הקורונה העמידה בפני מארגני פסטיבלי הסרטים אתגר: להתאים את חוויית הפסטיבל לנסיבות. פסטיבלים שמושכים אליהם מדי שנה עשרות-אלפי צופים – פסטיבל הקולנוע ירושלים, פסטיבל 'דוקאביב' הבינלאומי לסרטים דוקומנטריים, פסטיבל הסרטים בחיפה, פסטיבל 'אפוס' הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, פסטיבל 'אוטופיה' לסרטי מדע, דמיון ועתיד, ו-TLVFest, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה – עברו כולם למתכונת מקוונת.

אווירת הפסטיבל החגיגית וההומה התחלפה בחוויית צפייה ביתית, אבל מתברר שבצד החסרונות הבולטים, ישנם גם כמה יתרונות: בשונה מהפסטיבלים הפיזיים הכבולים לזמן ולמקום, הפסטיבלים המקוונים מאפשרים לצפות בסרטים במחשב הביתי, הרבה אחרי שהפסטיבל הסתיים, כמה פעמים שרוצים ובמחיר נמוך ממחיר כרטיס בבית קולנוע. כך שגם בימי הסגר השלישי יהיה מה לראות.

"הקהל נשאר נאמן"

יעל בן שאול, המפיקה הראשית של פסטיבל 'דוקאביב', מגדירה את הפסטיבל, שהתקיים בתחילת ספטמבר, כ"חלוץ הקולנוע אונליין בתקופת הקורונה". "בחודש מאי כבר עשינו פיילוט באתר 'דוקו-סטרים' והייתה היענות יפה מאוד", היא מספרת, "מבחינה טכנית כבר התנסינו והיינו מוכנות. כשהגיע הפסטיבל, היה באזז וזה עבד מצוין. לאנשים היה כוח ורצון לראות את הסרטים. הרי בספטמבר לא היו אירועי תרבות ונוצר רעב גדול לסרטים ותרבות בכלל".

לדבריה, לדוק אביב יש "פריקים של הפסטיבל", קהל נאמן. "לפני שנים, כשרק התחלנו, פסטיבל דוקומנטרי היה נישה. לקח זמן וזה הפך למיינסטרים. ב-2019 הגיעו 68 אלף צופים לפסטיבל. למרות שהוא התקיים באמצע השבוע, בכל שעות היום, האולמות היו מפוצצים".

החששות מפני המעבר לאונליין התבדו. "השנה", היא מספרת, "נקנו סביב ה-60 אלף כרטיסים. הקהל נשאר נאמן. התוכן מעולה וכל אחד יכול למצוא את תחומי העניין שלו".

יעל בן שאול, המפיקה הראשית של פסטיבל 'דוקאביב': "ברור שלראות אלפי אנשים בהקרנות ברחבי העיר זה יותר חוויתי, אבל לקראת הפסטיבל השנה היה באזז" (צילום: אלבום פרטי)

כדי לשמר תחושת פסטיבל, הביאו המארגנים תכנים נוספים, מעבר לסרטים בצפייה ישירה. "היה לנו חשוב לתת תוכן משלים", אומרת בן שאול. "הבאנו שיחות עם יוצרים מחו"ל, שני סרטים הוקרנו בלייב, קיימנו אירועים לבני-נוער ולסטודנטים לקולנוע (דוקצעיר). ניסינו להפוך גם את האונליין לפסטיבל".

"מי שמחליט להמשיך ולפעול", אומר יאיר הוכנר, מייסד ומנהל הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, "חייב לעבור לווירטואלי. במיוחד במדינות מוכות קורונה, או מוכת החלטות פוליטיות מוזרות. הפסטיבל השנה היה מוזר", הוא מודה, אך המתכונת המקוונת פתחה, לדבריו, אפשרויות חדשות: "הפסטיבל פועל 15 שנים, כל שנה יש מעל 50 פיצ'רים, והשנה זה היה אפילו קצת יותר גדול. ראינו שיש לנו אפשרות להביא חומרים להט"בים אחרים".

יאיר הוכנר, מנהל הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה: "מי שמחליט להמשיך ולפעול חייב לעבור לווירטואלי" (צילום: אלבום פרטי)

המעבר למתכונת מקוונת חסך למארגנים הוצאות על אירוח יוצרים בבתי מלון ותשלום על השימוש באולמות, דבר שאפשר להם לסבסד לקהל את מחיר הכרטיסים ולהעשיר את הפן האמנותי. "העלויות של הסרטים הן עדיין אותן עלויות", אומר הוכנר, "המפיצים לא הורידו במחיר ואין מרחב התמקחות. אבל בכסף שנחסך בכל זאת יכולנו לתרגם הרבה יותר סרטים לעברית".

"לקחתי כוס יין, אמרתי 'שקט' לכולם"

אפרת זינגר (45), מחנכת מתל אביב, השתתפה במשך שנים רבות בפסטיבל חיפה. "חווית הפסטיבל שואבת אותך, מנתקת, ממסטלת, מאפשרת להסתכל על החיים מהצד", היא אומרת. "בפעם הראשונה, הלכתי לפסטיבל הסרטים בחיפה כחיילת, ואני זוכרת את זה כחוויה מעצבת. מאז, לא הלכתי בכל שנה, אבל הקפדתי כשיכולתי. אני מאוד אוהבת סרטים, בעיקר זרים.

"פסטיבל זה אירוע, לצאת מהבית ליומיים-שלושה, לראות חמישה-שישה סרטים. באחת השנים הלכתי לבד, שכרתי חדר בחיפה וראיתי סרטים. זה היה כמו חופשה בחו"ל. ישבתי על התוכנייה של הפסטיבל, בחרתי סרטים מכל מיני מקומות בעולם".

אפרת זינגר: "יש משהו באולם החשוך, במסך הגדול, במפגש עם צופים נוספים שאי אפשר לשחזר" (צילום: אלבום פרטי)

השנה, "כשהבנתי שאין פסטיבל, זה עשה לי דיכאון, אבל קיבלתי את הפרסומים על פסטיבל אונליין. ראיתי שהם בנו פלטפורמה נגישה. נכנסתי, התלהבתי והתרגשתי. פתאום נהייתה הזדמנות לצפות בסרטים, והסרטים גם היו זולים כמעט בחצי מחיר, אז יש הזדמנות לראות הרבה יותר.

"לקראת הסרט הראשון", היא מספרת, "התרגשתי והתכוננתי, לקחתי כוס יין, אמרתי 'שקט' לכולם, נכנסתי לחדר וראיתי את הסרט במחשב". אבל הצפיות הבאות כבר נראו אחרת. "הפעמים הבאות היו על הדרך, בזמן שמקפלים את הכביסה. היו עוד אנשים בבית שמדי פעם פותחים את הדלת ומפריעים. זה זורק אותך חזרה למציאות".

המחיר ידידותי, הממשקים נוחים

מחירי הכרטיסים באתרי הפסטיבלים נעים בין 15 ל-25 שקלים. "אנחנו חשבנו", אומר הוכנר, "שבתקופה הכלכלית שאנחנו מצויים בה לא נכון לגבות מחיר יקר, ומחיר הכרטיס היה נמוך בחצי מהמחיר בשנה שעברה (22 שקלים במקום 44 שקלים)".

מי שמעוניין לצפות ביותר מסרט אחד, יכול, כמו שעשתה זינגר, לרכוש כרטיסייה לצפייה בחמישה או בעשרה סרטים. "קניתי כרטיסיה במחיר יותר זול, והצלחתי למצוא כרטיסים לכל הסרטים שרציתי. למרות שהם כתבו שהמקומות ספורים, לא נראה שהייתה הגבלה כי אין באמת בעיה של מקום. קיבלתי קישור במייל, הם כותבים מתי והיכן ההקרנה, כאילו את בבית קולנוע – 'אולם רון בשעה 18:00', והקישור פתוח ל-24 שעות. בסך הכל צפיתי בתשעה או עשרה סרטים".

כרזת פסטיבל 'אוטופיה' לסרטי מדע, דמיון ועתיד. "אין ספק שלהקרנה אונליין יש יתרונות" (צילום מסך)

לדבריה, חוץ מהמחיר הזול, חווית הצפייה המקוונת היתה פשוטה: "הפלטפורמה הטכנית הייתה מאוד נוחה. אפשר לעצור את הסרט באמצע ולחזור אליו יותר מאוחר. באחד הסרטים הייתה לי תקלה טכנית. סייעו לי מיד בטלפון ושלחו לי קישור חדש".

"אין ספק שלהקרנה אונליין יש יתרונות", אומרת בן שאול. "את רואה את הסרט מתי שאת רוצה, אין סרטים במקביל שאת צריכה לבחור אחד מהם, והמחיר יותר זול וידידותי. ברור שלראות מאות ואלפי אנשים נכנסים להקרנות ברחבי העיר זה יותר חוויתי, אבל לקראת הפסטיבל השנה היה באזז, אנשים שמעו עליו וקנו כרטיסים. מבחינתנו זה עבד מעל למצופה".

כדי שמתכונת האונליין תצליח, היא מסבירה, יש לסגל חשיבה חדשה: "צריך לצאת מהחשיבה של לראות סרט מסוים, ביום מסוים, בשעה מסוימת באולם מסוים. באונליין נחסך מאיתנו כל שיבוץ הסרטים לימים ושעות, ההחלטה על מתי פריים-טיים ודברים טכניים נוספים שלקחו מאיתנו משאבים רבים".

"חשוב שגם מי שגר בפריפריה יוכל ליהנות מתרבות"

יתרון נוסף שהוכנר מוצא בקיום הפסטיבל מקוון הוא הגדלת קהל הצופים ואפשרות לפגוש את הקולנוע הלהטב"קי מחוץ לתל אביב. "אנשים שחיים רחוק, בנגב, בערבה, יכלו להשתתף השנה. אנחנו אמנם מגיעים לפריפריה – לחיפה ולשדרות, אבל שם יש מבוכה ואנשים לא הולכים לאירועים כאלה.

"לפני כמה ימים", הוא מספר, "התקשרה אליי אמא של חברה בקהילה, ואמרה לי שהיא צפתה בסרט בבית, יחד עם בתה, הייתה להן חוויה מאוד משמעותית, והיא למדה המון מהסרט. היא לא הייתה מגיעה לצפות בסרט פיזית בפסטיבל, בגלל חשש ומבוכה".

מתוך "חתונה עם סבתא", הסרט הנצפה ביותר בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. הוכנר: "אנחנו אמנם מגיעים לפריפריה – לחיפה ולשדרות, אבל שם יש מבוכה ואנשים לא הולכים לאירועים כאלה" (צילום מסך)

גם אורי אביב, מנהל פסטיבל "אוטופיה" למדע, דמיון ועתיד, מוצא בכך יתרון: "בעברי הייתי מנהל של פרויקט 'קולנוע לפריפריה' במשרד התרבות. הפרויקט היה להסיע את היוצרים, ההצגות והסרטים לפריפריה. עכשיו לא צריך להסיע. אנחנו פסטיבל אימה ומדע בדיוני, אנחנו עושים גם תכניות בחיפה ובירושלים, אבל הקהל מוגבל. חשוב שגם מי שגר בפריפריה יוכל ליהנות מתרבות, בדיוק כמו מי שגר בערים הגדולות.

"המסכים מנגישים את הסרטים למיליונים שלא גרים במרכז הארץ. האם לא ראוי שהתוכן של הפסטיבלים יהיה נגיש לכולם? מה הערך הנוסף שנותן הפסטיבל? אני מקווה שגם אם נחזור לקולנוע, הפלטפורמות הדיגיטליות יישארו איתנו, זאת הנגשה אמיתית של תרבות שטרם הייתה כמוה. צריך לשמור עליה".

היוצרים לא מרוצים

ליוצרי הסרטים הפורמט החדש לא פשוט. סרטיהם אמנם נחשפים לקהל, אך זה לא חוסך מהם את תחושת האכזבה וההחמצה מהיעדר הקרנת בכורה חגיגית. במאי, שביקש לא לפרסם את שמו: "יצא לי סרט חדש ולא הסכמתי לראות את עצמי יושב בזום, בארבע לפנות בוקר, עם קהל מדרום קוריאה. אני לא מוכן לפספס את החוויה היחידה שיש לה ערך לבמאי קולנוע, כי כסף לא רואים בזה. לא הייתי באף פסטיבל, אין לי אפילו מושג איך זה נראה".

מתוך "שיר ערש לעמק", הסרט הנצפה ביותר בפסטיבל 'דוקאביב' 2020. בן שאול: "ניסינו לבוא לקראת היוצרים ולתת להם את הכבוד" (צילום מסך)

"להרבה יוצרים היה חשש שהסרט שלהם יופיע בפסטיבל", אומרת בן שאול, "אבל אף אחד מהם לא התבאס עלינו בסוף. הם היו אסירי תודה על ההזדמנות להציג את הסרטים בזמן כזה. ניסינו לתת ליוצרים את הכי טוב שיכולנו. עשינו מיזם עם קרן תל אביב, שאפשר יהיה לתרום ליוצרים כסף בסוף ההקרנה. השנה גם נתנו ליוצרים 10% מההכנסות מכירת הכרטיסים. ברור שמבחינת היוצר, זה לא מה שהוא פילל לו. אבל ניסינו לבוא לקראתם ולתת להם את הכבוד. השתדלנו לתת כבוד להקרנות בכורה. בעיקר לסרטים הישראלים. עשינו הקרנה באונליין והוספנו לייב, שבו הזמנו את היוצרים עם מראיין, והסרט נשאר פתוח לצפייה".

געגועים לבית הקולנוע

יחד עם זאת, הגעגוע לצפייה בסרט באולם קולנוע חזק. "אם אפשר היה", אומר הוכנר, "הייתי מיד חוזר לקולנוע. אני מתגעגע לקולנוע. יש משמעות לצפייה במסך הגדול, והערך לתרבות הזאת ירד עוד לפני הקורונה. יש דור שצופה בסרט בפלאפון, יש משהו שלא מכבד את האמנות הזאת. באונליין חסר לפגוש את הקבוצות האחרות סביבך. להרגיש חלק מקהילה, חלק מחברה. כל מי שיושב באולם מרגיש כמוך, וזה חסר. הצורך הוא חברתי".

לא סתם אנשים ממשיכים ללכת לקולנוע למרות שאפשר לראות סרטים בבית. קולנוע עושה עבודה פסיכולוגית על אנשים, פותח אפשרויות, נוגד דיכאון"

"הקולנוע זו חוויה חברתית שלא מתאפשרת בבית", אומרת זינגר. "זה משהו אחר. לא סתם אנשים ממשיכים ללכת לקולנוע למרות שאפשר לראות סרטים בבית. קולנוע עושה עבודה פסיכולוגית על אנשים, פותח אפשרויות, נוגד דיכאון". לדבריה, אין מה להשוות את החוויה של הצפייה אונליין לפסטיבל פיזי. "זה פחות חגיגי. יש משהו באולם החשוך, במסך הגדול, במפגש עם צופים נוספים שאי אפשר לשחזר".

בן שאול: "בסוף יוני, הייתה תקופה קצרה, שנתנו לפתוח את הקולנוע. השבוע הזה היה מלא באנשים. הגיעו מוקדם לראות מי מגיע ונשארו עד אחרי ההקרנה. זה מאוד מאוד חסר".

הסרטים הישראלים היו הנצפים ביותר

למרות שהפסטיבלים מציגים סרטים זרים איכותיים, בפסטיבל 'דוקאביב' הסרטים הנצפים ביותר השנה היו סרטים ישראלים. את מספר הצפיות הרב ביותר גרף הסרט "שיר ערש לעמק" של העיתונאי בן שני, שצולם במשך עשר שנים ובמרכזו הצייר אלי שמיר וציורי השמן הגדולים והמרשימים שלו. אחריו, "גשם בעיניים", סרטו של הבמאי רון עומר על אמו סופרת הילדים דבורה עומר; ו"אהבה זאת לא הייתה" של הבמאית מאיה צרפתי, המציג סיפור אהבה טרגי בין אסירה וסוהר.

מתוך "שפה משותפת", הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה (צילום מסך)

הסרט הנצפה ביותר בפסטיבל TLVFest  היה "חתונה עם סבתא", סרט הביכורים של הבימאית שיראל פלג. בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל זכה "שפה משותפת" של הבמאית, התסריטאית והשחקנית הטרנסג'נדרית איזבל סנדובל. הסרט מגולל את סיפורה של אוליביה, אשה טרנסג’נדרית פיליפינית ללא גרין קארד, שעובדת כמטפלת באולגה, אישה רוסיה מבוגרת, בברייטון ביץ’, ברוקלין. בסרט ניתן לצפות בספריית הסרטים של הפסטיבל.

אפשרויות צפייה בימי הסגר

הסרטים באתר פסטיבל ירושלים יהיו זמינים לצפייה עד ה-2 בינואר.
הסרטים באתר פסטיבל 'אוטופיה' יהיו זמינים לצפייה עד ה-10 בינואר.
הסרטים באתר פסטיבל 'אפוס' יהיו זמינים לצפייה עד אמצע מרץ.
באתר TLVFest עדיין ישנם סרטים זמינים לצפייה.
הסרטים באתר פסטיבל 'דוקאביב' תל אביב אינם זמינים כרגע לצפייה, אך הסרטים מפסטיבל 'דוקאביב' גליל מעלות תרשיחא יהיו זמינים באתר 'דוקו סטרים' עד סוף דצמבר.
הסרטים באתר פסטיבל הסרטים בחיפה אינם ניתנים לצפייה, אך אתר סינמטק חיפה מאפשר לצפות בחלקם.