האיזון בין חיי משפחה לעבודה הוא קשה להשגה גם בימי שגרה, אך קשה אפילו יותר בזמן משבר הקורונה. לטענת חוקרים בארגון העבודה הבינלאומי ובארגון הנשים של האו"ם, המשבר הבליט משמעותית את האתגר ביחס לנשים עובדות, אך ייתכן שגם  פתרונות אפשריים לבעיה.

בנקודת השיא של הסגרים, 1.7 מיליארד תלמידים ברחבי העולם הושפעו מהשבתת מערכות החינוך. רבים חזרו מאז ללמוד, אך לרוב במתכונת מקוונת מלאה או חלקית, הדורשת השגחה הורית בבית. כיום, כ-224 מיליון תלמידים, יותר מאחד מכל עשרה,  עדיין לא מגיעים לבתי הספר בגלל סגרים ממושכים.

מצב עניינים זה הכריח משפחות רבות לקבל החלטות קשות על חלוקת התפקידים של ההורים: מי ישמור על עבודתו בתשלום, ומי יטפל ללא תשלום במה שנדרש בבית. במשקי בית ברחבי העולם, החלטה זו גרמה בעיקר לנשים, שלרוב מקבלות שכר נמוך יותר ונהנות מפחות ביטחון תעסוקתי מגברים, להקריב את הקריירה שלהן.

נתוני התעסוקה שנרשמו השנה מצביעים, חד משמעית, על כך שנשים ספגו את המכה הקשה ביותר בשוק העבודה כתוצאה מהמשבר. ב-55 מדינות בהן ההכנסה הלאומית לנפש היא בינונית או גבוהה, 29.4 מיליון נשים, בגילי 25 ומעלה איבדו את מקום עבודתן בין הרבעון הרביעי של 2019 לרבעון השני של 2020. מעט פחות גברים, 29.2 מיליון, איבדו את מקום עבודתם באותו פרק זמן.

אך הנתון המספרי יכול להטעות. מכיוון שגם לפני המשבר היה מספר הנשים בשוק העבודה נמוך בהרבה ממספר הגברים, הפגיעה היחסית בהן הייתה קשה יותר. על פי נתוני המחקר של שני הארגונים, בסוף הרבעון השני של 2020 היה שיעור הנשים מחוץ לכוח העבודה באותן מדינות פי 1.7 משיעור הגברים.

בדרום אמריקה, שספגה מכה כלכלית קשה מהמגפה, המצב היה חמור עוד יותר. על פי המחקר, היה שיעור הנשים מחוץ לשוק העבודה שם, בסוף הרבעון השני גבוה פי 2.1 מזה של הגברים. מספר הנשים מחוץ לכוח העבודה באזור טיפס מ-66 מיליון לפני המגפה, ל-83 מיליון. אצל הגברים, עלה המספר מ-36 מיליון לפני המגפה, ל-40 מיליון.

למה נשים יוצאות מכוח העבודה?

על פי החוקרים, ההשתתפות של נשים בכוח העבודה מתעצבת בהתאם לדרישות הטיפול במשפחה ובמשק הבית. גורמים שלא משפיעים על גברים עובדים. ההשתתפות שלהן משתנה, באופן חד, בהתאם למצבן המשפחתי ולהבאת ילדים.

מנתוני האיחוד האירופי עולה כי במהלך הגל הראשון של הקורונה, כשמערכות החינוך נסגרו או עברו למתכונת מקוונת, נשים נעדרו מהעבודה בשיעור גבוה יותר מגברים. בארצות הברית, בה יצאו מכוח העבודה בספטמבר פי ארבעה נשים מגברים, אחת מכל ארבע נשים שאיבדו את עבודתן העידה כי זה קרה בגלל היעדר מסגרות טיפול לילדים. פי שניים מהגברים.

נתונים נוספים, מברזיל, צ'ילה, קוסטה ריקה ומקסיקו מאשרים את המגמה. במדינות אלה, נשים עם ילדים שהיו בקשר זוגי רשמו ירידות חדות יותר בהשתתפות בכוח העבודה מסיבות הקשורות למגפה. מי שנפגעו בצורה הקשה ביותר היו אימהות לילדים מתחת לגיל שש.

מה ניתן לעשות?

כאמור, החוקרים זיהו גם פתרונות, אפשריים וכאלה שיושמו בפועל, למציאות העגומה של הנשים העובדות. ממשלות רבות ניסו להפחית את העלייה בעבודה ללא תשלום של הטיפול בבית, באמצעות קצבאות מיוחדות הקשורות לטיפול, הארכת משך חופשת הלידה, או שיפור הגישה לטיפול בילדים עבור עובדי בריאות.

מעבר לכך, במדינות רבות, מעסיקים מאפשרים מתכונות עבודה גמישות יותר, אחרי שגילו שאלה לא פגעו בפריון, ולעיתים אף שיפרו אותו. גם הסדרים של עבודה מהבית, שהופכים לשכיחים יותר, יכולים, במקרים מסוימים, לסייע לאיזון בין העבודה לחיי המשפחה.

מספר מדינות אימצו גם אמצעים למניעת אובדן מקומות עבודה והכנסה, ורבים הרחיבו לראשונה את הכיסוי לעצמאים, לעובדים זמניים ולעובדי משק בית, ענפים בהם לנשים ייצוג יתר.

נשים מהוות רוב גם בענף הטיפול ובסיעוד, החיוני במיוחד בתקופה זו, כולל 70% מהצוותים הרפואיים. עם זאת, למרות חשיבותן, מדינות לא נתנו עדיפות להשקעה בענפים אלה. כתוצאה, המגפה הביאה למחסור באנשי צוותים רפואיים ולתנאי עבודה ירודים.

על פי החוקרים, מצב החירום הבריאותי של הקורונה, החריף משבר עולמי בתחום הטיפול, ומאיים לבטל חלק גדול מההתקדמות שהושגה בשנים האחרונות בצמצום אי השוויון בין המינים בעבודה.

על פי החוקרים, התחייבויות ארוכות טווח למאבק במגמת הפגיעה בנשים עובדות חייבות לכלול:

• השקעות נוספות בכלכלת הטיפול כדי ליצור מקומות עבודה ולחזק את מערכות הבריאות הנדרשות
• תנאי עבודה טובים יותר עבור עובדי שירותי בריאות ועובדים חיוניים אחרים
• גישה לטיפול במחירים סבירים לילדים, מבוגרים ואנשים חולים או מוגבלים
• ימי מחלה בתשלום, שתקפים על יותר מקרים של בעיות בריאות
• זמינות של סידורי עבודה ידידותיים למשפחה. בין היתר, זמני התחלה וסיום גמישים, ויכולת לעבוד שעות ארוכות יותר ופחות ימים
• הקמת סביבה תומכת ומאפשרת שתיתן לנשים יזמיות לשירותים דיגיטליים ופיננסיים
• קידום השתתפות נשים בתפקידי ניהול ומנהיגות
• סביבות עבודה נקיות מאלימות והטרדות