תור השתרך בכניסה ללשכת התעסוקה בחולון הבוקר (שלישי), לאחר ששירות התעסוקה הכריז על פתיחתן המחודשת של לשכות התעסוקה במתכונת של פגישות למוזמנים בלבד.

"אני מחכה פה כבר לא מעט, התור שלי כבר אמור היה להיות לפני כמעט חצי שעה, אבל נראה שהם מתעכבים", אומרת אחת הממתינות. "כבר נוצרה התקהלות לא קטנה. אנשים מחכים, ובשביל מה? בשביל עבודה. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק", אומר ממתין נוסף.

לצופה מן הצד, בהשראת הימים האחרונים, זה נראה אולי כאילו עומדים אנשים בתור לחנות בגדים שנפתחה, אבל בעצם מדובר בלשכת התעסוקה בחולון. לאחר ההכרזה על הפתיחה, עשרות מובטלים ומובטלות עמדו הבוקר בתור ללשכה בתקווה למצוא פתרונות, אך לא נראה שתורים מוזמנים ללשכה יכולים לפתור משבר של כמעט מיליון מובטלים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ג'ני (56), אם לשניים וסבתא לנכד מחולון, זומנה הבוקר לשירות התעסוקה על-ידי הפקידה שמלווה אותה. היא מחכה להיכנס, אך כבר מתקשה להאמין שתמצא פתרון. "אני כבר לא ילדה, עוד מעט בגיל פנסיה. מי ירצה עכשיו להעסיק אותי?".

לפני הקורונה ג'ני עבדה כמורה למוסיקה. ביתה קטן ואין בו פסנתר, ולכן, אחרי שנסגר הקונסרבטוריון, מצאה את עצמה מסתמכת על הגעה לבתים ספורים של תלמידים שיש להם פסנתר, ועל דמי אבטלה.

"אני רוצה לעשות מה שאני אוהבת, במוסיקה, מספיק עבדתי בחיי בעבודות אחרות", אומרת ג'ני, אך משתדלת להיות מציאותית. "אני מוכנה לעבוד זמנית בעוד דברים, אבל מה הפקידה הזו יכולה להציע לי? ניקיון? אין בדיוק פעילות בענף שאני עובדת בו עכשיו בשום מקום".

אור (23) מחולון, השתחרר לא מזמן מהצבא לאחר ששירת בקבע. הוא בדיוק יצא מפגישה עם הפקיד, ולא ממש מצליח למצוא את עצמו. "השתחררתי במאי, ממש בשיא הקורונה. מאז היו כמה דברים זמניים אבל לא מצאתי ממש עבודה", הוא מספר ומוסיף שהוא מתקשה להסתמך על המשפחה, שלא עלה בידה גם להציע לו הרבה עזרה. הוא רוצה להתחיל ללמוד, אבל בשביל זה הוא זקוק לכסף. "אני ממש רוצה למצוא משהו יציב. הפגישה הזו לא עזרה במיוחד, נראה שלא היה לו ממש מה להציע לי, אבל הוא אמר שיצרו איתי קשר ואני מקווה לטוב".

גם רותם (33), אם לילדה מאזור ועובדת לשעבר בתחום התיירות מחכה בתור, אבל היא לא ממש מבינה למה זומנה היום. "התקשרו אליי, נתנו לי שעה ואמרו לי לבוא. אני לא ממש יודעת למה זה יעזור, הענף שלי מת לגמרי, זה לא שיש בו עבודה אחרת. באתי כי פחדתי שישללו לי את הזכאות לדמי אבטלה אם לא אבוא".

עד לפרוץ משבר הקורונה, עבדה רותם בסוכנות נסיעות קטנה בתל אביב, והוציאה בעיקר טיולים למזרח. היא מובטלת לגמרי כבר מפברואר, ולא רואה שינוי באופק. "זה מה שיש כרגע, אני אשת תיירות ואין תיירות. איזה עבודה אחרת כבר אפשר להציע לי?"

אבל רותם לא מוכנה לוותר. "אני אולי אעבוד במשהו זמני בינתיים, אבל תיירות זה המקצוע שלי ולשם אני אחזור. עוד כמה חודשים, עוד שנה, עוד עשור – אני אחזור. בינתיים, אם ייתנו לי משהו בשכר ששווה לוותר על דמי האבטלה בשבילו והוא עבודה מכובדת, יש מצב שאני אלך על זה".