השופט עאטף עיילבוני מבית המשפט המחוזי בנצרת אישר ביום חמישי האחרון הסדר נושים לחברת 'היי ווד', יצרנית דלתות הפנים הפולימריות היחידה בארץ בייצור מקומי (ולא מיבוא) ורהיטי עץ, לפיו ישלמו בעלי המניות והחברה סך כולל של כ-50 מיליון שקלים לנושי החברה מתוך חוב של כ-100 מיליון שקלים.

חברת 'היי ווד', באזור התעשייה בעפולה עילית, פנתה לבית המשפט המחוזי בנצרת כדי שיאפשר לה להגיע להסדר עם נושיה. למרות שתחילה התנגדו, לאחר שהובא הסדר נושים לבית המשפט, ההצעה זכתה לרוב מוחלט, מעל ל-90%, לרבות לתמיכה מצד הנושה הגדולה ביותר של החברה.

על אף התמיכה הגורפת רשות המסים לא הסכימה להסדר, בו הוצע לה תשלום של 10% מן החוב כלפיה, וזאת על אף שבמקרה בו לא יאושר ההסדר תעבור החברה להליך של פירוק. במצב כזה רשות המיסים לא תקבל דבר, המפעל ייסגר ומאה עובדים יפוטרו.

עו"ד איתי פריימן, נאמן החברה שמינה בית המשפט להליך השיקום, אומר כי "ההסדר גובש לאחר משא ומתן ממושך עם הנושים המרכזיים", וכי "האלטרנטיבה לאישור הסדר היא פירוק החברה. במקרה שכזה יצאו כולם מפסידים – הנושים יקבלו הרבה פחות מהסכומים שיקבלו על פי ההסדר וחלקם לא יקבלו דבר, ומפעל ייחודי, שסיפק עד תחילת הליכי חדלות הפירעון מקומות עבודה לכ-100 עובדים בפריפריה, ייסגר לצמיתות".

השופט עיילבוני קיבל את עמדת הנאמן וקבע כי: "מצאתי ממש בטענת הנאמן שלפיה מס הכנסה, כזרוע של המדינה, צריך לבחון את כדאיות ההסדר מבחינה כוללת יותר, תוך שקילת 'שיקולי רוחב' הנוגעים לאינטרס הציבורי שבאישור ההסדר, שהרי המשך פעילות יצרנית של החברה תוביל להעסקת עובדים ולהסרת נטל פיטוריהם מעל כתפי הקופה הציבורית, דברים המקבלים משנה תוקף בתקופות משבר דוגמת התקופה הקשה בה אנו מצויים בשל השלכות נגיף הקורונה".

השופט הוסיף כי השתכנע "כי מתקיימים תנאי סעיף 87 לחוק וכי במידה ותכנית השיקום לא תאושר, לא יהיה מנוס מפירוק החברה וכי התמורה שהוצעה בהצעת ההסדר לנושים, גם אלה שהתנגדו למתווה המוצע, גבוהה מהתמורה הצפויה להתקבל בהליך פירוק".

"מס הכנסה רגיל להגיד לא להסדר ולדרוש 100% מהחוב, בטענה שיש לזה מטרה ציבורית, שמס הכנסה זה חוב למדינה ולא לספק, ויש עניין של אחריות לכלל הציבור", מסביר עו"ד פריימן ל'דבר'. "נכון שמדובר בחוב ציבורי שצריך לשלם, אבל אי אישור של הסדר במקרים כאלה היא דווקא פגיעה בגלל הציבור. כשההסדר אושר המפעל ניצל, מקומות עבודה ניצלו, אנשים לא יהיו מובטלים, המדינה לא תצטרך לשלם להם דמי אבטלה, כשהמפעל יעבוד הוא גם יקטין את החובות וישלם מיסים. המדינה בעצם מרוויחה פה הרבה יותר.

"למדינה צריך להיות אינטרס לשמור על מקומות עבודה ולשמור על מפעלים שמצליחים לספק אותם. לאבטלה יש השלכות קשות, הן כלכליות והן חברתיות, ועל המדינה לשמור על מקומות העבודה, ולעשות הכל כדי להגיע להסדרים ולהשאיר את המפעלים עובדים".

פריימן הוסיף כי "מס הכנסה לא ידע לנמק מספיק את ההתנגדות. בעיקרון, דין הקדימה טוען שמס הכנסה צריך לקבל את כל החוב אליו בקדימות לפני הנושים האחרים. בעבר היה קושי מאוד גדול כי היה ברור שמס הכנסה צריך לקבל לפני כולם את כל החוב ולא אפשר היה לאשר הסדר בלי זה, אלא אם יש רוב נושים שמסכימים כמו במקרה הזה, וגם אז לא מיהרו לחייב את מס הכנסה להקל בחוב. היום כבר נקבע שאפשר לאשר הסדר גם אם מס הכנסה לא מקבל ראשון, אבל רק במקרים מיוחדים".

***

תגובת רשות המיסים: "מדובר על חובות אשר החברה ניכתה משכר עבודה של עובדיה ולא העבירה למשרד פ"ש עפולה כנדרש על פי חוק. אלו הם כספים שהחברה אמורה היתה להחזיק בנאמנות עבור רשות המסים, שהרי החברה משמשת כצינור להעברת הכספים ששייכים לרשות המיסים. אף המחוקק, מצא לנכון בעת חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש לתת עדיפות גבוהה לחובות הניכויים, ולא בכדי.

"חובות הניכויים של חברת 'היי ווד' נוצרו החל משנת 2015 – כלומר שנים טרם קריסתה הכלכלית של החברה. מעבר לעובדה שמדובר בעבירה פלילית, קבלת פסק הדין משמעותה מתן הכשר לשרץ, קרי: להתנהגות החברה ובעלי מניותיה אשר במשך שנים גרפו לכיסם את סכומי המס שניכתה מעובדיה, שלא כדין.

"אגף מס הכנסה אינו מעוניין בפירוק חברות ומובן שמבכר המשך פעילות חברות ושיקומן. עם זאת, אינו יכול לקבל דריסת החוק בצורה בוטה אשר מהווה מסר שמוטב לנישומים להעלים מסים, תוך שימוש בנגיף הקורונה כמגן, מקום בו החובות נוצרו שנים לפני פריצת המגפה.

"בנסיבות אלו קשה לקבל הסדר במסגרתו ישולמו מיליוני שקלים, ברובם לבנקים, והעמדת פירעון החוב לרשויות המס על אחוזי פירעון בודדים תוך פגיעה משמעותית בקופה הציבורית ולמעשה בכל אחד מאזרחי המדינה.

"טרם בחינת חלופת פירוק ראוי היה לבחון חלוקת הכספים כך שתצמצם הפגיעה בהכנסות המדינה, המשמשים דווקא בימים אלה, בין היתר, לכיסוי הפגיעה הכלכלית הקשה באזרחים נוכח התפרצות הנגיף".