האפיפיור פרנציסקוס, או בשמו המקורי חורחה מריו ברגוליו, ביקר בסוף השבוע האחרון במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ בפולין.  בבגדיו הלבנים המסורתיים, בהליכה חרישית, נכנס בשער מעליו מתנוסס הכיתוב הציני "העבודה משחררת".

במחנה פגש האפיפיור פרנציסקוס 11 ניצולי שואה, ביניהם 3 ניצולים בני למעלה ממאה שנים. מבין הניצולים הייתה הלנה דוניץ-ניבינסקה, בת 101, שניגנה בויולה בתזמורת מחנה המוות והניצולה ולנטינה ניקודם, שעזרה ליילד תינוקות לאסירות אושוויץ. הניצולה, אליזבייתה סובצ'ינקה, שהייתה בת עשר כשהובאה לאושוויץ ב1944, תיארה את הביקור לערוץ החדשות הפולני TVN24, ואמרה כי "הוא (האפיפיור) בא לכאן בענווה. הוא בא למצוא את הצללים של אלה שהופשטו מהדבר החשוב ביותר – החיים".

האפיפיור העדיף שלא לשאת דברים במחנה המוות, ונראה מתהלך במחנה שקוע במחשבות ומתפלל; נושא נר לבן עמד ליד קיר המוות בו הוצאו להורג אסירי המחנה. בתא שבו הורעב למוות מקסימיליאן קולבה, כומר קתולי פולני ש"התנדב" להצטרף לנידונים למוות במקום אסיר אחר, התבודד האפיפיור שעה קלה.

פרופ' פורת: "צריך להבין שהאפיפיור פרנציסקוס לא סתם ביקר באושוויץ אלא הוא הגיע ליום הנוער העולמי והגיעו עשרות אלפים צליינים מכל העולם. הוא מצא באושוויץ מקום טוב ממנו ללמד, בהנגדה, על ערכים וזכויות פרט ואדם וחמלה, ואין דבר נכון מזה".

לאחר הסיור באושוויץ המשיך האפיפיור פרנציסקוס, אשר עומד בראש הכנסייה הקתולית, למסע קצר בן 3 ק"מ למחנה המוות בירקנאו הסמוך. בבירקנאו נרצחו באופן שיטתי בתאי הגזים כמליון ומאה אלף יהודים ועוד מאה אלף קורבנות מעמים אחרים. במחנה פגש ברגוליו קבוצה של 25 חסידי אומות עולם. ביניהם הייתה אנה בנדו, שהייתה ילדה, בתקופת השואה, וסייעה לאמה להבריח לחם בתיקי היד ליהודים שהוכרחו, ע"י הנאצים, להשאר בגטו וארשה.

דובר הוותיקן, הכומר פדריקו לומברדי, אמר כי האפיפיור ביקש בביקורו במחנות המוות "אווירה של שקט, חמלה ותפילה חרישית". בטקס בבירקנאו, הרב הראשי לפולין, מיכאל שודריך, קרא מזמורי תהילים. הדברים היחידים אותם מסר ברגוליו בגלוי היו מילותיו בספר המבקרים ובו כתב, בספרדית שפת אימו, "אלוהים, רחם על עמך! אלוהים, מחל על האכזריות הרבה!" וחתם בשמו הלטיני.

לאחר הביקור, האפיפיור דיבר בלהט על ביקורו באושוויץ בפני קבוצה של צעירים שהתכנסה לפגוש אותו מחוץ למגורי הארכיבישוף הפולני. "כמה כאב! כמה אכזריות! הייתכן שאנחנו בני האדם, שנבראנו בצלם, מסוגלים למעשים כאלה?"  והוסיף, "אני לא רוצה לעשות אתכם מרירים, אך עלי לומר את האמת. האכזריות לא הסתיימה באושוויץ ובבירקנאו. גם היום… אנשים עוברים עינויים. אסירים רבים עוברים עינויים, רק בשביל לגרום להם לדבר. כיום, בחלקים רבים בעולם, היכן שמתחוללת מלחמה, דברים דומים נעשים" דברי האפיפיור.

האפיפיור פרנסיס מתפלל באנדרטה במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. צילום: סוכנות אי.פי

האפיפיור פרנציסקוס מתפלל באנדרטה במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. צילום: סוכנות אי.פי.

ברגוליו הוא האפיפיור הראשון, שלא חי בעצמו על אדמת אירופה, בעת התקופה האכזרית של מלחמת העולם השניה, המבקר באושוויץ. קודמיו של האפיפיור, קרול יוּזף ווֹיטילה הפולני (יוחנן פאולוס השני) ו-יוזף אלויס רצינגר הגרמני (בנדיקטוס ה-16), היו צעירים במהלך הכיבוש והשלטון הנאצי באירופה ולשניהם קשר אישי והיסטורי לאירועים. וויטילה, גדל בפולין בסביבה בה היו יהודים, ונטען כי כמה מחבריו עד למותו היו יהודים איתם למד בביה"ס. בתקופת המלחמה וויטילה, היה חבר במחתרת הפולנית נגד הכיבוש הנאצי וגם בה היו לו קשרים עם יהודים. רצינגר, יורשו של וויטילה, היה חבר בנוער ההיטלראי ושירת כחייל בוורמאכט בחלק האחרון של המלחמה. לעומתם, ברגוליו היה פעוט כשפרצה מלחמת העולם השניה, וחי הרחק בארגנטינה מולדתו.

פרופ' באואר: "הוותיקן ידע שנרצחו יהודים בשואה. היו חלקים בכנסייה ששיתפו פעולה עם הגרמנים. הם בהחלט תמכו בשלטון הנאצי. אבל, כבר בתוך השואה, בוותיקן ומחוץ לוותיקן היו קולות אחרים שרצו להגן על היהודים"

האפיפיור הראשון שביקר באושוויץ, בשנת 1979, היה וויטילה. במהלך ביקורו, העיד וויטילה, יליד פולין, על הסבל הלא יתואר שהסב הכיבוש הנאצי לעם הפולני. ביקורו זה היה חלק ממאמצים מתמשכים לרפא מאות שנים של איבה בין הוותיקן לעם היהודי.

הוותיקן והיהודים

"משך כל קיומה של הכנסייה הקתולית, מאז שהתגבשה כזרם נפרד ביהדות ועד לפרישתה, גישתה לדת היהודית ולנושאי הדת היהודית, הייתה שלילית ביותר," כך אומר יהודה באואר, חוקר שואה ויועץ אקדמי של יד ושם. "היחס של הכנסייה, נקבע באופן מעשי ע"י אורליוס אוגוסטינוס, פילוסוף ותאולוג נוצרי, שמושבו היה בצפון אפריקה באזור אלג'יריה היום. אוגוסטינוס כתב בשנת 429 ספרון חשוב שנקרא 'נגד היהודים' ובו נקבעה יחסה של הכנסייה ליהודים".

צילום: יהודה באואר, מתוך ויקיפדיה

צילום: יהודה באואר, מתוך ויקיפדיה

"בספרון טען אוגוסטינוס, שלאחר שהיהודים לא קיבלו את בשורת המשיח ישו, הם נענשו ולכן מותר לפגוע בהם ע"י נטילת רכוש, גירוש ואפליה. יחד עם זאת אסור להרוג אותם כיוון שיש בהם נשמה וצריך לנסות להעביר אותם לדת הנוצרית." ביחס לעמידת הכנסייה ומאמיניה בקו הזה לאורך השנים אומר באואר, "היו סטיות מהקו הזה. היו פגיעות פיזיות ביהודים באזורים שונים ותקופות שונות ובתקופות אחרות, היו כאלה שהתיחסו ליהודים בצורה יותר חיובית."

כיצד פעלו הכנסייה הקתולית והאפיפיור במהלך השואה?

"הוותיקן ידע שנרצחו יהודים בשואה והוויכוח הוא מה הוא היה יכול לעשות. היו חלקים בכנסייה ששיתפו פעולה עם הגרמנים. הם בהחלט תמכו בשלטון הנאצי והתעלמו מרדיפת היהודים. אבל, כבר בתוך השואה, בוותיקן ומחוצה לו היו קולות אחרים שרצו להגן על היהודים.

"החלקים שרצו לשנות את המדיניות הגיעו לשלטון אחרי השואה ואז השתנה היחס. את השינוי הוביל הקרדינל אנג'לו ג'וזפה רונקלי, שליח האפיפיור לאיסטנבול שעמד בקשר עם שליחי הישוב העברי שניסו להציל יהודים, וראש מכון תיאולוגי מרכזי בוותיקן הקרדינל אוגוסטין ביאה, גרמני במוצאו, שהתנגד לנאצים ודרש שינוי גישת הוותיקן ליהודים".

כיצד היית מאפיין את יחסה של הכנסייה הקתולית היום ליהדות?

"היום אפשר לומר בביטחון גמור שהכנסייה הקתולית היא בת ברית במלחמה נגד האנטישמיות" קובע באואר. "כמובן שישנם יוצאים מן הכלל אבל באופן כללי זה המצב. הכנסייה הקתולית כמו כל דת וארגון אנושי היא לא אחידה ויש בתוכה ויכוחים לא רק על מעשים, מדיניות  ושלטון אלא גם ויכוחים עקרוניים".

מהפיכה בכנסייה

"בעקבות השואה, חלו שינויים והתפתחויות בכנסייה הקתולית, אל עבר התקרבות אל העם היהודי," אמרה ל'דבר ראשון' פרופסור דינה פורת, היסטוריונית ראשית של יד ושם וראש מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו באוניברסיטת ת"א. לדברי פורת השינוי החל בשנת 1958 לאחר שרונקלי התמנה לאפיפיור יוחנן ה-23.

"בתקופת המלחמה רונקלי היה שליח האפיפיור באיסטנבול", אמרה פורת. "שם הוא פגש את שליחי הישוב שעוסקים בניסיונות ההצלה של היהודים באירופה וביקשו את עזרתו, והוא סייע כמה שהוא יכול היה. מבין השליחים יוחנן פיתח קשרי ידידות עם חיים ברלס, מראשי מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בתקופת מלחמת העולם השניה. מצבם של היהודים נכנס לליבו והוא אף ציין זאת ביומנו וגם הזכיר אירועים שהותירו בו חותם כמו טביעתה של האונייה סטרומה (אוניית מעפילים שנשאה על סיפונה 768 פליטים יהודים והוטבעה בים השחור על ידי צוללת סובייטית בשנת 1942. מכל נוסעיה ואנשי צוותה ניצל אדם אחד, ש.נ.)".

פרופסור דינה פורת. צילום: צחי לרנר / ויקיפדיה.

פרופסור דינה פורת. צילום: צחי לרנר / ויקיפדיה.

פורת מספרת  שלאחר שיוחנן ה-23 נהיה לאפיפיור, בשנת 1958, הוא כינס את ועידת הוותיקן השניה שביצעה מהפיכה בכנסייה הקתולית והעבירה אותה לתקופה מודרנית יותר בתולדות הכנסייה. המהפכה כללה גם שינוי ביחס לעם היהודי בעקבות השואה. "במסגרת המהפכה הזו יצא ספר עב כרס המקיף נושאים רבים ובניהם יש עמוד שנקרא 'מסמך היהודים'."

פורת מגדירה את המסמך כ"רעידת אדמה תיאולוגית" ומפרטת את תוכנו, "קודם כל, המסמך אומר שהיהודים אינם אחראים לצליבת ישו. מצוין שם שחלק מאנשי בית שני דחפו למותו אך לא צלבו אותו בעצמם. רבים מהמאמינים חושבים שהיהודים רצחו את ישו. כאן הכנסייה באה ואומרת שלא היהודים אשמים".

את הסעיף השני במסמך מגדירה פורת כלא פחות חשוב מהראשון, "הסעיף השני אומר, שלא ניטלה מהיהודים הברית הראשונה. היא חיה וקיימת ותקפה בדיוק כמו הברית החדשה. העם היהודי הוא עדיין עם הבחירה ולא עם מקולל. הסעיף השלישי הוא הוקעת האנטישמיות בכל מקום ובכל זמן."

לדברי פורת, כעבור כמה שנים האפיפיור יוחנן פאולוס, וויטילה הפולני שהוזכר מעלה, עובר מהצהרות למעשים. "יוחנן פאולוס הוא האפיפיור הראשון שביקר באושוויץ. בנוסף הוא גם ביקר בבית הכנסת ברומא ואף הגיע לביקור בארץ וביד ושם. הוא פעל גם נגד הכחשת השואה. מחליפו, בנדיקטוס ה-16, כתב את הביוגרפיה של ישו ב-2 כרכים. בביוגרפיה חזר בנדיקטוס ואמר שהעם היהודי לא אשם ברציחה של ישו".

"אחרי שבנדיקטוס התפטר, בא פרנציסקוס ובציון 50 שנה להכרזת יוחנן ה-23, קיים טקס ענק ברומא. לא רק שהוא הזמין את העם היהודי אלא שב-10.12.2015 הוא פירסם הצהרה בעניין היחסים עם העם היהודי, עם מסרים חיובים וצורך בסבלנות, כבוד הדדי ועוד".

פרנציסקוס חולל מהפכה נוספת", מציינת פורת "הוא אינו מסכים למיסיונריות בקרב העם היהודי, כיוון שהעם היהודי הוא עדיין עם נבחר, אין מטרה לנצר אותו". בהמשך דבריה מציינת פורת שמספר ימים לאחר הצהרתו של פרנציסקוס הגיע לארץ שליחו, הקרדינל קורט קוך, האחראי על הקשרים עם דתות אחרות, לכנס של מרכז קנטור לרגל השקת הספר 'בעת הזו' בהוצאת המרכז, ספר המאגד מסמכים ומחקרים על הכנסיה הקתולית והיהודים לנוכח השואה ובעיקבותיה, "תרגמנו את כל המסמכים הרלוונטים שפרסם הוותיקן ממועצת הוותיקן ואת כל הנאומים והמסמכים. יש פה מהלך די ארוך של התקרבות, ראייה מחודשת, הם כותבים דברים מרגשים ומתארים אותנו היהודים כ"אחינו הבכורים" ."אך על אף השינויים הדרמטים ביחסה של הכנסייה" אומרת פורת, "רוב האנשים בארץ לא יודעים זאת ובשל כך הוצאנו את הספר".

האפיפיור פרנציסקוס: "כמה כאב! כמה אכזריות! הייתכן שאנחנו בני האדם, שנבראנו בצלם, מסוגלים למעשים כאלה? אני לא רוצה לעשות אתכם מרירים, אך עלי לומר את האמת. האכזריות לא הסתיימה באושוויץ ובבירקנאו. גם היום היכן שמתחוללת מלחמה, דברים דומים נעשים"

"צריך להבין שהאפיפיור פרנציסקוס לא סתם ביקר באושוויץ", אומרת פרופ' פורת. "הוא הגיע ליום הנוער העולמי והגיעו עשרות אלפים צליינים מכל העולם. הוא נוהג לדבר המון לפני בני נוער. הוא מצא באושוויץ מקום טוב ממנו ללמד, בהנגדה, על ערכים וזכויות פרט ואדם וחמלה, ואין דבר נכון מזה".