הפרק העוסק בדיור בחוק ההסדרים כולל שלוש רפורמות. אך למעשה, על אף כותרתו של הפרק, אין בו הצעת חוק אחת הקשורה במישרין בהוזלת מחירי הדיור. שתי רפורמות מרכזיות עליהן דיבר כחלון לאחרונה, מיסוי בעלי דירות המחזיקים בבעלותם שלוש דירות ומעלה, והיטל על חברות שמתעכבות בבנייה, אינן מופיעות כרגע בחוק. מה כן יש בו? איחוד של דמי הסלילה, הניקוז והשטחים הציבוריים לתוך דמי הפיתוח אותם הקבלנים משלמים לרשויות המקומיות, קיצור תהליכי אישור של תכניות מתאר ארציות בממשלה, מינוי נציג ערבי למועצת מקרקעי ישראל, העברת תכנון ואישור לחיפושי נפט לוuעדה לתשתיות לאומיות והקמת ועדה בין משרדית שתאשר בניה של מוסדות ציבור.
למעשה מהוות החלטות אלו שינויים קוסמטיים בהליכי האישור לפיתוח קרקעות. במקרה הטוב הן עושות קצת צדק (מינוי נציג ערבי למועצת מקרקעי ישראל) או קצת סדר (איחוד היטלי ההשבחה השונים). במקרה הרע, הן מקצרות תהליכים דווקא במקומות שאינם קשורים באופן ישיר לתחום הדיור, ואולי היה עדיף לשמור בהם על שרשרת אישורים שתאפשר קבלת החלטות מושכלות (קיצור תהליכי האישור של תכניות מתאר ארציות ושל תכניות לפיתוח שדות נפט וגז טבעי). בכל אופן, נראה שהשפעתן של הצעות אלו על היצע הדירות תהיה שולית, אם בכלל.
בתוך דברי ההסבר להצעות החוק נכתב כי "לקראת התכנית הכלכלית לשנים 2018-2017 נערך מיפוי של התחומים שבהם נדרשים שינויים אשר לא בוצעו עד כה, או תחומים שבהם נדרשות פעולות נוספות על מנת להביא להגדלת היצע הדיור. לאור תוצאות מיפוי זה, מובאים כעת צעדים אשר יאפשרו להגדיל את היצע הדיור באמצעות ייעול ההליכים התכנוניים והרגולטוריים הכרוכים בהגדלת היצע הדיור".
העניין הוא שאין בישראל בעיה של תהליכי תכנון. למעשה מספר היחידות המתוכננות בשנה עלה לממוצע של 26,666 יחידות בין השנים 2011-2008 לרמה של 74,725 יחידות בשנים 2012-2015. שנת 2015 הייתה שנת שיא במנהל התכנון שאישר למעלה מ-99,000 יחידות דיור. ובכל זאת מחירי הדיור ממשיכים לעלות. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהסיבה לעליה במחירי הדיור לא נובעת מחסמי תכנון ולא מהיצע נמוך של יחידות שאושרה בנייתן. הבעיה נעוצה בכך שבישראל יש בועת נדל"ן. כשל שוק. מצב שבו ההיצע והביקוש אינם משפיעים על ערך הסחורה.
כחלון יודע שיש בישראל בועה, הוא אמר זאת בעצמו במספר הזדמנויות בחודשים האחרונים. כדי להתמודד עם מחירי הדיור יצטרך כחלון לפוצץ את הבועה. שני החוקים האחרים שצוינו קודם, ולא נמצאים כרגע בחוק ההסדרים – הטלת מס על מחזיקי למעלה מ-3 דירות וקביעת היטל על שטחים מעוכבי בנייה – מנסים להתמודד עם סוגיה זו בצורה ישירה יותר, אך גם בהם טמונות בעיות (לדוגמה- השפעה על מחירי השכירות) ולא ברור עד כמה יהיו ישימים.
עם זאת, קיימת דרך אחרת להוריד את מחירי הדיור, אך הוא דורש שינוי תפיסתי: מרגולטור, הממקד עצמו בקביעת חוקי המשחק, ליזם – אשר מושך את השוק לכיוון סביבת מחירים שפויה יותר ומייצר הזדמנויות לדיור בר השגה. לכחלון ולשר השיכון שלו, גלנט, יש את הכלים לעשות את זה בלי לשנות אף לא תו אחד בחוק. משרד השיכון ידע ליזום בניה בהיקפים משמעותיים בשנות התשעים. הוא פשוט צריך לחזור ולעשות את תפקידו, ולדאוג לצרכי השיכון של אזרחי ישראל. שינוי מסוג זה יצטרך לבוא לידי ביטוי ב"אח הגדול" של חוק ההסדרים: חוק תקציב המדינה לשנים 2017-18.
