דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
תאטרון

מאבק התרבות / בשוליים של עולם התרבות מחכים יוצרי הפרינג' לחזור לבמות

המחזאי והשחקן, אמיר פתר, והבמאית חן דוד שזכו בפרס 'קיפוד הזהב' על ההצגה אואזיס מדברים על מלחמת ההישרדות של יוצרי הפרינג': "אנשים מאוד מוכשרים עם מעט מאוד תקציב ותמיכה מרימים הפקות מדהימות"

אמיר פתר בהצגה אואזיס (צילום: נופר שיימן)
אמיר פתר בהצגה אואזיס (צילום: נופר שיימן)
הדס יום טוב

בקצה התור של ענף התרבות, אחרי התזמורות, והתאטרון הרפרטוארי נמצאים אנשי תיאטרון הפרינג' שגם בימי שגרה מתקיים מתקציבים זעומים. ביום שני התכנסו כמה מאות מאנשי הפרינג' לטקס "קיפוד הזהב" האוסקר של הרינג', שהתקיים במתכונת של אירוע מחאה בכיכר הבימה בתל אביב.

אחת ההצגות הזוכות בפרס, היא המונודרמה "אואזיס" שכתב השחקן והמחזאי אמיר פתר (30) וביימה חן דוד (30). "ההצגה עוסקת בסיפורו של נואל פאוְרֶלְיֶר, צייר צרפתי שנשלח ב-1956 לאלג'יריה כחלק משירות המילואים שלו כצנחן. שם הוא בא במגע עם האוכלוסייה האלג'יראית ונפגש עם סיטואציות מאוד קשות שמעמידות את המצפון והמוסר שלו במבחן", אומר פתר.

"באיזושהי נקודה, פאורליר עושה מעשה שאין ממנו דרך חזרה, אחריו הוא יוצא למסע של גילוי עצמי במדבר סהרה. בשלב הזה הוא בעצם מספר את הסיפור שלו לקהל". מסביר פתר. "ההצגה עוסקת בדילמות מוסריות בתוך מלחמה, בפוסט טראומה צבאית וגם במקום של האומנות".

את "אואזיס", כתב פתר בהשראת הספר "שחר במדבר" של נואל פאוְרֶלְיֶר שמבוסס בעצמו על סיפור אמיתי. ההצגה עלתה לראשונה בתיאטרון יפו באפריל 2019. עד למשבר הקורונה הוא הספיקו להסתובב איתה בכל הארץ במשך שנה ואף לזכות במקום הראשון בפסטיבל תיאטרונטו 2019.

"מבחינתי, 2019 הייתה שנה מאוד פורה", אומרת דוד. "ההצגה רצה בהמון מקומות, ועלתה בממוצע שלוש פעמים בחודש, שזה ממש יפה להצגת פרינג'. לפני הקורונה עבדנו על הגשות לפסטיבלים בחו"ל. במרץ האחרון הגשנו בקשה להיכנס לסל תרבות והתקבלנו, היינו בשוונג. הקורונה פשוט ביטלה את ההצגה, והכל קפא."

אמיר פתר (מימין) וחן דוד (צילום: ללא קרדיט)
אמיר פתר (מימין) וחן דוד (צילום: ללא קרדיט)

במהלך הקיץ, פתר ודוד ניסו לחזור לעניינים. הם התחילו ליצור קשר עם רכזות התרבות ומגמות התיאטרון של בתי הספר, הספיקו להעלות את ההצגה פעם אחת בלבד עד שהכל נסגר שוב לקראת ראש השנה. "ההצגה לא תיעלם, היא פשוט בהקפאה. אנחנו הולכים לחזור בכל הכוח אחרי שהכל יגמר ושום דבר לא השתנה מהבחינה הזאת" אומר פתר.

בין הפרינג' החתרני לבידור להמונים שבתאטרון הרפרטוארי

פתר ודוד בחרו להתמקם בשוליים של עולם התאטרון. המושג פרינג' (באנגלית-שוליים) מתייחס לכל התיאטרון האלטרנטיבי והעצמאי שלא משתייך לזרם הממסדי הרפרטוארי של התיאטרון. בדרך כלל מדובר בתיאטרון שלא זוכה לתקציבים ומתבסס על היוזמה העצמאית של האמנים.

"פרינג' זה מושג מאוד מאוד גדול, בכל מקום יש פרינג'", טוען פתר. "זה עולם שלם של יצירה ושל יוצרים שאני לא מפסיק לגלות בו אנשים ויוזמות חדשות כל הזמן. כשאני הולך לראות פרינג', גם אם ההצגה לא לטעמי, אני תמיד מתמלא השראה מאנשים שבמשאבים מגוחכים יוצרים תיאטרון. זה הכוח של הקהילה הזו".

"אני חושבת שהאמנות האמיתית נמצאת בפרינג'", מכריזה דוד. "זה כמו להשוות את נטפליקס לסרטי העין השלישית או סרטים זרים. תמיד יש ויכוח על מה זה אמנות ואיפה היא נמצאת, ואני חושבת שאמנות יש בכל מדיה וכמובן שבתיאטרון הרפרטוארי, אבל אם התיאטרון הרפרטוארי הוא יותר בידור להמונים, יותר נגיש ומתקשר עם אוכלוסיה יותר רחבה, בפרינג' באים לידי ביטוי התכנים היותר פוליטיים, העמדות החברתיות שאולי פחות נעימות לאוזן של הקהל".

"השאיפה מבחינתי היא שהיוצרות יתהפכו. שרוב הקהל בארץ יגיע לפרינג', זה הכל עניין של חינוך ותרבות", אומרת דוד. "כהתקבלנו לסל תרבות השנה הרגשתי שזה צעד ענק ושההצגה יוצאת מכותלי הפרינג' ונכנסת למערכת החינוך, וכ'שאואזיס' פגשה תלמידי מגמת תיאטרון וחבר'ה בשנת שירות שבאו לראות את ההצגה, הרגשתי שאני ממש בשליחות סביב התוכן של ההצגה, ושהלוואי ונגיע ליותר אנשים".

אמיר פתר בהצגה אואזיס (צילום: נופר שיימן)
אמיר פתר בהצגה אואזיס (צילום: נופר שיימן)

לטענת פתר, השוליים תמיד מגדירים את המרכז. "אם תיאטרון הפרינג' יהיה חזק וימשיך לבעוט ולשמש אלטרנטיבה לתיאטרון הממסדי זה גם יחזק ויגדיל את התיאטרון הממסדי. יש פה סמביוזה. אלה לא דברים שמתנגדים, הם שותפים שלנו לקהילת התיאטרון. ואנחנו, כנציגי השוליים, גם יכולים לשאוף להיות במרכז, וזה בסדר גמור. מה שבמיינסטרים או לא במיינסטרים כל הזמן משתנה".

"האמת שהבחירה ב'פ'רינג' היא גם מכורח הנסיבות". אומרת דוד בכנות "זה לא שהתיאטראות הרפרטואריים מקבלים כל במאי צעיר לכתוב להם הצגות. ליוצרים צעירים זו פשוט הדרך להתחיל ליצור".

"דווקא בגלל שאין כסף ההפקות מדהימות"

לטענתה של דוד, אנחנו חיים בעידן שאין בו הגדרות של חריג ומוזר ואין בו נורמלי. אדם צריך לרצות לספר סיפור בדרך שלו. "בתאטרון הרפרטוארי לא כל התכנים מתקבלים. בהכללה גסה, שם נמצא תוכן פחות חתרני ופחות פתוח. בפרינג' אתה יכול באמת להביע את דעתך בדרך שאתה רוצה בלי התערבות של ניהול אמנותי מלמעלה".

פתר טוען שיש פה עניין של מחיר. בסופו של דבר כל אחד רוצה שיראו את ההצגה שלו כמה שיותר אנשים, אבל השאלה היא איזה מחיר הוא משלם עבור זה. "כשאתה הולך למוסד רפרטוארי שבו עורכים אותך, מקצצים אותך, בודקים לכמה אנשים זה יכול להגיע, איך זה נכון מסחרית, על איזה משבצת זה נופל בתיאטרון ועוד, ובלי שאתה שם לב אתה לא נשאר עם הרבה ממה שהגעת איתו".

"יש משהו בפרינג' שעושה את הדבר ההפוך. דווקא בגלל שאין כסף, דווקא בגלל שאתה צריך להמציא את התפאורה שלך בתקציב זעום, יש משהו שדווקא גורם להפקה להרגיש בסופו של דבר הרבה יותר שלך. זה דבר מאוד מאוד משמעותי. בתיאטרון הפרינג' אנשים מאוד מוכשרים עם מעט מאוד תקציב ותמיכה מרימים הפקות מדהימות. כשאנחנו הפקנו את ההצגה הזו בפסטיבל התאטרונטו הרגשנו שהוועדה והליווי האמנותי נתנו לנו לעוף. אבל כן, זו בחירה קשה".

מחאת עולם התרבות, טקס פרסי קיפוד הזהב, בכיכר הבימה בתל אביב. (צילום: הדס יום טוב)
מחאת עולם התרבות, טקס פרסי קיפוד הזהב, בכיכר הבימה בתל אביב. (צילום: הדס יום טוב)

"רוב הצגות הפרינג' הן מאוד דלות ועניות ובקושי מחזיקות את עצמן". דוד מסבירה את המודל הכלכלי הנהוג בעולם הפרינג'. אין תקציב לעבודה על ההצגה לחזרות וכו'. ההכנסות של היוצרים מגיעות כמעט רק ממכירת הכרטיסים כשהתאטרון לוקח 30% והיוצרים מקבלים 70%. מזה הם משלמים לאנשי התפאורה, התאורה, תלבושות ולשחקנים. "כולם מקבלים שכר מאוד נמוך, אם בכלל מקבלים שכר". היא אומרת "על ההצגה הזו ישבנו רק לעיבוד של הטקסט ועל החזרות שלושה חודשים, זה לא זמן שאתה מקבל בו כסף.

"פעם אחר פעם הבחירה היא בדרך הקשה. הרבה פעמים אתה מתעורר בבוקר במחשבה של יאללה, רק שמישהו ייקח אותי כבר ואני לא אצטרך לדאוג יותר", אומר פתר. "בהתחלה, אחרי שזכינו בפסטיבל תיאטרונטו וקיבלנו את הפרס, היה לנו איזה חלום שאיזה תיאטרון יבוא ויקח אותנו".

"היו באמת מגעים עם כמה מפיקים ותיאטראות, ולא עבר הרבה זמן עד שהבנו שבתכנים מהסוג הזה ובהצגה שכל כך קרובה לליבנו רק אנחנו נבין מה טוב בשבילנו ואיך למכור ולקדם את ההצגה. בסוף, כשיש הצגה וזו ההצגה שהיא באמת שלך ב-100% ולא של אף אחד אחר, אז זה מאוד מספק, הרבה יותר מכל דבר אחר".

פרינג' תחת קורונה

"משבר הקורונה תפס את יוצרי הפרינג' חזק מאוד, אבל יש משהו בזה שאנחנו רגילים להילחם על חיינו ולא לנוח", אומר פתר. "אני רואה הרבה יוצרי פרינג' שממציאים את עצמם, בודקים מה אפשר לעשות: בזום, בחוץ, בבית, בגינה, כל מה שאפשר. לעומת התיאטראות הרפרטואריים שאני רואה אותם כמו בהלם קרב מול הדבר הזה. לכן לדעתי דווקא לפרינג' יש כוח מסוים.

"מה עושה יוצר פרינג' בזמן הקורונה? עובד על הזוגיות, רואה נטפליקס, מבשל, עושה ספורט, אבל גם מנסה בכל הכוח לכתוב את ההצגה הבאה ומתפלל לפתיחת התיאטרון" הוא אומר בצחוק.

"בסגר הראשון מאוד האשמנו את עצמינו על איך אנחנו לא מנצלים את הזמן לעשות משהו חדש או לכתוב", אומרת דוד. "הרגשתי שיש דחף לשבת ולכתוב ולעשות משהו על התקופה הזו או לכתוב משהו שרצית לכתוב הרבה זמן. אני דווקא התחלתי ללמוד קולנוע וטלוויזיה השנה, זה נראה לי זמן מצוין להתחיל בזה.

"אנחנו עצמאיים. גם היוצרים וגם אנשי הבמה בפרינג' נאבקים על הפרנסה כמו כל העצמאיים במדינת ישראל", אומרת דוד. "עם קרורונה או בלי קורונה, זה לא פשוט להתפרנס רק מהפרינג'. הרווח הוא מאוד קטן, ואני לא מכירה הרבה אנשים שממש חיים רק על זה"

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!