לעומת הגננות ביתר מדינות ה-OECD, הגננות בישראל הכי מרוצות מהעבודה גם רובן לא מרוצות מהשכר. בשנה בה עובדות הגיל הרך עלו לכותרות הרבה סביב הקורונה ולעיתים גם בנסיבות שליליות, סקר עובדי ההוראה בחינוך לגיל הרך של ה-OECD מאיר את ישראל באור חיובי וממליץ להמשיך לשפר את תנאי העבודה של הגננות במעונות והגנים.
שכר הגננות בישראל טעון שיפור, כך לפחות לפי הגננות עצמן: 70% אחוז מהגננות בגנים ו-85% במעונות טענו שאינן מרוצות מהשכר שלהן. מעל 90% מהגננות במעונות ציינו שעלייה של 5% במשכורת תשפר משמעותית את תנאי העבודה שלהן. נקודת הפתיחה בשכר של גננות בישראל עומדת על 26 אלף דולר בשנה, טיפה נמוך מהממוצע. אך השכר בשיא הקריירה עומד על 63 אלף דולר, מהגבוהים ב-OECD.
מעל 83% מהגננות בגנים חתומות על הסכם קיבוצי, בדומה לממוצע ה-OECD. בדומה להסכמי העבודה עם המורות, ב-OECD ציינו שמדובר במגמה אופיינית לאופן בו נחתמו הסכמי השכר בישראל המתעדפות ותק. גננות עם דרגות הכשרה גבוהות יותר דיווחו על תחושת סיפוק גבוהה יותר מהשכר, והדו"ח מציין את הצורך בשיפור תנאי ההעסקה של עובדות בתחילת דרכן.
"העלאת הסטטוס של המחנכות והתגמול על התמקצעות על-ידי הבטחת עליה מתמדת בשכר מיישרת קו עם הגדילה באחריות ומעצימה את הפעילות בגנים", טוענים מחברי הדו"ח. "העלאת המשכורת תמשוך מתמודדות טובות יותר למשרות".
למרות התנאים, הגננות בישראל מדווחות על סיפוק רב: 75% מהמחנכות טענו שהן מרגישות שעבודתן מוערכת והרוב המוחלט (97%) אמרו שמקום העבודה מעודד עובדות לעצב ולקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות ושרובן מרוצות מעבודתן, נתון המציב את גננות ישראל, לפחות לפי הדו"ח, כמרוצות במדינות המפותחות.
בעוד שבישראל מוסדות החינוך לגיל הרך לא נפתחו כלל בתקופת הקורונה, הדו"ח מראה כי ברוב העולם גני הילדים והמעונות היו פתוחים רוב הזמן. בעוד שהגנים הציבוריים לא נפגעו כמעט בכלל, לפחות מהבחינה הכלכלית, בגנים הפרטיים נרשמה פגיעה עקב הירידה בגבייה. סגירת הגנים הובילה לפיטורים או הוצאה לחל"ת של גננות רבות שהמדינה צמצמה באופן חלקי את הפגיעה הכלכלית בהן על-ידי תשלומים והעברות שונות, מדמי אבטלה עד עזרה ישירה ועקיפה לגנים והמעונות עצמם. במדינות אחרות כמו נורבגיה, דנמרק וגרמניה עשו הכל כדי למנוע פיטורים של גננות. עוד בנושא החינוך לגיל הרך בתקופת הקורונה, פחות מרבע מהגננות (22%) טענו שהן יודעות להשתמש בטכנולוגיה כדי להעביר תהליכים חינוכיים בצורה מקוונת.
פחות שעות עבודה, יותר לחץ
הדו"ח ציין שהמחסור בכוח אדם הוא מקור המתח העיקרי בקרב עובדות מוסדות החינוך לגיל הרך ברחבי הארצות המפותחות, הן בקרב הגננות והן בקרב ההנהלת המוסדות. הדבר נכון בגנים ובמעונות. שעות העבודה השבועיות בישראל אמנם מצוצמות, כ-34 שעות שבועיות, אבל העבודה מרובה בשל מחסור הכוח אדם. עשירית מהעובדים ציינו לחץ רב בהכנה לקראת פעילויות לילדים, 16% ציינו כי קיים לחץ רב במילוי משימות בירוקרטיות וכל גננת חמישית ציינה שישנו עומס רב בעבודה בעקבות תת-תקצוב, מחסור בכוח אדם וגנים צפופים. במעונות היום בישראל, מעל לרבע מהגננות ציינו כי קיים קושי ניכר בניהול המעון ולחץ יתר שמגיע מעודף משימות; מעל לשליש מהגננות ציינו שהלחץ במעון נובע מחוסר בתשתיות.
לצד הקשיים בעבודה, המחנכות הישראליות מדווחות על הכשרה מקצועית רחבת היקף המשלבת בתוכה הכשרה לעבודה עם מגוון ילדים מאוכלוסיות מרובות, משמעותית יותר מהגננות בשאר המדינות שנבחנו, כאשר לצידן, דווקא הסייעות, הנמצאות במאבק על תנאי העבודה שלהן זה מעל לעשור, דווחו על היקפי הכשרה פחותים משמעותית מאלו של המחנכות בגנים ובמעונות.
75% מהגננות ציינו שהן מצליחות להעניק ביטחון לילדים בזמן העבודה שלהן ורק מחצית מהן ציינו שהן מצליחות להעניק לכל ילד את תשומת הלב הנדרשת לצרכיו. פחות משליש מהגננות בגנים ציינו שהן צריכות יותר תמיכה ועזרה וזאת לעומת כמעט כחצי מהגננות במעונות, זאת בדומה לאופן הדיווח באופן די גורף ברחבי מדינות ה-OECD.
