם זאת, לוח הזמנים שנקבע לדיון בעתירות מוציא מכלל אפשרות ביטול בפועל של התיקון לחוק בשנת 2020. השופטים קבעו כי תשובת המדינה תוגש עד ה-15 לדצמבר, 8 ימים לפני שהתקציב ל-2020 אמור לעבור על פי התיקון. לחלופין, ייתכן כי הממשלה תתפרק ויוכרזו בחירות חדשות, ובמצב כזה ממילא לא ניתן להעביר תקציב וגם 2021 תתחיל עם תקציב המשכי. לפיכך, המשמעות של הדיון והביקורת השיפוטית על 'פשרת האוזר' יהיו בקביעת עמדה של בג"ץ בדבר חוקיותם של מהלכים דומים בעתיד.

זו אינה הפעם הראשונה שבג"ץ נדרש להתערב במהלכים בהם הממשלה והכנסת חרגו מהוראות חוקי היסוד הנוגעות לתקציב המדינה. הפעם הקודמת היתה בשנת 2017, בעתירות נגד העברת תקציב דו-שנתי לשנים 2017 ו-2018 בהוראת שעה, על אף שחוק יסוד: משק המדינה קובע כי תקציב המדינה צריך להיות שנתי. הרכב שופטים מורחב בראשות המשנה לנשיאה דאז, אליקים רובינשטיין, קבע כי העברת תקציב דו שנתי בהוראת שעה היא "שימוש לרעה בחוק היסוד". השופטים לא פסלו את אישור התקציב הדו-שנתי ל-2017-2018, אך התריעו כי במידה שהכנסת תבצע מהלך דומה בעתיד, הוא ייפסל על ידי בג"ץ.