״שנת הקורונה היא שנת שיא של חמש שנים בהתאגדויות״, אומר עמיחי סטינגר (46), מנכ"ל האגף להתאגדות עובדים בהסתדרות.

דווקא כשמקומות עבודה סגורים. למה לדעתך?
״כי כמו בכל משבר, הרבה אנשים מבינים עכשיו שהם לא רוצים שינצלו את המשבר לרעתם. אם כולנו במשבר, אז כולנו במשבר. אם ירדת ב-5% בהכנסות, אתה צריך לקצץ לי ב-5%, אז אל תצמצם לי ב-15%, אחי, אל תנצל את זה״.

בכלי התקשורת משודר בימים אלה קמפיין חדש, ״להתאגד זה בטבע שלנו״, המזמין עובדים במקומות עבודה שאין בהם ועד להתאגד בהסתדרות. ״המציאות לימדה אותנו את הכוח של היחד״, אומר הקמפיין, ״כשאתה חלק מקבוצה אתה אף פעם לא לבד״.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

״אנחנו מצפים למאות פניות״, אומר סטינגר. ״ההסתדרות משקיעה הרבה מאוד משאבים בשביל להעלות את העניין הזה של התאגדות עובדים לתודעה, ולחלחל את המסר של ההתאגדות ככלי לשינוי חברתי״. את הקמפיין יצר יניב לוי, ראש אגף הדוברות בהסתדרות.

"פרקטיקה חדשה של צירוף עובדים"

האגף להתאגדות עובדים הוקם ב-2010 על ידי ההסתדרות ותנועת דרור ישראל. ״ההסתדרות הקימה אותו בתגובה למהפכת ההפרטה שהיא עברה 15 שנים קודם לכן״, מסביר סטינגר, שעובד באגף שבע שנים ומנהל אותו בחמש השנים האחרונות. ״השינויים בהסתדרות ובמשק הישראלי חייבו יצירת פרקטיקה חדשה של צירוף עובדים. המצב הכלכלי נהיה פחות טוב ואנשים חיפשו איך לשפר אותו״.

עמיחי סטינגר בכנס אילת לעבודה, 12 בפברואר 2020. "המתאגדים החדשים מגיעים מהמפעל, מהסופר, מחברות הביטוח, מההייטק, מחברות הקבלן ומתנועות הנוער״ (צילום: דוברות ההסתדרות)

עד כמה שזה יישמע מפתיע, לפני 2010 ההסתדרות לא איגדה עובדים. עובדים היו חברי הסתדרות מתוקף היותם מבוטחים בקופת חולים כללית. ״לכל מקום שהיית מגיע 70% מהעובדים כבר היו בהסתדרות״, אומר סטינגר. "לפני שהוקם האגף לא היה לעובדים למי לפנות".

עסקת החבילה שנחתמה במשק ב-2009 הסדירה את האפשרות להתאגד בכך שחייבה את המעסיק למו״מ קיבוצי. פסק דין תקדימי של בית הדין הארצי לעבודה (פסק דין "פלאפון") קבע ב-2013, שמעביד לא רשאי לצאת נגד מהלך התארגנות ראשונית של עובדיו.

״המתאגדים הם גיבורים מהשורה הראשונה״

״בעשור האחרון״, אומר סטינגר, ״האגף איגד מעל ל-100 אלף עובדים חדשים״.

מי מתאגד בהסתדרות?
״רוב המתאגדים החדשים הם בני 30 עד 45, עם משכורת ממוצעת של 7,000 עד 12,000 שקלים, להוציא את ההייטק שמרוויחים יותר. הם מגיעים מכל חלקי המשק, מהמפעל, מהסופר, מחברות הביטוח, מההייטק, מחברות הקבלן ומתנועות הנוער״.

איזה דימוי של ההסתדרות יש למתאגדים חדשים? הם מדברים על ״הוועדים החזקים״? צריך להרגיע את החששות שלהם?
״לאחרונה לא. ואני חושב שגם אין לנו מה להתבייש בזה. רוב מי שמגיע לפה, בא לפה בגלל שבמקום הזה יש חוזק ועוצמה. לא היו באים לפה אם היינו חלשים ונרפים. מי שבא לפה בא בגלל זה, כי הוא מבין שבסופו של דבר העולם הזה של יחסי עבודה דורש איזון.

רוב המתאגדים החדשים הם בני 30 עד 45, עם משכורת ממוצעת של 7,000 עד 12,000 שקלים, להוציא את ההייטק שמרוויחים יותר. הם מגיעים מכל חלקי המשק"

״אבי אדרי, יו״ר האגף שלנו הוא גם יו״ר איגוד עובדי התחבורה. הוא הכיר לנו את כל ״הוועדים החזקים״ שלו. ממנו למדנו שאין במה להתבייש, להיפך. מה זה להתאגד? זה לאזן את יחסי הכוחות בין העובד לבין המעסיק. אז אם אתה רוצה לאזן את יחסי הכוחות, אתה לא צריך עוד חולשה, אתה צריך עוד כוח. אתה בא לפה בגלל הכוח. יש פה כוח ארגוני, כוח אסטרטגי, כוח של לשכה משפטית. יש פה כוח שנותן לך, העובד הפשוט, יכולת להתאגד, לדבר בגובה העיניים עם המעסיק.

״אם היינו ארגון נרפה, וחלש, מין סטודנטים כאלה לצדק חברתי שיש לנו מה להגיד על כל דבר אבל אין לנו שום יכולת להשפיע על המציאות, אז לא היו באים אלינו. אנשים אומרים ׳נכון, יש לי אולי ביקורת על הוועד הזה, ועל ההתנהלות של איקס, אבל הייתי רוצה שיהיה לי קצת מהכוח שיש לעובדי הנמלים. אז במקום לשנוא את עובדי הנמלים אני אעשה את מה שהם עושים, אני אהיה מאורגן בהסתדרות ואני אוכל לדאוג לעצמי במידה מסוימת. כמו שדואגים לעצמם עובדי העירייה או חברת חשמל, או כמו רוני רז שארגן את חברת כלל, או כמו שיש ליחיאל שמן בפלאפון׳״.

מי שמבקש להתאגד זה מי שסובל הכי הרבה במקום העבודה?
״רוב האנשים שסובלים במקום העבודה שלהם לא יבואו להתארגן. בסוף יש בזה יותר מזה. למה אני חושב שאנשים שבאים להתארגן הם מנהיגים מהשורה הראשונה? כי אף אחד בשביל עצמו, בשביל 2% תוספת שכר או אפילו 5% תוספת שכר וקרן השתלמות וחופש, לא יקים ועד עובדים.

רחלי סעדיה, מובילת ההתאגדות בפזגז. ״מי שמוביל התאגדות לוקח על עצמו גם סיכון, כן. הוא לוקח על עצמו משימה שיש בצידה תשלום מחיר. האם המחיר הזה שווה? אני חושב שכן" (צילום: רום דביר)

״אם אתה אדם מספיק מוכשר, אז הדרך שלך להשיג את הדברים האלה תהיה הרבה יותר קלה אם תמצא מקום עבודה שיסכים לשלם לך אותם, או שפשוט תדאג למצוא חן בעיני המנהל שלך, או שתדע להיות בתוספת השכר הבאה.

״אבל האנשים האלה הם אנשים שמסתכלים הרבה מעבר לזה, אנשים שרוצים לעשות מעשה של שינוי חברתי עבור אנשים, לא רק עבור עצמם, ולכן מה שמניע אותם זה קודם כל אידאולוגיה, גם אם הם לא יודו בזה. זה קודם כל עניין אידאולוגי של אמונה בשוויון ובצדק. אמונה שבסוף צריכה להיות מתורגמת לבטחון תעסוקתי, לתוספות שכר, לימי חופש. אבל בגדול הם מאמינים שעובדים זה אנשים שיש להם זכויות, שלא צריכים להרגיש שעושים להם טובה, ושמה ששלהם שלהם״.

מי שמוביל התאגדות לוקח על עצמו סיכון?
״מי שמוביל את זה לוקח על עצמו גם סיכון, כן. הוא לוקח על עצמו משימה שיש בצידה תשלום מחיר. האם המחיר הזה שווה? אני חושב שכן. אבל 99% מהאנשים שמובילים התארגנות, בהנחה שהם אמרו אמת, והם עובדים טובים, לא יפוטרו. אנחנו נדאג להם, נגבה אותם.

ההרתעה של בתי הדין לעבודה ושל החוק נשחקת, והמעסיקים, לפחות חלקם, בוחרים בדרך של הסלמה מהירה. לנסות להרוג את זה כשזה קטן"

״אתה עושה את העבודה הזו בהתנדבות. אתה הופך להיות שליח ציבור על כל מה שזה אומר. אתה נתון לביקורת. מעובד רגיל ואנונימי הפכת להיות אחד שכולם עוקבים אחרי כל תנועה שלו, וכל אמירה שלו.

״אין אחד מאתנו שלא קילל פעם את המעסיק שלו, או רב עם הממונה עליו, אז יו״ר ועד זה יותר מסובך, כי ישר מציגים אותו כאלים, ומביאים איזה הקלטה שלו שהוא קילל, ואז יגידו, ׳איך זה יכול להיות שההסתדרות נותנת מקום לאנשים שמתבטאים ככה, זו הדוגמה שאתם נותנים?׳ וכו׳ וכו׳, ולך תגן על זה עכשיו. אז כן, יש מחיר״.

״רואים התדרדרות ביחסי העבודה״

יחד עם תנופת ההתאגדות, לאחרונה חלה, לדברי סטינגר, הדרדרות ביחסים עם המעסיקים: ״אף אחד לא מחבק התאגדות כשהיא קמה. יש אנשים שמכבדים, ויש אנשים שבוחנים את גבולות הכוח של ההתארגנות ושל ההסתדרות, וזה לרוב מה שקורה. לכן אנחנו משתדלים שההתארגנויות שלנו יהיו מהירות וחזקות, כדי שלהנהלה לא תהיה מוטיבציה לבחון את הכוח של ההתארגנות בשלב המאוד עוברי שלה. לרוב זה מצליח. בשנה האחרונה אנחנו רואים אסקלציה, התדרדרות, ביחסי העבודה״.

למה?
״זה קשור להלך רוח כללי. ההרתעה של בתי הדין לעבודה ושל החוק נשחקת, והמעסיקים, לפחות חלקם, בוחרים בדרך של הסלמה מהירה. לנסות להרוג את זה כשזה קטן. אבל אולי גם מבחינתנו יש בזה דבר יותר נכון, כי זה לא איזה זאב בעור של כבש.

"מה שראינו בשנים האחרונות זה שכולם כאילו מכבדים, ואז אומרים, 'בוא נשב למשא ומתן', ואז מורחים אותך עד שזה מת מעצמו. אז אולי עדיף להגיד את האמת מהתחלה״.

חברי ועד הפעולה של ״תן ביס״ בבית הדין הארצי לעבודה. ״בתי הדין צריכים למנוע פגיעה בהתארגנות הראשונית. אחר כך תדבר איתי על כסף ועל תנאים, אבל תעצור את זה עכשיו, בשטח״ (צילום: ניצן צבי כהן)

מה התפקיד של בתי הדין?
״למנוע פגיעה בהתארגנות הראשונית. בסופו של דבר, אם המעסיק לא ירצה הסכם קיבוצי, יהיה קשה מאוד לכפות את זה עליו, גם אם ההסתדרות תהייה לצד הוועד. הרי אין יום שאני לא יכול להביא מאה שליחים על אופניים ולהגיד להם קחו מאה שקל ותיסעו. זה לא שהם מפעילים עכשיו עגורן צריח.

״אבל מה שחשוב בדרך כלל בהתארגנות ראשונית זה הסעדים הזמניים. להפסיק את הפגיעה בהתארגנות כשהיא קורית. למנוע פגיעה. אחרי זה תדבר איתי על כסף ועל תנאים, אבל תעצור את זה עכשיו, בשטח״.

"אנחנו לא שירות לעובד המשתפר"

איך אתם מאגדים מקומות עבודה? מגיעים אליהם ואז מה?
״אנחנו לא מגיעים אליהם. מי שרוצה להתאגד פונה להסתדרות ואנחנו מלווים אותו״.

מה קורה אחרי שקבוצת אנשים כזו פונה אליכם?
״אנחנו מקימים קבוצת הנהגה שהיא ועד הפעולה. כמו רשת חברתית אבל אמיתית, לא מדומיינת. זה מתחיל מארבעה עד שבעה חברים, תלוי בגודל של מקום העבודה, וביום נתון הם יוצאים לדרך ומארגנים את מקום העבודה שלהם.

״ואז בדרך כלל מתחילה התמודדות, מין התגוששות כזו שלפעמים מסלימה מאוד, עיין ערך פלאפון, פרטנר, כלל ביטוח, ביטוח ישיר, מגדל ותן ביס. או שההתגוששות היא קצת יותר מתונה, ובסופו של דבר, במרבית המקרים מוכרזת יציגות, ומתחיל משא ומתן״.

המארגנים לא נתקלים בהתנגדות מצד העובדים?
״אין דבר כזה. אני לא מאמין בזה. אם יש עובדים שמתעמתים, הם בדרך כלל שליחים של ההנהלה. זאת עמדתי, ואני בדרך כלל גם מצליח להוכיח אותה״.

יושבי ראש ועדים של 100, 500 ו-2,000 עובדים, אנשים שדואגים לתוספות שכר, שדואגים לצמצום פערים, משפיעים באופן ממשי על הרבה יותר חיים של אנשים מנבחרי ציבור"

לדברי סטינגר, ועד הפעולה מוצא לרוב אוזן קשבת אצל העובדים, אבל הדבר תלוי מאוד גם בבחירת האנשים. ״אנחנו יודעים לבחור את העובדים שיובילו את זה בצורה טובה. אף פעם לא ניתן לעובדים שעל הגריל להוביל דבר כזה. אנחנו לא עיר מקלט ולא שירות לעובד המשתפר.

״אנחנו לא בודקים בציציות, אבל תמיד אומרים לעובדים, ׳אם יש לך הערות בתיק האישי, אם יש לך שימוע לפני פיטורים, גם אם אתה רוצה לריב עם מקום העבודה מהסיבות הכי נכונות, אל תעמוד אתה בפרונט. תביא עובד שכולם יודעים שהוא בסדר. לא עובד מצטיין, עובד רגיל'. אחרת זה יפגע במהלך״.

"צריך לרצות לנצח כל הזמן"

סטינגר בעצמו, כמו מובילי ההתאגדויות שהוא מלווה, מונע מאידאולוגיה. בכנס אילת לנושאי עבודה, שנערך בתחילת השנה, רגע לפני פרוץ מגפת הקורונה, אמר מעל הבמה: ״בסופו של דבר, השאלה היא לא האם ההתאגדות תהיה רלוונטית, אלא איזו חברה אנחנו רוצים ליצור כאן. הבן שלי בן 12, איזה עולם נשאיר לו? האם עולם שבו יעבוד תמיד בסביבה מנוכרת, שהבוס שלו הוא אפליקציה כזו או אחרת?״

יו"ר איגוד עובדי התחבורה והאגף להתאגדות, אבי אדרי. ״מקבלים גיבוי מוחלט מיו״ר ההסתדרות ומיו״ר האגף שלנו. כלום לא היה פה בלי הגב שלהם״ (צילום: קובי וולף)

יחד עם זאת, העבודה באגף מתישה. ״זה לא תפקיד לשנים״, הוא אומר, ״לא. זה מאוד שוחק. בסוף זה מאבק יומיומי ומתמיד, כוחני ודורסני, מאוד קשה. העובדה שאתה עושה את זה למען מטרה נכונה לא רק מזקקת את הנפש, אלא גם מאוד שוחקת אותה״.

יש רגע שאתה כמעט אומר אני עוזב?
״כל יום״.

באמת?
״הכישור המרכזי שיש לאנשים באגף להתאגדות עובדים, מעבר להרבה כישורים שיש להם, זה לשים את הלב על השולחן. לשחק מהנשמה, לשחק מהלב. זה שחקני נשמה פה, לא אנשי מקצוע. אנחנו מקצוענים, אבל בגלל שאנחנו משחקים מהנשמה אנחנו דואגים להיות מקצוענים, כי אנחנו מבינים מה מונח פה על הכף״.

מה מונח על הכף?
״חיים של אנשים, גורלות של אנשים, משפחות, ילדים, משכנתאות. אז כמה זמן אתה יכול שהלב שלך יהיה על השולחן? וביום שהלב שלך לא יהיה על השולחן, לא תדע לעשות את העבודה הזאת. מה תגיד לעצמך? ׳טוב זה מה שיש, לפעמים אתה מנצח, לפעמים אתה מפסיד׳? אז לא, אי אפשר להיות בגישה הזאת. צריך לרצות לנצח כל הזמן. לא בגלל שאתה אוהב לנצח, בגלל שכשאתה מפסיד זה מוחלט – אנשים הולכים הביתה. אז כמה אתה יכול להיות בגישה הזאת של רק לנצח? זה הופך אותך לאדם אחר״.

מה נותן לכם כוחות?
״קודם כל אנחנו מקבלים גיבוי מוחלט מיו״ר ההסתדרות ומיו״ר האגף שלנו, אבי אדרי. כלום פה לא היה קורה בלי הגב שלהם. אנחנו האגף שמקבל את הגיבוי הנרחב ביותר, ואין דבר שאנחנו מבקשים ולא מקבלים. אנחנו מודים להם על זה, ויודעים שזה לא מובן מאליו וגורם להרבה צרות.

ההסתדרות צריכה להיות מסורה רק לעובדים. היא לא צריכה לעשות שיקולים של פוליטיקה קטנה או גדולה, סיעתית כזו או אחרת. היא צריכה תמיד לדרוש עוד בשביל העובדים בלי להתבייש

״דבר שני, מה שמביא אותנו לעשות את זה, זה מה שמביא את העובדים לעשות את זה. אני חושב שזה עניין שהוא שליחות חשובה. אם אתה רוצה להיות שותף בתיקון העולם ובעשיית צדק, זאת הדרך הכי אפקטיבית והכי רחבה וכללית לעשיית צדק.

״אני חושב שיושבי ראש ועדים של 100, 500 ו-2,000 עובדים, אנשים שדואגים לתוספות שכר, שדואגים לצמצום פערים, משפיעים באופן ממשי על הרבה יותר חיים של אנשים מנבחרי ציבור, למשל״.

העובדה שההסתדרות כיום לא מפלגתית, עוזרת לאגד עובדים חדשים?
״ההסתדרות צריכה להיות מסורה רק לעובדים. היא לא צריכה לעשות שיקולים של פוליטיקה קטנה או גדולה, סיעתית כזו או אחרת. היא צריכה תמיד לדרוש עוד בשביל העובדים בלי להתבייש, ולא משנה מי נמצא בשלטון.

״תאר לך שההסתדרות היתה מפלגתית, ועכשיו היא היתה בשליטת מפלגת הליכוד ומחר בבוקר היו רוצים לקצץ 15% או 20% אחוז משכרם של עובדי המגזר הציבורי. אז היינו עושים חשבון, שעכשיו זה ייפגע בליכוד ובגלל זה לא נצא למאבק? אז ההסתדרות לא תגן על העובדים?

״זה מה שהיה פה לפני חמישים שנה, בתקופת מפא״י. עשו חשבונות שרשות הנמלים היא חברה של הממשלה ובגלל זה צריך לעשות ככה ואחרת, וקיבלו פה הפגנות של עובדי הנמלים על הדשא, שכמעט חירבו את הבניין הזה. ובצדק. העובדים דרשו זכויות, וההסתדרות עשתה את החשבון של הממשלה. אז מה היה פה? קיבלנו אבנים מיהושע פרץ. ובצדק״.