"מדברים על הארכת הזכאות לדמי אבטלה אל מעבר ליוני, אבל אני חושבת שחייבים לעשות גם צעדים שיעודדו את העובדים ואת העסקים להמשיך ולקיים עבודה, למרות ההגבלות השונות", אומרת ל'דבר' הכלכלנית ניצה קלינר קסיר, יו"ר הוועדה המייעצת למל"ל, ובעברה ראש תחום עבודה ורווחה בחטיבת המחקר בבנק ישראל. ערב הסגר השלישי, שצפוי להוציא מאות אלפי ישראלים ממעגל העבודה, היא מדגישה את הצורך בהיערכות לשיקום מהמשבר.

קסיר, כיום המשנה לראש המכון החרדי למחקרי מדיניות, מצביעה על מגוון מודלים מהעולם לחילוץ שוק העבודה ממשבר הקורונה. המשותף להם הוא שבירת הקבעון המחשבתי שמלווה את מדיניות הממשלה מפרוץ המגפה: ההתבססות על תשלום דמי אבטלה למפוטרים ולעובדים שהוצאו לחל"ת. היא מציעה לתמרץ מעסיקים בענפים שנפגעו כדי שימשיכו להעסיק את העובדים, להעניק מלגות למובטלים שיבצעו פעילות חיונית, ולהרחיב את ההכשרות המקצועיות. בנוסף נדרשת תשומת לב מיוחדת לצעירים, קבוצה שפגיעה מאוד למשברים אך אינה זוכה להתייחסות מספיקה.

המודל הדני: תמרוץ המשך העסקת עובדים בענפים שנפגעו

למרות שנראה כאילו המשבר מתקרב לסופו, קסיר מדגישה שההתאוששות ממנו צפויה להיות ארוכה, ועוד לא מאוחר לנקוט צעדי מדיניות שיתמכו בה. "כולנו מקווים שהחיסונים יעזרו, ושזה יהיה הסגר האחרון. צריך להתחיל גם לחשוב על היום שאחרי. סביר להניח שעוד נראה עליות וירידות בתחלואה. כנראה יהיו עוד מגבלות, בוודאי באזורים מסוימים. הלוואי שלא, אבל אני לא רואה שזה קורה".

נראה שהכלים שממשלת ישראל משתמשת בהם בהקשר התעסוקתי, לא השתנו בין הסגר הראשון והשני לסגר השלישי. יש כיוונים אחרים שאפשר להציע לממשלה כדי לשמור על מקומות העבודה?
"אני חסידה של המודל הדני – לעשות מיפוי של מקומות העבודה בהתאם לעצמת הפגיעה הצפויה בהם, ובמקומות שהעבודה יכולה להמשך אבל העסקים צפויים להיפגע, להציע סבסוד מסוים על מנת שישאירו את העובדים מועסקים. זה כיוון הפוך לגמרי לכיוון שלקחו אצלנו, של התבססות על חל"ת ועל דמי אבטלה. יש גם את הרעיון של חל"ת חלקי או חל"ת גמיש, שלא יושם בינתיים בישראל, אבל נעשה בו שימוש נרחב בעולם. לצד זה חשוב לתמרץ את המעסיקים לסגל ולהתאים את עצמם לאפשרות של עבודה מרחוק, שיש לזה ערך גם מעבר לתקופת המשבר".

המודלים הללו הוצעו בשלבים קודמים של משבר הקורונה ולא יושמו, האם לא מאוחר מדי לדבר עליהם?
"אלה מודלים שלא יהיה קל ליישם בתוך יום או יומיים. למוסד לביטוח לאומי למשל אין היום נתונים על חלקיות משרה של עובדים שנחוצה לשם הפעלת חל"ת גמיש. אבל אני עדיין חושבת שהכלים הללו, חל"ת גמיש או סבסוד מעסיקים הם כלים רלוונטיים, גם לתקופת הסגר וגם לתקופת ההתאוששות.

"זה ימשיך להיות רלוונטי לתקופה מסוימת גם אחרי המשבר, כי למשק ייקח זמן לחזור למה שהוא היה. עם זאת, השימוש בכלים הללו צריך להיות מוגבל בזמן, כי המדינה נכנסת לתקופה של מגבלה תקציבית יותר הדוקה. זה מודל שאני מקווה שלא נצטרך בעתיד, אבל הוא מתאים לתקופות קצרות, שעוד עשויות להגיע, שהעבודה בהן מוגבלת בשל מגבלות חיצוניות".

מלגות על התנדבות בעלת ערך

יש כלים נוספים שניתן לנסות ולהפעיל כבר כעת, במישור המידי?
"אחת ההמלצות שלנו הייתה לעודד התנדבות בעלת ערך, שתזכה בתשלום מלגה שלא תקוזז מדמי האבטלה. משהו בסגנון פרוייקט פר"ח (פרויקט המעניק מלגות לסטודנטים שחונכים ילדים בסיכון). יש לזה כמה יתרונות – גם הגברת תחושת הערך העצמי, גם ההכנסה הנוספת, כי אנשים באמת נמצאים במצוקה כלכלית, גם השמירה על הכישורים ושגרת היום של האנשים. וגם זה אמור להיות מכוון לדברים שבאמת צריך, למשל אנשים שמסייעים לקשישים, נאמני קורונה ודברים נוספים.

"החשש המרכזי שלנו הוא מההשלכות של ניתוק ארוך טווח משוק העבודה. יש תופעה שמוכרת מהעולם, שכשאדם לא עובד הרבה זמן, הוא מאבד כישורי עבודה והרגלי עבודה. זה משפיע נפשית ובריאותית. ראו דוגמאות לכך כבר בתקופת השפעת הספרדית, במשברים הכלכליים של שנות ה-80 ובמשבר הכלכלי של 2008. אנשים שנשארים באבטלה ממושכת מתקשים לחזור לעבוד".

הכשרות מקצועיות: "זה צריך לקרות מהר"

מה צריך לקרות בתחום ההכשרות המקצועיות כדי לחלץ את המשק מהמשבר?
"זה צריך לקרות מהר – הסבות מקצועיות, בניית כישורים שחסרים לשוק העבודה העתידי, הכשרות דיגיטליות. היה טוב אם זה היה נעשה כבר בשלב מוקדם יותר, אבל אלה עדיין דברים שצריך לעשות ואני רוצה להאמין שזה ייעשה. לא פספסנו עדיין את הרכבת, זה עדיין חשוב.

"להכשרות מקצועיות יש חשיבות בכמה היבטים – לעשות הסבה ולהכשיר אנשים לעשות עבודה, וגם כן כדי לתת לאנשים סדר יום, לא לאפשר להם לשקוע. אני מאמינה שצריך לקשור בין הזכאות לדמי אבטלה להכשרה המקצועית, לקורסים. מי שמוצא עצמו מובטל תקופה ארוכה, המדינה צריכה ליצור לו תמריץ להתאמץ, ואני מאמינה שרוב האנשים רוצים לעבוד. הבעיה היא לא שאנשים רוצים לנצל את המערכת לרעה, כמו שאנשים מתייאשים כי קשה היום למצוא עבודה".

לא לשכוח את הצעירים

מהן האוכלוסיות שדורשות התייחסות מיוחדת בתהליך היציאה מהמשבר?
"ביום שאחרי צריך לשים לב במיוחד לצעירים. בדרך כלל כשמדברים על שילוב 'אוכלוסיות גיוון' פחות נוטים להסתכל על הקבוצה הזו. בישראל במשברים הקודמים, לא ראינו פגיעה משמעותית בשכבת הגיל הצעירה, למרות שבמדינות אחרות זה כן קרה וצריך ללמוד מהן מה נעשה שם.

"צעירים עשויים לסחוב ממשברים כאלה קשיים מתמשכים, שילוו אותם לאורך חייהם התעסוקתיים. מדובר באנשים שהם בתחילת דרכם התעסוקתית, זה אחרת ממי שהיה במצב טוב בשוק העבודה ונפלט. זה לא שמצבו טוב, אבל הוא מכיר מציאות שבה מצבו היה יותר טוב, וכשהמשק יתאושש הוא יהיה במקום אחר מבחינה רגשית.

"המשמעות היא שחייבים להפעיל מדיניות עידוד תעסוקה מוכוונת לצעירים, וזו צריכה להיות קבוצת יעד מרכזית. כמו שהסתכלו על החברה החרדית, הערבית, על עובדים מבוגרים, אנשים עם מוגבלויות וכו'. צריך ליצור לזה הכשרות ייעודיות, מרכזי הכוון. בשנים האחרונות קמו יותר ויותר 'מרכזי צעירים', צריך מאוד לחזק את זה, ולכוון לשם הכשרות, ייעוץ וליווי תעסוקתי".