הכלכלן לארי סאמרס, מי שהיה שר האוצר בממשל קלינטון ויועץ כלכלי בכיר לנשיא אובמה, פרופסור ג'ייסון פורמן, כלכלן מאוניברסיטת הרווארד, פרסמו אתמול (שלישי) מאמר ובו קריאה לשינוי רדיקלי באופן החשיבה על המדיניות הפיסקלית, כלומר ניהול התקציב והחוב של מדינות, לאור משבר הקורונה.

המשבר, לדבריהם, יחד עם שיעורי הריבית הנמוכים באופן היסטורי, מחייבים שינוי באופן בו מתייחסים כלכלנים וקובעי מדיניות להגבלת הוצאות המדינה מאז שנות השמונים.

לארי סאמרס, כלכלן אמריקאי, מכהן כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד (צילום: shutterstock).

על פי השניים, רמות הריבית הנמוכות בקנה מידה היסטורי, יחד עם משבר הקורונה, מחייבים שינוי באופן המחשבה המקובל מאז תחילת שנות השמונים לגבי הגבלת הוצאות המדינה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"הירידה בשיעורי הריבית מחייבת שינוי באופן החשיבה בנוגע למדיניות פיסקלית ולמדיניות מקרו כלכלית בכלל, בקנה מידה דומה לזה שהתרחש בסוף שנות ה-70 לאור משבר האינפלציה", נכתב במאמר, בהתייחס לשינוי באופן החשיבה הכלכלי שהוביל למדינות רבות, כולל ישראל, לאמץ מדיניות של ריסון תקציבי אוטומטי החל משנות ה-80.

ג'ייסון פורמן (צילום: Official White House Photo by Lawrence Jackson)

הטענה המרכזית במאמר היא שלצד הסכנות ליציבות הפיננסית שמביאות איתן ריביות אפסיות, קיימת הזדמנות להגדיל באופן ניכר את הוצאות המדינה כדי להתמודד עם משבר הקורונה, מבלי שהחוב הנוסף יערער את היציבות הכלכלית. טענה זו מטילה ספק באחת מאבני היסוד של החשיבה והמדיניות הכלכלית בארבעה העשורים האחרונים, הקביעה כי הוצאות ממשלה גדולות מובילות לעלייה בריביות על החוב, ועלולות להכניס את המדינה לסחרור של תשלום חוב, שיפגע בתפקוד המשק.

ירידה דרמטית בריבית שמשלמות מדינות על חוב

סאמרס ופורמן מהדהדים את הטענה שהעלתה הכלכלנית הראשית של ארגון ה-OECD, לורנס בון, במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול. בון הראתה כי בשנים האחרונות חלה ירידה דרמטית בהיקף תשלומי הריבית שנאלצו מדינות, לרבות ישראל, לשלם.

למעשה, במספר מדינות בעולם חלו שיעורי ירידה חסרי תקדים, וישנן מדינות ששיעור תשלומי הריבית השנתיים שלהן עומדים על פחות מ-1% תוצר. על פי סאמרס ופורמן, הריביות הנמוכות אינן תוצר של משבר הקורונה, אלא מצב שמתקיים לפחות מאז המשבר הכלכלי של 2008. לכן, הם מניחים שהריביות ימשיכו להיות נמוכות מאד בעתיד הנראה לעין, הרבה אחרי שמשבר הקורונה יחלוף.

לעובדה זו יש השלכות מרחיקות לכת על יכולתן של ממשלות לגייס חוב ולהגדיל את ההוצאה בזמן משבר הקורונה. השניים מסבירים כי בעקבות הגידול בתוצר לאורך זמן, שיעורי ריבית אפסיים הופכים את תשלומי הריבית בפועל לנמוכים עוד יותר ביחס לתוצר.

השניים גם מסבירים כי בסביבת ריבית אפסית, גם זינוק בהיקף החוב לא יוביל לעלייה ניכרת בריביות, ולכן לא יוביל לנטל מוגזם על תקציבי המדינות. השניים מביאים כדוגמא את ארה"ב, שמאז שנת 2008 הגדילה באופן דרמטי את היקף החוב הממשלתי, אבל המשיכה ליהנות מירידה מתמשכת בריביות על החוב.

יחס הריבית לתוצר, במקום יחס החוב לתוצר

הם טוענים כי בריבית הנוכחית, גם גידול משמעותי בהוצאות המדינה ככל הנראה לא יביא לכך שהחוב הממשלתי יהפוך לבלתי יציב, או יפגע באופן כלשהו בתפקוד המשק, וממליצים שלא להימנע מהוצאות בהקשר של משבר הקורונה בשל שיקולי עלייה ביחס החוב לתוצר.

בהתאם, מציעים הכלכלנים הבכירים לזנוח את מדד יחס החוב לתוצר כאמת מידה משמעותית לתפקוד המשק, ולבחון במקומו את שיעור תשלומי הריבית ביחס לתוצר.

עם זאת, השניים מצביעים על סכנות פוטנציאליות במצב מתמשך של ריבית אפסית, סכנות עליהן הצביעה גם ג'נט יילן, שרת האוצר המיועדת בממשל ביידן,  בזמן כהונתה כנגידת הבנק הפדרלי של ארה"ב. סאמרס ופורמן טוענים שהריביות הנמוכות עלולות לעודד היווצרות של בועות ספקולטיביות, ולערער את היציבות הפיננסית בעקבות ניסיון של משקיעים למצוא אפיקי השקעה מניבים יותר. בנוסף, השניים מזהירים מפני מצב בו הריביות הנמוכות לא מאפשרות לבנק המרכזי להפעיל את כלי הריבית בתגובה למשברים כלכליים, מה שמחזק עוד יותר את הצורך להשתמש דווקא בתקציב המדינה כדי להביא לצמיחה בזמני משבר.