מדדים חדים של מצוקה נפשית בקרב הציבור היהודי-חילוני בעקבות הסגר השני – כך עולה ממחקר של חוקרות מאוניברסיטת בן גוריון שבדקו את עוצמת התסמינים הפסיכולוגיים בקרב המגזר החילוני, החרדי והערבי במצב לחץ מתמשך של מגיפה בריאותית.

המחקר שערכו פרופ' ארנה בראון לבינסון, ד"ר סארה אבו-כף וד"ר תהילה קלעג'י, התמקד בחרדה, דיכאון וכעס כמו גם במשאבי חוסן אישיים של תקווה, תחושת קוהרנטיות (היכולת לראות את העולם כמשמעותי), חוסן קהילתי ואמון בנבחרי הציבור (ממשלה וחברי כנסת). ממצאיו מצביעים על הבדל מובהק בין המגזר החילוני והערבי לבין זה החרדי.

החוקרות מאוניברסיטת בן גוריון ד"ר סארה אבו-כף (מימין), פרופ' אורנה בראון לוינסון וד"ר תהילה קלעג'י (צילום: אוניברסיטת בן- גוריון)

"הפערים בין הציבור היהודי-חילוני לציבור הערבי הצטמצמו"

ערב הכניסה לסגר השני, הועברו שאלוני דיווח ל-248 יהודים חילונים, 243 יהודים חרדים ו-203 ערבים אזרחי מדינת ישראל. הממצאים מציפים סגירת פער בין החברה החילונית לזו הערבית בדיווח על דכאון ומצב רוח ירוד. החברה החילונית דיווחה על מצוקה נפשית גבוהה כמו זו בחברה הערבית, אולם בחברה הערבית נרשמו מראש פחות מקרי מצוקה נפשית, מכאן שבימי הסגר השני נרשם שינוי חד בקרב החילונים.

"אלו ממצאים מדאיגים", אומרת ד"ר סארה אבו-כף, ראש התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "אנחנו לא רגילים לראות מדדים כל כך חדים של מצוקה נפשית בקרב המגזר החילוני. בקרב החברה הערבית לפני משבר הקורונה היו ממצאים עקביים המצביעים על רמות גבוהות של מצוקה נפשית ביחס לחברה הישראלית החילונית, בזמן משבר הקורונה נראה כי הפערים בין שתי החברות הצטמצמו".

מנגנוני החוסן הנפשי בקרב חרדים גבוהים יותר

נתון מפתיע נוסף נרשם בקרב החברה החרדית. על אף נתוני תחלואה גבוהים בקרב מגזר זה, נראה כי מנגנוני החוסן הנפשי בקרב החרדים והפעלת מנגנוני משאבי ההתמודדות, גבוהים יותר מאשר במגזרים אחרים.

הנתונים הצביעו על רמות חרדה ודיכאון גבוהות מאוד בקרב האוכלוסייה החילונית והאוכלוסייה הערבית בארץ, כאשר רמת הכעס היתה גבוהה ביותר בקרב שלוש האוכלוסיות, אך בקרב החילונים והערבים היא היתה גבוהה יותר מאשר בקרב החרדים.

משאבי החוסן האישיים, התקווה ותחושת הקוהרנטיות היו ברמה גבוהה בשלוש אוכלוסיות המחקר. עם זאת, ניכר הבדל בקרב האוכלוסייה החרדית שדווחה על תקווה ותחושת קוהרנטיות ברמות גבוהות יותר מאשר אלו בחברה החילונית והערבית.

רמות נמוכות של אמון במנהיגות הארצית

רמת האמון במנהיגות הארצית – ממשלה וחברי הכנסת נמוכה ביותר בימים אלה. האוכלוסייה החילונית הפגינה את רמת האמון הנמוכה ביותר (חוסר אמון מוחלט), לאחריה האוכלוסייה הערבית, ורמת האמון הגבוהה ביותר דווחה על ידי האוכלוסייה החרדית, למרות שגם באוכלוסייה זו רמת האמון היתה נמוכה מאד.

חוסן קהילתי נמדד כאמון במנהיגות המקומית ובתפקוד הרשות המוניציפאלית כמו גם עזרה הדדית, שייכות וגאווה במקום המגורים. בקרב הערבים דווח חוסן קהילתי ברמה הנמוכה ביותר ובקרב החרדים נמדד חוסן קהילתי ברמה הגבוהה ביותר.

"ממצאי המחקר מתכתבים עם מאפייני החברה החרדית המחזיקה במנגנוני תמיכה לחבריה בפרט בזמן המשבר הנוכחי. מאפיינים אלו קיבלו משמעות רבה ביחס לבריאות הנפשית של חברי הקהילה", ציינה ד"ר תהילה קלעג'י, חברת סגל במחלקה לניהול ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת בן  גוריון בנגב. "הפגנת האמון (היחסית) ברשות ובהנהגה המקומית מחייבת העברת סמכויות ומשאבים לצורך מתן מענה כוללני לאזרחים", הוסיפה.

פרופ' ארנה בראון-לבינסון, ראש המחלקה הרב תחומית באוניברסיטת בן-גוריון הצביעה על מנהיגות מקומית שתרמה לתחושת החוסן הקהילתי על רקע משבר האמון עם המנהיגות הארצית. "בניגוד לסגר הראשון, ראשי העיריות והמועצות התעשתו ולא חיפשו שיתנו להם כוח לפעול, אלא פעלו לטובת התושבים שלהם בכל הדרכים שחשבו וראו לנכון. ניכר שרבים מהם עשו הרבה למען התושבים שלהם בתחומים מגוונים, חינוך, תרבות ספורט ועוד, דבר שהשפיע על רמת החוסן הקהילתי שדווח. בימים בהם רמת אמון הציבור במנהיגות הארצית כל כך נמוכה, הציבור החילוני חיפש ומצא לעצמו תחליף במנהיגות המקומית שפעולותיה חיזקו פרמטרים אחרים של חוסן קהילתי כגון שייכות וגאווה מקומית".