ביום שישי הבא, חברי הנבחרת הרוסית יהיו בין אלפי האתלטים שיתגודדו מאחורי הדגל הלאומי שלהם בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים באצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו . זה כמעט ולא קרה. רוסיה ניצלה בעור שיניה מהשעיה, אחרי שהסוכנות העולמית נגד סמים בספורט גילתה שימוש רחב היקף, בחסות המדינה, הסמים על ידי האתלטים הרוסיים.

החלטת הוועד האולימפי הבין-לאומי שלא להשעות את הנבחרת הרוסית כולה, ולהשאיר את ההחלטה בידי הגופים האחראים על הענפים השונים, התקבלה במורת רוח במקומות מסוימים ובהקלה במקומות אחרים. אצל הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, שהוכיח את מומחיותו בהפיכת כל השפלה בין-לאומית לניצחון תעמולתי של הקרמלין, אף אחת מהאפשרויות לא הייתה מתקבלת בזעזוע.

חשוב להדגיש, פוטין מעניק חשיבות רבה לאולימפיאדה – או ליתר דיוק, למדליות אולימפיות. כמו קודמיו הסובייטים, נוטה פוטין לאחד בין תהילה אתלטית לתהילה צבאית. זו הסיבה שהשקיע מאמץ אישי על מנת שרוסיה תארח את משחקי החורף ב-2014 בסוצ'י; תג המחיר, חסר התקדים, של האירוע- 50 מיליארד דולר (כ-191 מיליארד ש"ח, ד.ר.) – הצדיק את עצמו, בהתחשב בעובדה שרוסיה זכתה במספר הרב ביותר של מדליות. (הפעילות הרוסית במהלך משחקי סוצ'י מהווה את גרעין שערוריית הסמים האחרונה).

אין הכוונה שתהילה אתלטית מחליפה את התהילה הצבאית. במהלך המשחקים האולימפיים בבייג'ינג ב-2008 (בה הגיעה רוסיה למקום השלישי במספר המדליות אחרי סין וארה"ב), רוסיה זכתה בתשומת הלב העולמית כשיצאה למלחמה קצרה עם גאורגיה. אחרי סוצ'י, פוטין, זועם על הדחתו של נשיא אוקראינה הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ', הלך על מדלית הזהב הגאו-אסטרטגית כשסיפח את חצי האי קרים וביסס כוחות בדלניים במזרח אוקראינה.

כעת, כשהחלומות האתלטיים של רוסיה חזרו לתחייה, ייתכן שפוטין יהיה מוכן להשעות, זמנית, את שאיפותיו לתהילה צבאית – לא מעט מפחד שאליפות העולם בכדורגל בשנת 2018, אותה תארח רוסיה, עלולה לעבור למדינה אחרת.

ומה יהיה אחרי ריו? יש שמועות כי מולדובה, שעושה מאמצים ליישר קו עם המערב, היא השם הבא ברשימת החיסול של פוטין. השתלטות על טרנסניסטריה, מובלעת מולדובית פרו-רוסית סמוך לאוקראינה, תהיה אתגר כלכלי עבור רוסיה, שעדיין נאנקת תחת הסנקציות שהטיל עליה המערב בעקבות סיפוח קרים. אך מהלך צבאי כזה יהיה הצהרה רבת-רושם, ופוטין אוהב הצהרות רבות-רושם.

בלארוס היא קרבן פוטנציאלי נוסף למסע הרבנשיסטי של פוטין. תחת שלטון היחיד של אלכסנדר לוקשנקו, שמחזיק בשלטון מאז 1994, היא, לכאורה, מצויה כבר בכיסו של הקרמלין. אך לוקשנקו מנסה כבר תקופה ארוכה לשחק בין המערב לרוסיה בניסיון להשיג את התנאים הטובים ביותר עבור מדינתו. מאז סיפוח קרים, נע לוקשנקו, באופן ברור, לכיוון המערב, אולם צמצום הספקת הנפט מצד רוסיה עשוי לכפות על לוקשנקו לחשוב מחדש על המדיניות שלו.

עבור מולדובה ובלארוס, הגילויים על השימוש בסמים לא חוקיים על ידי רוסיה והעובדה שהמדינה הייתה על סף השעיה מהאולימפיאדה, עלולים להיות חדשות רעות מאוד, מאחר ופוטין מנסה להתאים עובדות אלו לנראטיב שלו על מזימה מתמשכת של המערב נגד רוסיה. ואכן, הקרמלין ושר הספורט הרוסי, ויטאלי מוטקו, האשים את גריגורי רודצ'נקוב, מי שהיה אחראי על בדיקות הסמים ובסופו של דבר חשף את הפרשה, בכך שהוא "שתול" של המערב. אם נוסיף לכך את החלטת נאט"ו לשלוח כוחות מזרחה, כדי לחזק את ביטחון פולין והמדינות הבלטיות, הרי שבהחלט ייתכן שרוסיה תחליט שזה הזמן ליצור חיץ גדול יותר בינה לבין המערב.

ברור שפוטין, סוכן ק.ג.ב. לשעבר, לא יתנצל על פרשיית הסמים הלא-חוקיים. יעיד כל מרגל ששקרים ורמאות בשירות המדינה הם לא רק נוהג מקובל אלא המהות של כל הפעילות החשאית. בהתאם, תכנית אספקת הסמים לספורטאים הייתה בפיקוח הפ.ס.ב., הגוף שהחליף את הק.ג.ב.

פוטין מעניק חשיבות רבה לאולימפיאדה – או ליתר דיוק, למדליות אולימפיות. כמו קודמיו הסובייטים, נוטה פוטין לאחד בין תהילה אתלטית לתהילה צבאית

גברתנים, כמו מרגלים, חשים חיבה מועטה בלבד ל'משחק הוגן' – ופוטין הוא גם וגם. מכונת תעמולה לא יכולה להתקיים במדינה שהפוליטיקה שלה חופשיה, הוגנת, כנה ושקופה. ותעמולה משחקת תפקיד חשוב בביסוס כוחו של מנהיג ברמות בהן נמצא פוטין.

אך מנקודת מבטו של פוטין, הוא לא שונה מכל מנהיג אחר, דמוקרטי או לא. מסמכי פנמה, שהודלפו לאחרונה חשפו את השימוש בחברות קש ומקלטי מס כדי להסתיר הון אישי ולהתחמק מתשלום מסים. המסמכים חשפו פעילות כזו מצד אישים כמו ראש ממשלת איסלנד ועד אביו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון. מקורביו של פוטין היו רק חלק קטן מרשימה ארוכה ומגוונת של נאשמים. הלקח, לפחות על פי הנשיא הרוסי, הוא שכולם משקרים אך משום מה רק הרוסים מוצגים כרשעים.

על כן, עבור פוטין להיתפס בשקר זו טעות, אך לא מקור לבושה. ולקבל עונש על רמאות רק חושף את הצביעות של המענישים. במובן זה, השעייה כוללת של הנבחרת האולימפית הרוסית הייתה עשויה להיות טובה יותר למעמדו במדינה – וגרועה אפילו יותר למדינות עליהן שם עין.

כעת, כשהחלומות האתלטיים של רוסיה חזרו לתחייה, ייתכן שפוטין יהיה מוכן להשעות, זמנית, את שאיפותיו לתהילה צבאית – לא מעט מפחד שאליפות העולם בכדורגל בשנת 2018, אותה תארח רוסיה, עלולה לעבור למדינה אחרת. ופוטין אכן העמיד פנים שהוא מטפל בהאשמות על שימוש בסמים באופן רציני, עד לרמה שביקש מהוועד האולימפי הרוסי להקים סוכנות עצמאית נגד שימוש בסמים בספורט.

אך אפילו צעד זה היה מכוון יותר לחיזוק מעמדו של פוטין, ולא התרפסות בפני כוחות חיצוניים, שכן זה צעד ששולח את המסר שאפילו מול אי-צדק, רוסיה, כמדינה המפוארת שהיא, נוהגת ברוחב לב וחינניות. בינתיים, העובדה שהאתלטים הרוסים יעמדו בפני בדיקה מדוקדקת ו"לא הוגנת" באולימפיאדת ריו מספקת את סיפור הכיסוי המושלם למקרה של תוצאות חלשות במשחקים עצמם.

אין ספק כי פוטין הוא מניפולטור מהמעלה הראשונה. אך הספין שלו על הבחינות המדוקדקות שעוברת רוסיה נושא פחות סיכונים מהפרשנות שלו להשעיה מוחלטת. השאלה היא אם רוסיה, מחשש להשלכות קשות יותר, באמת תחשוב פעמיים לפני שתפר שוב את החוק הבין-לאומי.

נינה ל. חרושצ'בה היא סופרת, פרופסרית ליחסים בין-לאומיים ודיקנית-משנה לעניינים אקדמיים באוניברסיטת ניו סקול שבניו-יורק, ועמיתת מחקר ב"מוסד למדיניות עולמית".

פורסם במקור ב- Project Syndicate