למשרד התקשורת דרוש שר חזק במשרד מלאה, שמעוניין להתמודד לעומק עם שורה ארוכה של בעיות בתחום התקשורת, ובעיות מקבילות במשרד עצמו. לשר יועז הנדל היו כוונות טובות, אבל סדרי עדיפויות אחרים. אחרי פיטוריו של השר הנדל, אפשר להגדיר את זמנו במשרד כחלק מסדרה של כהונות כושלות בתפקיד בעשור האחרון.
סדר יום פעלתני, ואינספור פזילות
הנדל נכנס למשרד התקשורת עם הבטחות על שקיפות, מינויים מקצועיים ועבודה ברוח ציונית, לטובת צמצום פערים בתחום התקשורת. אלו מלים יפות מאוד, שנשארו בעיקר על הנייר.
משרד התקשורת הוא מקום מוכה, ספוג נזקים מתיק 4,000 ומשורה של מינויים כושלים לתפקידים בכירים. לא פלא, אם כן, ששנה אחר שנה הוא עומד באחוזים נמוכים מאוד מהיעדים שהציב לעצמו.
הנדל הביא רוח חדשה למשרד: הכרה, במסמכים רשמיים, שתשתיות התקשורת של ישראל, גם בתחום הקווי, וגם בתחום הסולרי בבעיה קשה. עם זאת, האחריות שיש למדיניות המשרד ולפקידות בהקשר זה, לא הופנמה.
משרד התקשורת העסיק את השר באופן חלקי. רבות מהצהרותיו לתקשורת עסקו בהרכב הממשלה, בסדרי העדיפויות הלאומיים, ובטיפול במשבר הקורונה. לא בנושאים עליהם הופקד במשרד התקשורת.
הנדל הודה בכך בהודעת הפרישה שלו. "יש מתח בין הרצון להמשיך לפרוס אינטרנט מהיר, להשלים משימות של קליטה וכיסוי או דור 5, לעבוד בתחום המקצועי שלי, לבין הצורך לייצר מציאות פוליטית אחרת", אמר, "ההחלטה לבנות בית לימין הממלכתי כדי לייצר חלופה לנתניהו הייתה פשוט חשובה יותר בעיניי".
יש סיכוי קטן מאוד שהנדל יצליח לייצר מציאות פוליטית אחרת ברמה הלאומית, אבל יש ודאות מלאה שמשרד התקשורת יספוג מכה נוספת, אחרי סדרה של מכות קודמות.
גיבוי מוגזם לפקידות
החקירה בתיק 4,000 יצרה רושם בציבור כאילו הבעיה המרכזית במשרד התקשורת הייתה שחיתות של השר או או המנכ"ל, ואילו הדרג המקצועי ניסה למנוע אותן. נראה שהנדל תמך בגישה זו, כשביקש, בהודעת הפרישה שלו, "להודות לאנשי משרד התקשורת המסורים והרציניים. פקידי הציבור הכי טובים שיש בארץ".
המציאות רחוקה מכך. הפקידות משקיעה חלק ניכר מזמנה ב"רגולציית פינצטה" של תיקוני רישיונות זעירים, עם הבדלים עצומים בין הכללים שחלים על כל חברה וחברה. כך מתקבל שוק תקשורת יוצא דופן: הוא לא באמת שוק תחרותי, שמבוסס על הסדרות רוחב הוגנות, אבל גם לא שוק של מונופול ציבורי עם פיקוח יעיל.
הנדל קיבל את ההצעות של הפקידים שלו ללא ביקורת. השינוי היחיד שהכניס במתווה הסיבים, היה להעניק לעצמו את הזכות לקבוע קריטריונים שיתעדפו יישובים בפריסת סיבים על פני אחרים, פעולה שיש לה זיקה למאמץ אחר של הנדל להקים תשתית פוליטית למפלגתו.
מתחת לאפו הצליחו חלק מהחברות בשוק התקשורת לדחוף למדיניות שתסייע להן לעצמן, אך לא לציבור.
הנדל סמך באופן מלא על המידע שהציגה לו הפקידות, ללא ייעוץ חיצוני, ומינה מנכ"לית שלא באה מהתחום. בחירה זו מנעה ממנו לעשות את "ניקוי האורוות" הדרוש.
כיבוי שריפות, לא מדיניות
הנדל קיבל לא מעט החלטות, אבל לא עיצב שום מדיניות. מסמכי מדיניות התדרים של ישראל נקבעו ב-2009. מסמך מדיניות לגבי תהליכים רגולטוריים נקבע ב-2012.
כיוון חיובי הסתמן בפישוט רגולציה: הפעלת חלק משירותי התקשורת בהיתר פשוט, במקום ברישיון מורכב, והיתר לבזק ולהוט לספק אינטרנט כשירות מלא, כמקובל בעולם.
שינוי כיוון זה נשאר תלוי באוויר. לא ברור אם ייושם ובאיזו מידה, אחרי שהנדל סיים את תפקידו.
גם משבר הקורונה לא הפך להזדמנות
משבר הקורונה שם את ישראל במצב תקציבי מפוצל: תקציב זמני של ממשלה זמנית, מקוצצת ומוגבל, ותקציב מיוחד לטיפול במשבר, שהמדינה מתקשה להוציא אותו לפועל.
במציאות של סגירת מוסדות חינוך, משרד החינוך נחלץ לעזרה ורכש עשרות אלפי מכשירי קצה לתלמידים, כל זאת על בסיס התשתיות הקיימות. במשרד התקשורת נעשה מאמץ לטפל בשולי הבעיה: הסרת חסמים, תיקוני תקנות וחקיקה, והסברה לראשי יישובים. במקביל, לא גויס שקל בודד להאצת פריסת תשתיות.
גם משבר הקורונה לא עורר חשיבה מחדש על המדיניות, לפיה שוק התקשורת הוא מופרט והמשרד שמפקח עליו חלש ונטול תקציבים. משרד בלי מחקר, בלי מדען ראשי, בלי השקעות, שיש לו כלי אחד בלבד: רגולציה.
דרוש שר חזק שרץ למרחקים ארוכים
נכון לעכשיו, תיק התקשורת מופקד בידי שר הביטחון בני גנץ. ספק כמה מזמנו יוקדש לטיפול בבעיות העומק של עולם התקשורת בישראל.
גם אם ימנה גנץ שר אחר במקום הנדל, במצב הפוליטי הנוכחי סביר להניח ששוב ימונה שר זמני אחרי שר זמני, שלא מצליח להותיר חותם משמעותי למען הציבור.
משרד התקשורת דורש שר חזק, שיש לו סבלנות וגיבוי פוליטי להתעסק בבעיות העומק של השוק עליו הוא מפקח, וגם בבעיות הפנימיות במשרד. שר במשרה מלאה, שמסוגל לייצר מדיניות ארוכת טווח, ולהיפרד משורה של החלטות כושלות מהעבר, שפוגעות בציבור.
