עזיז דעים, מנהל בית הספר הבפטיסטי בנצרת, ראה השנה את המיסה המסורתית של חג המולד בכנסייה בנצרת ביוטיוב. "היא התקיימה בנוכחות 10 אנשים בלבד, אבל שודרה לכל העולם", הוא מספר. למרות השינוי הדרמטי במנהגי החג עקב הקורונה, הוא רואה בתוכן החג ובסיפור שלו מקור לאופטימיות דווקא בתקופה קשה. "אנשים רבים רואים עכשיו הכול שחור בגלל הקורונה, אבל אחרי החושך יש אור. בכל תפאורת חג המולד יש הרבה אור. עלינו להאיר את הדרך בפני האחרים ולהראות להם את האהבה".
"חג שכולו אהבה, פיוס, שלום וענווה"
דעים אומר שהמנהגים הפסטיבליים של החג עלולים לטשטש את התוכן העמוק שלו – פיוס בין בני אדם ובין קבוצות שונות. “יש הבדל בין מה שאנו רואים ובין מה שצריך להיות", הוא אומר, "כולם אוהבים את התפאורה: את סנטה קלאוס שהוא קדוש מהמאה השלישית, את עץ האשוח המואר. משקיעים המון כסף בזה ובאמת זה יפה ופסטיבלי, אבל יכול להיות שזה מרחיק אותנו מהעיקר של החג, מהמשמעות שלו. חג המולד הוא חג שכולו אהבה, פיוס, שלום וענווה".
"ישוע הוא שם יהודי, מלשון ישועה. כשישוע נולד, כיהודי, הוא נולד במקום שבעלי חיים גרים בו, לא במקום של עשירים.” מספר דעים. "שתי קבוצות קיבלו בשורה על לידתו. רועי צאן, שהיו בקרבת בית לחם, קיבלו בשורה ממלאך שאמר להם שנולד המושיע בבית לחם. הקבוצה השנייה היו החכמים מהמזרח שראו כוכב שונה וזכרו את הנבואה על כוכב יעקב. הם הגיעו לירושלים ושאלו על אודותיו. הכוכב הדריך אותם לבית בבית לחם".
"הרועים והחכמים לא נפגשו. ליד עץ האשוח רואים בציורים את שתי הקבוצות, אך הם לא נפגשו. הרועים הגיעו באותו הלילה אבל לחכמים לקח זמן והם מצאו את ישוע בבית. חג המולד הוא לכל האנשים – את הבשורה על הלידה מקבלות קבוצות שאינן מרכזיות בחברה. הרועים היו פשוטי עם. החכמים לא היו יהודים. הבשורה היא לכל אדם ללא הבדל. אלוהים מתגלה למי שמקבל את הבשורה שלו".
דעים מדגיש את השורשים היהודיים של המועדים הנוצריים. “ראש השנה הנוצרי מגיע שמונה ימים לאחר חג המולד. זו ברית המילה של ישוע. חג המולד מסמל את הבשורה לכל העולם.“
"לא ניתן לחגוג את חג המולד אם אתה שונא אחרים"
"אנו צריכים ללמוד, שאם אלוהים בא לקראתנו עלינו לבוא לקראת האחרים. כל אחד חושב שהוא הכי חשוב. אם אתה רוצה להתקרב לאלוהים אתה צריך לכבד, לבנות גשרי שלום בינך לבין אחרים. ישנן משפחות במצוקה, צריך לחשוב עליהן ולעזור להן ככל שאפשר”, מסביר דעים.
"אצלנו אומרים שלא ניתן לחגוג את חג המולד אם אתה שונא אחרים או בריב איתם. אין טעם בכל החגיגה והמנהגים. הקרבה לבני האדם והשלום עם בני אדם ועם עצמך הם החשובים. בלעדי זה אין שלום עם אלוהים ועם אחרים".
"הסוגיות הן אותן סוגיות עם סיפור שונה"
דעים, שכיהן כמנהל בית-הספר "יוחנן הקדוש" בחיפה במשך 19 שנים, מקיים זאת בחייו. "אני מהמחזור הראשון של תכנית "מן הבארות”. איתי יבין ממכון הרטמן הקים את התכנית. המטרה היתה לגבש קבוצה של יהודים, נוצרים ומוסלמים, אנשי חינוך, וללמוד יחד כמה סוגיות מהכתובים של הדתות השונות".
"ככה אתה מכיר את האנשים מסביבך ואת המסורות שלהם. לא כולם בדעה אחת אבל יש שיח. זה פותח אופק ומאיר צדדים של כל הדתות. חלק מהתכנים הכנסתי לכיתות. הסוגיות הן אותן סוגיות עם סיפור שונה, או שונה ודומה, שצריך להבין למה השוני או אפילו רק להכיר. אנו חוגגים חגים של שלוש דתות בארץ קטנה. כשאתה מכיר את השפה את המנהגים של האחר זה עוזר לבנות גשר”.
חג אחד, שלושה תאריכים
אמנם חג המולד הוא אירוע מרכזי במיוחד בלוח השנה הנוצרי, אך התיעוד הראשון לחגיגתו נמצא רק במסמך מהמאה הרביעית. למעשה מועד החג וצורתו היו נתונים לוויכוח לאורך השנים. כיצד חוגגים הנוצרים בישראל את חג המולד ומהם התכנים המרכזיים הקיימים בו?
"לא נקבע תאריך לחג המולד בברית החדשה”, מסביר דעים את הבעיה. הכנסייה היוונית אורתודוכסית שמרה על התאריך הקדום ובאופן רשמי מציינת את חג המולד ב-7 לינואר. ב-1582 אימצה הכנסייה הקתולית את הלוח הגרגוריאני, זה הנפוץ היום, והם חוגגים אותו שבועיים קודם, ב-25 בדצמבר. הארמנים בכלל מציינים את החג ב-19 לינואר.
דעים מספר שרק לצרכי קיום המיסה הנפרדת בכנסיית המולד בבית לחם שומרים הארמנים בישראל על התאריך הייחודי להם. "כומר ארמני אמר לי", ממשיך דעים, "שרק בישראל בבית לחם יש תאריך מיוחד לחג בעבור הארמנים. זה בגלל הסדרי המיסה בכנסיית המולד בבית לחם. בארמניה עצמה חוגגים עם האורתודוכסים. ביוון האורתודוכסית חוגגים את החג ב-25 לחודש. כל פשוטי העם רוצים שיהיה מועד אחד לכולם – למה צריך לפצל את החגים?”.
