בבוקר חורפי קריר מתמלא חוף הים של גבעת אולגה בעשרות בני ובנות 16. הם מתפרשים בקבוצות קטנות ברחבי החוף ומפסלים יחד בחול. המפגש הזה הוא יום לימודים לכל דבר של כיתת י' מופת בתיכון חדש בית אליעזר בחדרה, שבחודשיים האחרונים למדו מהבית, מבעד למסכי ה'זום'.
את המחזה הזה קשה היה לדמיין לפני עידן הקורונה, בייחוד חודשיים לפני מועדי בגרויות החורף שחלק מהתלמידים ניגשים אליהם. אבל הלימודים מהבית בלבד, שנכפו על תלמידי התיכונים בישראל החל מאמצע ספטמבר, גרמו לבתי הספר ולרשויות המקומיות לחפש דרכים ליצירת מפגש חברתי פיזי של התלמידים והמורים. בעיריית חדרה גיבשו מודל שמשתמש במגוון של מרחבים פתוחים בעיר למפגשים חווייתיים של יום שלם. כל תלמידי כיתות ה' עד י"ב בעיר נפגשו יום או יומיים בשבוע בחוף הים, בחווה החקלאית, בפארקים וביער חדרה.
"חיכיתי שיוציאו אותנו למשהו כזה. לא רק בגלל הקורונה. צריך שיהיו גם לימודים כאלו", אומר בן פומרנצר, אחד התלמידים. "בהתחלה היה כיף כשהקורונה התחילה, הנה פתאום משהו אחר. אבל עכשיו נהיה יותר קשה ללמוד. מצאתי את עצמי הולך לאיבוד במבחן, בזמן ששכן מתחיל לקדוח בקיר". חברתו לכיתה, אגם אשד, אומרת ש"המערכת לא בנויה בשביל למידה מהבית, כן, גם היום אחרי שמונה חודשים. קשה ללמוד כל כך הרבה מקצועות דרך הזום".
פומרנצר וחבריו לכיתה כמעט לא הספיקו להכיר אחד את השנייה. בשבוע הבא הם יחזרו ללמוד בבתי הספר, יומיים בשבוע בלבד, בקבוצות של עד 20 תלמידים. לצד האוורור מהלמידה מול מסך המחשב, המפגש מאפשר אינטראקציה חברתית פנים אל פנים.
"לקום בבוקר, להתאפר, להתלבש וללכת לים", אומרת בחיוך גלי גלוברמן, מנהלת בית הספר, שהצטרפה גם היא למפגש. "בים אני מרגישה קצת נורמליות. בתקופה רגילה יוצאים ככה פעם בשנה, היום פעם בשבוע" .
האווירה החופשית בחוף מאפשרת לגלוברמן ולמורים הפוגה מהמשבר שמתחולל בבתי הספר מעל לשמונה חודשים. למרות שגם ארגון המפגשים בחוץ מביא מורכבות ואתגרים משלו, אין לה ספק לגבי הערך העצום שלהם למורים ולתלמידים. "זה לא רק כיף בטבע, יש הרבה עבודה והכנות למתווה הזה. בתי הספר ישר קפצו על זה, אבל החשש העיקרי הגיע מצד ההורים. אני מבינה שההורים יילחצו מלצאת החוצה בתקופה של מגפה, אבל כבר אחר יום אחד אחד כזה בחוץ, גם בית הספר וגם ההורים למדו להעריך את המפגש האנושי. ואת העובדה שהילדים סוף סוף יצאו מהחדר אחרי חודשיים".
אסתי דרומר, מחנכת הכיתה, אומרת שחודשי הסגר גבו מחיר רגשי ולימודי מהתלמידים, שאיתו יצטרכו המורים להתמודד בחודשים הקרובים. "אנחנו נתחיל לאמוד את הנזק ולהבין את הדברים כבר מהשבוע הבא, כשהילדים יחזרו לבית הספר. עבור ילדה אחת הלמידה הייתה יעילה וטובה, ילד אחר הפסיק ללמוד עוד במאי. הפערים כאן התגלו בצורה חדה – ילדים שלומדים שמונה חודשים דרך מסך הטלפון הנייד, וילדים עם מחשבים ניידים אישיים. הפערים האלו יתנו את אותותיהם, וזה יהיה אתגר חינוכי גדול."
"אנחנו שנים חולמים על זה"
את 'מודל חדרה' פיתחו בעירייה כבר בקיץ, כחלק מההיערכות לשנת הלימודים בצל הקורונה. "גם בהתחלה השגרתית של שנת הלימודים, שנמשכה שבועיים, הבנו מהר מאוד שעדיין נצטרך לחלק לקפסולות, שיידרשו מרחבים נוספים ללמוד בהם", אומר שלומי דהאן, מנהל אגף החינוך בעיריית חדרה.
כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד מקרוב ולפגוש אחד עם השני, החליטו בחדרה להתייחס לכל העיר כ"מרחב למידה אחד גדול", ולסמן מרחבים המותאמים ללמידה בחוץ. העירייה השקיעה במודל כארבעה מיליון שקלים, בנוסף לתקציבים ממשרד החינוך.
הבחירה איפה ילמדו בכל בית ספר עברה למנהלים ולצוותים החינוכיים, בהתאם לצרכי התלמידים וללוחות הזמנים המתאפשרים בבית הספר. בבתי הספר היסודיים נבחרו בעיקר מקומות הקרובים יחסית לבית הספר, ובתיכונים הגמישות גדולה יותר.
לדברי דהאן, דווקא מגבלות הקורונה הן שמאפשרות להוציא לפועל מודלים חינוכיים שקידומם תקוע במשך שנים. "אנשים מסתכלים על הקורונה כמשבר נוראי, אבל האילוץ לעבוד ב-18 ילדים זה בעצם רפורמת הכיתה הקטנה. אנחנו שנים חולמים על זה. במשרד החינוך אולי לא יאהבו לשמוע את זה, אבל אני אומר שחצי כיתה חצי מהזמן שווה יותר מכיתה שלמה כל הזמן".
דהאן אינו חושש מהפסד שיעורים עיוניים עם חומר לבחינות הבגרות. "גם לתיכוניסטים שלומדים במשך שעות פיזיקה ומתמטיקה מול מסך המחשב, לא מזיק לצאת לכמה שעות של פיסול בחול מול הים עם המורות".
על קבלת ההחלטות של הממשלה ביחס למערכת החינוך הוא לא חוסך בביקורת: "יש התמהמהות בחזרת התלמידים, זה היה צריך לקרות הרבה קודם. בסוף זה סיפור של גודל קבוצות והפרדה, והנה, זו עובדה, אנחנו מצליחים לעשות את זה". גם אופן קבלת ההחלטות, תמיד ברגע האחרון ועם שינויים תכופים, שחקו לדבריו את האמון של הצוותים בשטח. "אפשר להסתכל על מה שעשו באירופה למשל. ניתן היה לקבל החלטות בתחילת הדרך ולעשות שינויים מינוריים, ולא כל הזמן להפוך מחדש את הכול".
"ככה היה צריך ללמוד תמיד"
בחווה החקלאית של חדרה עומדים תלמידי כיתה ו' מבית הספר אילן רמון, ולומדים להכין שמן זית. בחודש האחרון הם הגיעו לכאן פעם בשבוע ליום למידה מלא בפרדסים, בכרם הזיתים, בשדות וכוורות. "מטרת המקום הזה היא לייצר למידה התנסותית", אומר נתי קרנות, מנהל החווה החקלאית בעומד מול קבוצת ילדים שמכינים שמן זית, "מתוך החוויה החברתית, הרגשית והלימודית יש תהליך חינוכי שלם".
בימי שגרה מגיעים לחווה כלל תלמידי העיר פעם או פעמיים בשנה לפעילויות של מספר שעות. בחודשים האחרונים היא הפכה לאחד מאתרי הלמידה של בתי הספר. ביתני החווה הפכו לכיתות זמניות, וכל יום החווה קולטת בין שש לשבע כיתות שלמות מרחבי העיר ליום למידה מלא.
"עכשיו החווה היא פשוט חלק מבית הספר", אומרת שלי הורוש, מנהלת המחלקה לחינוך יסודי בעיר, "הטבע הוא מצרך נדיר היום בקרב בתי ספר, וכאן הוא הפך להיות חלק בלתי ניתן להפרדה מהלימודים עצמם. אני יודעת להגיד שאישית, הייתי מעדיפה ללמוד כל יום כאן, בין התפוזים והלימונים."
"הפרדס הוא בית ספר, לומדים הרבה דברים, אבל גם כיף פה", אומר התלמיד שלו ג'אנח, "הייתי רוצה לבוא לפה יותר, ואני מקווה שנבוא בהמשך, כי באמת לומדים דברים חדשים".
"זו למידה אחרת", אומרת עדי קמפנר, מחנכת הכיתה, "אי אפשר להיות בדיוק ככה בבית הספר עצמו, הילדים לומדים דרך החוויה עצמה."
עבור התלמידים בשכבות הגיל שנמנע מהן להגיע עד עכשיו לבתי הספר, הלמידה במרחבים הפתוחים שארגנה העירייה הייתה האפשרות היחידה להיפגש פנים אל פנים. עכשיו, עם החזרה ההדרגתית לבתי הספר במודל חלקי של מספר ימים בשבוע, המפגש בחוץ ישתלב עם הלמידה בכיתות, לפי בחירת בית הספר. "כל בית ספר יבנה לעצמו תוכנית ויבין בעצמו איזה מקצוע הוא רוצה ללמד", אומר דהאן, "אי אפשר ללמד את כל המקצועות, אין פתרון מלא, ולכן המתווה שלנו עדיין ימשיך להיות רלוונטי לכלל הילדים".
"אני יודע בוודאות שנמשיך גם אחרי החזרה של כולם לבתי הספר", אומר קרנות, "קוד הלמידה הזה, של ה'בחוץ', הפעילות, החברים, הוא רלוונטי מאוד לילדים. אם תשאל אותי, ככה היה צריך ללמוד תמיד".
