בכניסה לקן של תנועת השומר הצעיר בשכונת בקעה בירושלים, יושבת רכזת הקן, אגתה פלצ'יק, עם הקומונרית (מדריכה בשנת שירות), ניצן ברקאי. המדריכים הצעירים בקן יושבים בקבוצה קטנה בחדר השכבה הבוגרת ומספרים בדיחות. זמן קצר קודם לכן הסתיים הפנינג פתיחת הפעילות בקן, שכמו הרבה מסורות שהשתבשו השנה, נערך רק באמצע דצמבר. ולמרות הקור וטפטופי הגשם, המדריכים מחויכים ומרוצים.
החניכים והמדריכים בתנועות הנוער חזרו השבוע להיפגש בסניפים, פנים אל פנים, אחרי כמעט שלושה חודשים של פעילות ב'זום' והתנדבויות בקהילה. מתווה הפעילות של החינוך הבלתי פורמלי כולל הגבלות מחמירות, והמדריכים והרכזים מקווים שסגר נוסף לא ישבית שוב את הפעילות ויחזיר את החניכים לבית ולרחוב.
"החניכות יזמו בעצמן מפגשים עם החניכים שלהן בפארקים"
"חיכינו המון זמן למפגש", אומרת פלצי'ק, ומספרת על שורת ניסיונות יצירתיים לקיים פעילות בתקופה בה קן התנועה עמד סגור. "המדריכות יזמו בעצמן מפגשים עם החניכים שלהן בפארקים. בשלב בו אסור היה לעשות שום מפגש הבנו שאנחנו צריכים לעשות משהו, אז התמקמנו בפארק המסילה ואמרנו שפשוט נזמין את מי שעובר. גרעין שנת השירות יצאו לגן סאקר לפגוש בני נוער, והחניכים פשוט באו".
"איך מדריכים? הרבה וואסטאפים, הרבה זומים – אין ברירה", אומרת ברקאי. בשבועות האחרונים היא הפגישה את המד"צים שלה תכופות כדי להבין כיצד להמשיך לבנות פעילות תחת ההנחיות המשתנות תדיר. "בנינו מפגשים מתומצתים, משולבים עם הרבה פעילות התנדבותיות, כדי להצליח להפגיש יותר חניכים".
בחודש האחרון, המדריכים הצעירים בקן בקעה יצרו את פרויקט 'פעם אחת בעיניים', שמטרתו להפגיש בין המדריכים והחניכים לפחות פעם אחת במפגש שאינו דיגיטלי. המדריכים הכינו חבילות והגיעו עד הבית של כל חניך וחניכה, גם ביישובים מחוץ לגבולות העיר. "אנחנו לומדות מהמצב הזה שהחברה הופכת להיות הלכה למעשה חברה של בודדים", אומרת פלצ'יק. "יהיו לזה השלכות קשות. אי אפשר לחיות ככה, אנשים מחפשים להיות קשורים וחלק ממשהו".
"המסגרת בקן היא לא רק להעביר פעולות, זה מקום שנותן לך סיבה לקום בבוקר", אומרת ברקאי. "חודשים זה לא קרה ורואים את זה עליהם, אבל מפגש קטן בתנועה יכול לשנות שבוע שלם".
דרישת משרד הבריאות שמבנה הקפסולות הכיתתי יישמר בפעילות אחר הצהריים התלבשה היטב על מודל הכיתה-קבוצה שקיים בקן של ברקאי ופלצ'יק, ואפשר להן להמשיך להפגיש את השכבות הצעירות כרגיל.
"סדר העדיפויות ברור – קודם כל הכלכלה והתעסוקה. אבל מה עם ילדים ובני נוער?" אומרת בביקורת פלצ'יק בנוגע לפתיחה המאוחרת, לטענתה, של תנועות הנוער. לצד הדברים היא מתארת שמשבר התקציב אילץ את התנועות להסתמך עוד יותר על התקציב הפנימי ותקציב העיריות. "תקציבי המדינה לא מגיעים לשטח", היא טוענת.
"גורם מחזק ובונה עבור החניכות"
"חברות הנוער מתבססות על מפגש רחב, גדול ומאפשר, והגבלת הקפסולה מצמצמת מאוד את היכולת של חברת הנוער להתקיים", אומרת אדוה מנוליס, רכזת הדרכה בתנועת המחנות העולים. "חלק משמעותי מתנועת הנוער הוא מפגש עם בני נוער מבתי ספר אחרים, גילאים אחרים, מקומות אחרים. הקבוצות שלנו לא בנויות באופן אורגני כמו הקפסולות הכיתתיות".
ביום הפעילות הראשון היא עברה בין סניפי התנועה לבדוק שהמדריכים מוכנים והסניפים עומדים בתקנות. מנוליס מספרת על ההתמודדות המאתגרת עם ההגבלות. לכל קבוצה מותר מדריך אחד ולא שניים כמקובל בימי שיגרה. גם הנוהל שמחייב שמירת מרחק של מאה מטר מקבוצה לקבוצה מקשה מאוד על רובם המוחלט של סניפי תנועות הנוער היות ורובם קטנים, ישנים ובלי חלל פיזי מספק בשגרה. "הרבה סניפים נדרשו להצטמצם לשתיים-שלוש קבוצות", היא אומרת.
בימים אלו עובדים במחנות העולים על תכניות להגברת החוסן בקרב החניכים, משפחותיהם והסביבה של הקן. "אנחנו מאוד מקווים בני הנוער יוכלו לחזור להיפגש ולראות אחד את השני", היא אומרת. "בהתנדבויות הרבות שעשינו, החזרנו לחניכים את היכולת להתרגש ממשחק, ממורל, מלהיות שם בשביל מישהו – אלו הדברים הכי פשוטים בעולם ויש להם יכולת להיות גורם מחזק ובונה עבור החניכות".
"אנחנו רק ביקשנו: תתנו לנו להיפגש"
במשך חודשים הקומנוריות של סניפי בני עקיבא בירושלים ראו בעיניים מתוסכלות את החניכים שלהן מסתובבים ברחובות ללא פעילות. "אנחנו לא יכולנו לבוא ולהיות המבוגר האחראי בשבילם", אומרת אביגיל ווב, רכזת מחוז ירושלים בתנועה. "אני לא חושבת שבני הנוער עמדו בכל ההנחיות בחוץ, אבל הם היו בחוץ. אנחנו רק ביקשנו: תתנו לנו להיפגש, אנחנו נוודא שהם יהיו עם מסיכות, שיישמר מרחק".
בשבועיים האחרונים, לקראת פתיחת הסניפים מחדש, עברו הקומונריות עשרות פעמים על ההנחיות ואופן ביצוען, חלקן היו בזום וחלקן במפגש ממשי. "אני דואגת לסייע ולעזור אישית לכל קומונרית מתקשה", מספרת ווב. "הן יודעות שסניף שלא יעמוד בהנחיות ייסגר, בתחילת השנה כבר הפסקתי פעילות בכמה סניפים ולכן את החזרה עשינו באופן מאוד איטי כדי לוודא שעומדים בכל ההנחיות".
"האחריות מלחיצה ולעיתים מפחידה, אנחנו צריכים לתת המון גב לקומונרים ולהסביר מה עומד מאחוריי ההנחיות", אומרת ווב. מהלך הפרדת הפעילות לקפסולות על פי בתי ספר היה מהלך מסובך לדבריה, לעיתים מעצבן ממש, אבל ההיגיון מאחוריו ברור להן. הן נעזרו בקהילה כדי ליישם אותו. "ביישובים השונים התחברנו לקהילות, תיאמנו עם ועדי ההורים את ההנחיות, הורים הגיעו לסניפים לסייע לקומונרים. נדרשנו לבנות מחדש את לוז הפעילות והמבנה הארגוני ולהסביר להורים את כל הפרטים".
"החזרה היא ברגשות מעורבים", אומרת ווב בביקורת. הדאגה העיקרית שלה היום, מלבד בריאות כלל החניכים, היא הליווי הנפשי למדריכות במידה ויהיה עוד סגר. "אני מבינה שתנועת נוער זו התקהלות ומפגש, והיום זה בעייתי, אבל מה עם הרווחה הנפשית של בני אדם? מאוד קשה להיות בבדידות ובשעמום כל כך הרבה זמן".
