מזרנים, ספות, רהיטי עץ, שטיחים וחפצים נוספים תלויים על גדרות, נשענים על קירות ועומדים בערימות בחצרות הבתים ברחוב העצמאות בנס ציונה ומתייבשים בחום השמש של תחילת השבוע.
בר דניאלי, 27, מאלף כלבים בעל עסק עצמאי, אמור היה לעבור בשבוע הבא לבית משלו, אך קומת הקרקע בבניין מספר 17, בו מתגוררים הוריו, הוצפה בגשם הכבד שירד בעיר בסוף השבוע, וכל חפציו המיועדים לדירתו החדשה: המקרר, הספות, הארונות והבגדים, נהרסו.
ולא רק אלה, גם מכונית המיצובישי l200, שאפשרה לו להגיע ללקוחות ולהביא איתו ציוד אילוף, צעצועים ומזון כלבים. מי הגשמים שהציפו את הרחוב הגיעו לגובה מכסה המנוע ויצרו קצר חשמלי שגרם לשריפה באזור מושב הנהג. "בגלל השיטפון לא יכולתי להתקרב כדי לכבות את האש", הוא מספר, "אבל המים שעלו כיבו אותה".
הקושי הכלכלי שאילץ אותו לעבור להתגורר עם הוריו לפני כעשרה חודשים, עם תחילת משבר הקורונה, התעצם. "אני מחפש רכב ומחפש הלוואות. כרגע אין מי שייתן לי הלוואה, גם הבנק לא נותן".
מה אומדן הנזק שנגרם לך?
"אני מעריך שבסביבות 50 אלף שקל. זה לא רק הרכב, העסק והציוד שהלקוחות הזמינו שנהרס במים, זה גם כל הציוד שלי שהיה מוכן למעבר דירה".
"ההרגשה שלי רעה מאוד", אומר דניאלי ומפנה אצבע מאשימה לרשויות. "כעצמאי בקורונה, המדינה לא משתתפת איתך בשום דבר עוד לפני זה. העירייה לא משתתפת וגם הביטוח לא משתתף בהוצאות כי הוא לא מקיף ציוד. נשארתי לבד ואם לא היה את ההורים שלי הייתי עובר לרחוב. לא היה לי איפה לגור".
מתחת לבניין, בפינת ישיבה שארגנו הדיירים, מתקיים פרלמנט נשים. את היומיים האחרונים העבירו בניקיון החצר מהפסולת שנסחפה אליה. רינה, 63, אמו של דניאלי, מספרת כי בבניין גרים "שמונה דיירים גאים עשרות שנים".
"אני בטראומה מהגשם שעומד לרדת בקרוב", היא אומרת. "רק בבניין שלנו יש 10 מכוניות טוטל לוסט. נעשה לנו נזק גדול מאוד בגינה, עבודה של עשרות שנים שבנינו אותה. נדרש פה תיקון שאני לא יודעת איך נתגבר עליו כי כולנו פה אנשים מבוגרים".
"צריך לעשות משהו דרסטי עם הניקוז"
רחוב העצמאות הוא אחד מהרחובות הוותיקים בנס ציונה, עיר בה מתגוררים כיום כ-50 אלף תושבים. המבנים הלא אחידים שברחוב מעידים על תהליך ההתפתחות שעבר היישוב ממושבה לעיר שמדורגת גבוה (אשכול 8) מבחינה סוציו-אקונומית: בתי מושבה קטנים וצמודי קרקע עם חצרות גדולות ובהן עצי הדר, בנייני דירות פועלים ישנים בגובה שתי קומות ומעט מבני רכבת, ובתים משופצים המוסתרים בגדרות גבוהות ושערי חנייה אוטומטיים, המעידים על העלייה ברמת החיים. אך לצד השינויים, נראה שהתשתיות, לפחות באזור זה של העיר, לא התפתחו במיוחד.
"עבדנו יומיים אבל לא רואים את הסוף", אומרת אורנה, אחת מהדיירות ברחוב. "אנשים מפחדים ממה שהולך להיות הלאה. צריך לעשות משהו דרסטי עם הניקוז. בשנת 2020 זה לא צריך להיות. זה נכון שזה חוזר על עצמו, היו הצפות שנכנסו מים לבתים, אבל לא ברמה כזאת. אני יודעת ש-100 מ"מ גשם זה קיצוני, אבל כנראה שהיה צריך בכל זאת להיערך לזה".
רינה מתהלכת מסביב לבניין ומצביעה על הנזקים ונעצרת ליד רכבו של בעלה שהוצף ועומד מושבת. "את המכונית של בעלי אף מכונאי לא רוצה לתקן. פניתי לשלושה שאומרים לי, 'אנחנו לא רוצים להתעסק עם זה'. הם אומרים שלטווח הארוך עשוי להתפתח נזק שהם לא רוצים לקחת עליו אחריות".
מישהו הגיע להעריך את הנזק?
רינה: "באים לפה כל מיני שמאים ועורכי דין".
אורנה: "ציידים שרוצים להרוויח כסף".
רינה: "הגיע שמאי פרטי שאמר: 'אין לכם מה להפסיד. אין לכם ביטוח מקיף, אין לכם מי שיעזור עם התכולה. אני מגיש תביעה לעירייה בשמכם. אם אני אנצח תנו לי עשרה אחוז, אם לא אז אתם לא משלמים'".
והסכמת?
"אני חתמתי".
הגיעו נציגים של העירייה?
"מהעירייה עוד לא שמענו כלום".
"ארנונה של רמת אביב ג', תשתיות של שועפט"
"אנחנו רואים פה מראות שאנחנו כבר מכירים וזה לא מניח את הדעת לראות אותם", אומר אלי אבי יחזקאל, סוכן ביטוח בתחום הרכב, שבית הוריו, בו הוא מתגורר, הוצף. "לא בשנת 2020 ולא בעיר כמו נס ציונה, שמשלמים ארנונה של רמת אביב ג' ומקבלים תשתיות כמו של שועפט". בהמשך השבוע, כשהתחזית בישרה על סערה נוספת שמתקרבת, שלח הודעה: "רוצה לשמוע בדיחה טובה? לקראת הסערה של מחר חילקו לתושבים שקי חול לעצור את המים והעירייה הביאה סירת גומי".
לדבריו, זו אפלייה של התושבים, שרבים מהם אזרחים ותיקים. "בגלל שכולם פה פנסיונרים אז לא מתייחסים אליהם, ובעירייה מרשים לעצמם לא לעשות. זו מלחמה על הבית של ההורים שלנו. אנחנו נדרוש ואם צריך נלך להפגין עד שכל העניין הזה יסתדר. יסדרו את זה באמצעות תקציב. זו לא גזירה משמים".
"עוצם את העיניים ורואה תמונות של מים חומים"
"כשאומרים אדם עירום כביום היוולדו, זו לא קלישאה", אומר יחזקאל. "אין לנו לא תחתונים, לא גרביים, לא כתובה, לא תמונות, לא תואר, לא לימודים, לא ספרים, לא מחשב. שום דבר. אנחנו בריאים והכל בסדר, אבל כל העבר של בן אדם נמחק בשעות ספורות. בנס זה לא נגמר בחיי אדם". יחזקאל ובת הזוג שלו, חן, ממתינים לעבור לבית החדש שרכשו ומתגוררים בתקופה האחרונה, יחד עם בתם בת השנתיים, בבית הסבא והסבתא.
מחוץ לבית, בפינת החצר, ערימה של שקי חול שהיו אמורים למנוע את ההצפה, אך לא הועילו. במרפסת הבית ובחנייה עומדת תכולת הבית, ובפנים, הסלון ריק והקירות עירומים. את הבוץ שמילא את הבית כבר ניקו, אך יעבור זמן עד שהארונות יתייבשו.
בזמן הסערה היו יחזקאל ואשתו חן בחופשה באילת, הבת נשארה אצל הסבא והסבתא. בלילה התעורר אביו מתאורת החירום שהופעלה, וכשקם לראות מה הבעיה ופתח את דלת הבית, ראה שהמים הגיעו כמעט עד סף הדלת ושיש הפסקת חשמל בכל השכונה. את שארית הלילה העבירה המשפחה אצל השכנים בקומה למעלה.
"זו לא הפעם הראשונה שזה קורה", אומר יחזקאל. "יש לנו טראומות בכל יום שיש גשם. אנשים אומרים 'גשמי ברכה' ומתפללים שירד גשם, אנחנו מתפללים שלא יירד גשם. אפילו כשהייתי באילת, בבית המלון, ידעתי שיש גשם בבית שלי ולא יכולתי לישון. כשיש גשם אתה לא ישן בלילה, לא משנה איפה אתה ישן. אתה עוצם את העיניים ורואה תמונות של מים חומים. זה מה שאתה רואה.
"התעוררתי בלילה בערך בשלוש ורבע, וברבע לארבע הטלפון של גיסתי בחדר הצמוד צלצל. אז הבנתי שהתחילה הקטסטרופה ובכלל לא יכולתי לישון. בשבע בבוקר יצאנו מאילת כי הזעיקו אותנו. אמרו לי: 'הכי שחור שאתה מדמיין, אז מאה אחוז יותר'". כשהגיעו לעיר, בסביבות השעה 11 בבוקר המים כבר ירדו, אך הנזק נראה בכל מקום. "הכל היה בוץ".
החזאים צפו סערה נוספת, איך אתם נערכים?
"מזה אני לא פוחד", אומר יחזקאל, "הכל כבר הלך ואין מה להציל. זה לא יעשה נזק יותר גדול כי מה שכבר ניזוק ניזוק. אני פוחד ממה שיהיה פה בעוד חודש. עד אז התושבים ישפצו ויקנו חדש וחברות הביטוח לא ירצו לבטח אותם. מה הם יעשו אז, כשתהיה עוד פעם הצפה? ומה יהיה בינואר?"
"הכי קשה להתמודד עם הריח"
על הגדר סביב בניין מספר 19 מונחים כעשרים דיסקים שהונחו לייבוש ובחצר הבניין מושבים קדמיים ואחוריים של שני כלי רכב. ליד שני רכבי שברולט מונעים, עירומים ומפורקים מאבזורם הפנימי עומדים ניר (39), מכונאי רכב והבעלים של שתי המכוניות, ואחיו שבא מחדרה לעזור. את אחד הרכבים ניר כבר הצליח להציל בעבר אחרי שהוצף. כעת הוא נאבק להציל את שני הרכבים שאין להם ביטוח מקיף.
"במוצאי שבת פרקתי את הריפודים, כסאות, שטיחים, כל מה שניתן לפרק. שמנו את מה שאפשר במכונת הכביסה ונשאר לחכות שיתייבש. הכי קשה להתמודד עם הריח שנשאר בכיסאות, או אם יהיה עובש שיש לו השלכות בריאותיות".
במקרה של מי שאין לו ביטוח מקיף, זה עסק יקר במיוחד: "מי שאין לו ביטוח נכנס לבעיה", אומר ניר, "אם הוא רוצה לתבוע עצמאית אז הוא צריך לחכות שהכסף יגיע, ואם הוא מגיע, הוא צריך להוריד עורך דין, להוריד לשמאי ולא יישאר לו כלום, אולי 5,000-2,000 שקל לרכב בשווי של 10,000 שקל. זה לחכות לקרן הצבי".
ויש לו גם כמה עצות למי שרכבו הוצף. "להוציא את הכל, לייבש ולקוות שהרכב ישרוד את הטראומה. אין קסמים. הרבה תלוי בשאלה עד איפה הגיעו המים. צריך לנסות להציל ולייבש את הריפודים והדברים שהם לא מכאניים, להחזיר חזרה וסובלים את הריח. ביחס למחשבים לקוות שהם לא נפגעו. אם הרכב נכנס למים בנסיעה אז אין מה לעשות עם זה. המנוע כבר שאב את המים והלך, אין מה להשקיע ברכב".
מסתבר שבמקרה של הצפה, גיל מופלג לרכב, הוא דווקא יתרון: "כמה שהרכב יותר ישן אז יש יותר סיכוי לשרוד. מחשב זה כמו טלפון סלולרי. ברגע שנכנסים המים הקורוזיה עושה את שלה. ככל שהרכב ישן יותר יש פחות מחשבים ויש פחות מה שייפגע. נשאר רק החלק של הריפודים".
***
תגובת עיריית נס ציונה: "כמויות הגשמים שנרשמו ברחבי הארץ בסוף השבוע האחרון היו חריגות באופן קיצוני ובלתי צפוי והציפו ערים רבות ברחבי הארץ. בשנתיים האחרונות פועלת העירייה במרץ על מנת לשדרג את תשתיות הניקוז והביוב. עבודות שכללו בניית מובלי בטון, פתיחת קידוחי ניקוז, הרחבה וחיזוק תעלות עפר.
"כאשר דווח על הצפת רחוב העצמאות, הגיעו למקום צוותי העירייה עם ביוביות, טרקטורים, זרנוקים, צוותי אגף שפע, רווחה ומתנדבים על מנת לסייע לתושבים ולתת מענה מיידי. לאור האירוע החריג הוזעקו שרותי ניקיון לבתי התושבים אשר נזקקו לכך.
"ראש עיריית נס ציונה והצוות המקצועי קיימו מפגש זום עם תושבי רחוב העצמאות. במפגש הוסברה לתושבים הערכות מיוחדת של העירייה למופעי גשם צפויים".