על פי הערכות ביטוח לאומי, 100 אלף דורשי עבודה חדשים יצטרפו למעגל האבטלה עד לסוף הסגר הנוכחי. עבור רבים יהיה זה החל"ת השלישי. המוכרים ובעלי החנויות בדיזינגוף סנטר בתל אביב כבר מרגישים את האווירה הקשה. רבים מהעסקים הקטנים בקניון נסגרו כבר אתמול בצהריים, כשברשתות האופנה עוד ניסו להספיק למכור כמה שיותר, ותורים השתרכו מחוץ לחנויות.
ליאור החליט לא להוציא את העובדים לחל"ת ולספוג את העלויות
חנות האומנות וציוד היצירה הוותיקה, מיי ארט, עובדת כבר למעלה מעשרים שנה. הבעלים, ליאור שניידר (47), לא מפסיק לענות לטלפונים של לקוחות שמקשים לעשות הזמנות אחרונות מהחנות לפני כניסת הסגר. הפעם, הוא החליט, הוא לא מוציא שוב את העובדים שלו לחל"ת, ויהי מה. "אני לא יכול יותר לעשות להם את זה. למרות שזה לא קל, החלטתי שאני אנסה לספוג את זה", הוא אומר ל'דבר'.
אמא שלו, רותי שניידר (70), עובדת איתו בחנות מאז הקמתה. חוץ ממנה, שניידר מעסיק שלושה עובדים פעילים, ועוד כמה בחל"ת שלא ממש רוצים לחזור. "אנחנו עובדים קצת במשלוחים, ואני מקווה שזה יצליח לכסות את העלויות, למרות שזה קשה, יש המון תשלומים ובעל הבית של החנות לא מוותר על השכירות".
שניידר מסביר שהחנויות בדיזינגוף סנטר נמצאות בבעלות פרטית, לעומת רוב הקניונים בהם החנויות נמצאות בבעלות הקניון עצמו. כך שבעלי העסקים משלמים שכירות לבעל החנות ובנפרד דמי אחזקה להנהלת הקניון. "את דמי האחזקה לקניון כביכול לא גובים עכשיו, אבל בסוף שנה יעשו מאזן, אז יצא שנשלם הכל בסוף".
"זה הזיה אבל זו המדינה שלנו, מה אפשר לעשות" הוא אומר תוך אנחת ייאוש. "זה רע מאוד, וזה לא לעניין, במיוחד שנטפלים כל כך לקניונים ולמסחר. אני לא מבין איך חנויות הסטוק כן חיוניות ואנחנו לא, זה פשוט הזוי. מותר הפגנות, מותר חתונות, לטוס לחול, לצאת לעבודה. רק מסחר אסור. גם הסטוק מחזיק בדיוק את הציוד שלי, אבל פשוט התלבשו עלינו. אולי אני אשים פה גרביים ואז אני אהיה חיוני. בטח עדיין ימצאו סיבה להיטפל אלינו", הוא אומר בציניות.
קטיה סומכת על בעל החנות שיחזיר אותה לעבודה
קטיה זופקוב (20) דווקא הרבה יותר אופטימית. היא עובדת ב"אקיבה", חנות שנפתחה רק לפני שנתיים ועוסקת בתרבות יפנית, מנגה ואנימה ואביזרים קשורים. "אני התחלתי לעבוד כאן בפברואר, דקה לפני הקורונה. החנות עצמה גם חדשה יחסית, מה שיוצר מצב לא קל בתוך כל הבלאגן הזה".
"המזל שלנו הוא שהעסק בינתיים מצליח. לעולם האנימה והמנגה יש קהל מעריצים מסור מאוד בארץ ואנחנו בין החנויות היחידות שעוסקות בנושא, כך שבין הסגרים באים לא מעט אנשים, וגם בזמן הסגרים אנשים מזמינים ואנחנו עושים משלוחים".
"זו פעם שלישית שמוציאים אותי לחל"ת", מספרת קטיה. "שוב סגר, שוב לשבת בבית". אבל, היא אומרת שנכון לעכשיו, היא בסדר עם זה, בעיקר כי היא יודעת שמקום העבודה שלה מובטח לה בתום המשבר. "אני העובדת היחידה חוץ מהבעלים של החנות, ובגלל שאני יודעת שהבעלים של החנות הוא אדם טוב, ואנחנו קרובים, אני סומכת עליו שהוא יחזיר אותי אחרי הסגר ולא יפטר אותי. אז אני רואה את זה כמין זמן חופש, שאחריו אני אחזור לעבודה. זה מייגע שזו פעם שלישית, אבל לפחות אני יודעת שיהיה לי לאן לחזור".
שירה החליטה לפתוח עסק למכירות באינטרנט
"זו פעם שלישית שאני יוצאת לחל"ת, זה תסכול מאוד גדול. יש חוסר יציבות ואי אפשר להתנהל ככה", אומרת שירה אהרוני (23), מנהלת חנות הנעליים סקצ'רס. "זה מאוד מאוד קשה לנהל את החנות ככה. קשה לארגן את הסחורה, ליצור קשר עם הלקוחות. מצד שני יש בחברה התפתחות גדולה בתחום של מכירות באינטרנט, ועכשיו אני מקווה שזה יהיה קל יותר מהבחינה הזו לעומת הסגרים הקודמים".
אהרוני היא בעצמה שכירה ויוצאת לחל"ת, אבל מתוקף תפקידה כמנהלת החנות היא גם אחראית על העובדים האחרים בה. "בכל חל"ת אני גם מאבדת עובדים שלא חוזרים לחנות אחרי הפתיחה", היא אומרת, "העובדים שלי צריכים לקבל משכורת ולחיות ממשהו ואני מרגישה חוסר אונים. אני לא יכולה להבטיח להם כלום, סוגרים ופותחים ושולחים אותם שוב הביתה ושוב חוזרים וכן הלאה".
אהרוני עצמה מתוסכלת לצאת שוב לחל"ת, אבל הפעם היא מתכוונת לנהל את הזמן שמתפנה אחרת לגמרי. "אני בתהליך של לפתוח עסק משלי למכירות באינטרנט. את הזמן של הסגר והחל"ת אני רוצה להשקיע בעסק, בפיתוח שלו וללכת איתו לעוד כיוונים".
ייזאנו יוצאת לחל"ת שלישי ומקווה שבזכות החיסונים הוא יהיה גם האחרון
עבור ייזאנו מרו (23), סטודנטית שעובדת בחנות האופנה קאלה, מדובר בחל"ת השלישי. "נכנסתי לעבוד כאן ביציאה מהסגר השני, אחרי שפוטרתי ממקום העבודה הקודם", היא אומרת. "עכשיו מוציאים אותי שוב לחל"ת. נו, מה אפשר כבר להגיד. זה מאוד מבאס, אבל זו פעם שלישית אז כבר התרגלתי. לפחות זה בתקופת מבחנים עכשיו ויהיה לי יותר זמן ללמוד כמו שצריך", היא אומרת.
מרו, שמתגוררת בינתיים ביפו עם ההורים, הייתה אמורה להתחתן השנה אך דחתה את החתונה פעמיים. "אני מקווה שזה יהיה הסגר האחרון ושהחיסונים האלה יאפשרו לנו לחזור לשגרה במהרה. והלוואי שאני אוכל להתחתן בקרוב".
מרו לחוצה מיציאה לחל"ת נוסף כי בפעם הקודמת היא התקשתה לקבל את דמי האבטלה. "בסגר הקודם היה לי מאוד קשה, היו לי בלאגנים עם הביטוח הלאומי ודמי האבטלה שלי לא נכנסו, לקח המון זמן לפתור את זה. אני מאוד מקווה שהפעם זה יהיה יותר מסודר ותהיה לפחות הכנסה מינימאלית כלשהי".
"אני סטודנטית וזה מאוד קשה לי להיות בלי עבודה. ההורים עוזרים במעט שהם יכולים, אבל זה לא ממש מספיק, ואני לא יכולה להסתדר רק עם זה. אני אעשה הכל לקבל את דמי האבטלה מהביטוח הלאומי כמו שצריך הפעם, אני ממש מקווה שזה יצליח כי אני לא יכולה להסתדר בלי זה. בנתיים אני מנסה לצמצם, להגביל את עצמי בהכל, לא לקנות מה שלא ממש צריך וממש נחוץ עכשיו, ואני בעיקר הרבה יותר לחוצה מבדרך כלל".
