עבור ד"ר עדי שטרן, 'המוטציה הבריטית' של נגיף הקורונה היא אחת מאלפי מוטציות שלו, שאחריהן היא ועמיתיה עוקבים מאז התפרצות הקורונה. שטרן, ד"ר למיקרוביולוגיה וראש המעבדה לחקר אבולוציה של נגיפים בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת ת״א, מסבירה כיצד זיהוי המוטציות של הקורונה מסייע בהבנת אופן ההתפשטות שלה, ואפילו בחקירות אפידמיולוגיות. היא מדגישה כי רק מיעוט זעיר מבין אלפי המוטציות הן 'מוצלחות', שיעילות יותר מאחרות בהתפשטות ובהפצת הנגיף, ולדבריה, עד כה אין ודאות שהמוטציה הבריטית היא כזו.

"מוטציות קורות כל הזמן. הן חלק מחיי הנגיף", אומרת שטרן, "כמו בכל יצור חי, בכל תא של הנגיף יש חומר גנטי שאומר לתא איך לתפקד, מעין הוראות הפעלה. החומר הגנטי מעתיק את עצמו כל פעם שהנגיף מתרבה, ובתדירות יחסית גבוהה מתרחשת מוטציה, או שינוי, בזמן ההעתקה".

כדי להבין את הפרופורציות, שטרן מסבירה כי בתוך גופו של אדם חולה אחד הנגיף מעתיק את עצמו מיליארדי פעמים, ומייצר מוטציות רבות רק בתוך הגוף של אותו החולה. עם זאת, רוב המוטציות שנוצרות אינן עוברות הלאה לאדם המודבק הבא. "רק בחצי מהפעמים שהנגיף עובר מאדם לאדם הוא עובר עם מוטציה", היא אומרת.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

לפיכך, ככל שהנגיף מתפשט, כך גדל מגוון המוטציות שלו. "היום יש אלפים על גבי אלפים של וריאציות שונות של נגיף הקורונה, עם מוטציות שונות, שמסתובבים בעולם. כל הווריאציות של הנגיף שמסתובבות היום שונות מהנגיף הסיני המקורי במשהו כמו 30 נקודות שונות."

נגיף הקורונה במיקרוסקופ אלקטרוני (צילום: NIAID/NIH via AP)

בתוך כל מגוון המוטציות הרחב, לפעמים מוטציה אחת גונבת את ההצגה. "99.9999 אחוז מהמוטציות שנוצרות הן נייטרליות, או לא משפיעות בכלל על הנגיף", אומרת שטרן, "רק מיעוט קטן מאוד של המוטציות גורמות לנגיף ליותר 'מוצלח', כלומר נגיף שמתרבה בצורה יעילה יותר, או מועבר מאדם לאדם בקלות רבה יותר. למעשה, התהליך הזה של העברה מוצלחת יותר של מוטציה, הוא הבסיס של האבולוציה."

איך יודעים שמוטציה מסוימת היא 'מוצלחת' יותר מאחרות?
"'המוטציה הבריטית' היא לא המוטציה המוצלחת הראשונה. כבר לפני כמה חודשים אותרה מוטציה שייעלה את הפצת הנגיף, והיום היא פחות או יותר השתלטה על העולם. הסיפור היה דומה למה שרואים היום: קודם כל דווח על מוטציה שמתפשטת מהר, ואז דיווחו על הימצאותה גם בישראל, ועכשיו היא בכל מקום, וזה לא שינה שום דבר.

"האתגר הוא להבין אם ההתפשטות של מוטציה מסוימת, על חשבון וריאציות אחרות של נגיף, קורית במקרה או בזכות המוטציה. כמו עכשיו, גם אז שאלו את השאלה הזאת. יש ניסויים שאפשר לעשות כדי לענות עליה: אפשר להדביק תאים במעבדה עם וריאציות שונות של הנגיף, ולראות אם יש הבדלים בכמויות הנגיף שנוצרות. אפשר לבדוק במודלים של חיות, לראות אם החיות מעבירות אחת לשנייה את הנגיף עם המוטציה יותר מאשר וריאציות אחרות. בנוסף, אפשר לבדוק בקרב חולים אם יש קשר בין כמות הנגיף שנמצא בגוף לבין הימצאותה של המוטציה הספציפית."

והאם הדברים האלה נבדקו על המוטציה הבריטית?
"במה שקורה עכשיו, זה כל כך חדש שאין לנו עדיין אף אחת מהעדויות האלה."

האם יש סיבה לחשוש מכך שהמוטציה הזו אינה עמידה בפני החיסונים?
"החשש קיים, אבל לא סביר. החיסון פועל נגד אזורים רבים, ולכן סביר להניח שהוא יגן. בכל מקרה, זה בבדיקה ע״י כל יצרניות החיסונים".

"המוטציות הן ברקודי הזיהוי של הנגיף"

עבור שטרן, אלפי המוטציות ה'נייטרליות' יכולות לסייע במאבק במגפה דרך פענוח אופן ההתפשטות שלה. "אנחנו עוקבים אחרי המוטציות הניטרליות השכיחות כ'ברקודי זיהוי' שמראים לנו את נתיב ההתפשטות של הנגיף. אפשר ללמוד ממעקב אחר המוטציות על דינמיקת ההתפשטות. פרסמנו בקיץ גילוי שהנגיף נכנס לישראל יותר מפעם אחת, וש-70% מההדבקות בישראל הגיעו מארצות הברית. היו גם הדבקות מגרסאות אירופיות, אבל לא מסין – שזה מעניין, כי היו חולי קורונה שהגיעו לארץ מסין, אבל כנראה שהם היו מבודדים בצורה יעילה ולא הפיצו את הנגיף בארץ."

"במחקר הזה גילינו גם את קיומם של 'מפיצי-על', כלומר, בין 2-10% מהחולים היו אחראים על 80% מההדבקה. היום אנחנו כבר מכירים את זה היטב, שאירועים בודדים גורמים להרבה תחלואה."

"לפעמים בחקירות אפידמיולוגיות אנחנו מגלים סתירות בין התשאול לריצוף הגנטי"

צוות המעבדה של שטרן עורך גם חקירות אפידמיולוגיות באמצעות מעקב אחר המוטציות. "אנחנו עושים את זה בעיקר בבתי חולים, שרוצים להבין אירוע התפרצות שהתרחש בבית החולים. הם מבקשים מאיתנו לעשות ריצוף גנטי, ואז אפשר לדעת בוודאות מי הדביק את מי."

האם יש 'הפתעות' בחקירות אפידמיולוגיות שמבוססות על ריצוף גנטי לעומת החקירות הרגילות?
"החקירות הסטנדרטיות מתבססות על תשאול, וזה כלי סובייקטיבי. לפעמים בריצוף גנטי אנחנו מגלים סתירות בין התשאול לבין הראיות הגנטיות."

שימוש נוסף בריצוף גנטי של הנגיף נעשה במקרים הנדירים יחסית של הדבקה חוזרת – אנשים שנדבקו בקורונה, החלימו, ונדבקו בפעם השנייה. "במקרי הדבקה חוזרת, אפשר לדעת אם אדם באמת נדבק פעם שנייה, או שהוא נהיה שוב חולה משאריות נגיף שנשארו בגוף". כדי שזה יקרה, אומרת שטרן שכלל דגימות הרוק שנלקחות ממטופלים נשמרות, כדי שניתן יהיה לבצע להן ריצוף גנטי במקרה של הידבקות חוזרת. "בגלל העומסים, חלק מהמעבדות החלו עכשיו להשמיד את הדגימות".