אתונה – בית קלפים. מערכת של שקרים שלמדנו לקבל כאמת. כך נדמים הדברים שאנו בטוחים בהם, כשמגיעות תקופות של משברים רציניים. תקופות כאלו מזעזעות אותנו, מכריחות אותנו להבין עד כמה משוללות יסוד הנחותינו המוקדמות. מסיבה זו, 2020 הרגישה כמו גאות נסוגה במהרה, שחייבה אותנו להביט באמיתות שהיו שקועות עד כה מתחת לפני המים.

נהגנו לחשוב, לא בלי סיבה טובה, שהגלובליזציה הקהתה את שיניהן של ממשלות לאומיות. נשיאים נהגו כפחדנים בפני שווקי המניות. ראשי ממשלות התעלמו מעניי ביתם, אבל לעולם לא התעלמו מדירוג האשראי של S&P. שרי אוצר היו כעבדים לבנק ההשקעות גולדמן זקס וכשליחים נאמנים של קרן המטבע הבינלאומית. אילי תקשורת ונפט, יזמים פיננסיים ואנשי שמאל שביקרו את הקפיטליזם הגלובלי הסכימו כולם: הממשלות כבר לא בשלטון.

ברודווי בניו יורק, סגור בשל מגפת הקורונה. הממשלות חשפו שיניים וסגרו את התאטראות (Photo by Evan Agostini/Invision/AP)

ואז הגיעה המגיפה. בין לילה, ממשלות הצמיחו ציפורניים וחשפו שיניים מחודדות. הן סגרו גבולות וקרקעו מטוסים, כפו נהלי עוצר דרקוניים, סגרו את התאטראות והמוזאונים ואסרו עלינו לעמוד לצד מיטתם של הורינו הגוססים. הם אפילו עשו מה שאיש לא חשב שיהיה אפשרי, עד האפוקליפסה: ביטלו אירועי ספורט המוניים.

הסוד הראשון של 2020, אם כך, נחשף: ממשלות עודן מחזיקות בכוח שאין שני לו. מה שגילינו, היה שממשלות בחרו כל הזמן הזה לא להשתמש בכוח העצום שלהן, על מנת לאפשר לאלו שהגלובליזציה העשירה אותם להשתמש בכוחם שלהם.

באמת השנייה שנחשפה חשדו רבים, אלא שהם היו פחדנים מדי בכדי להגיד זאת בקול: עץ הכסף הוא אמיתי. ממשלות שהכריזו שאין להן כסף כל פעם שנתבקשו לממן בניית בית חולים או בית ספר, גילו פתאום ערמות של כסף לשלם בו דמי חל"ת; להלאים מסילות רכבת; להשתלט על חברות תעופה; לתמוך ביצרניות רכב ואפילו לפתוח מכוני כושר ומספרות זמניים באוויר הפתוח.

אלו שלרוב צועקים שהכסף אינו גדל על עצים, שעל הממשלות "לאפשר לאסימונים ליפול איפה שייפלו", נשכו לשונם. השווקים הפיננסיים חגגו את גל ההוצאות הממשלתיות, במקום לחטוף בגללו התקף זעם.

הפסל "ילדה ללא מורא" מול הבורסה לניירות ערך בניו יורק. השווקים הפיננסיים חגגו את גל ההוצאות הממשלתיות (AP Photo/Kevin Hagen)

יוון היא מקרה הבוחן המושלם להדגמת האמת השלישית שהתגלתה השנה. כושר פירעון וחדלות פירעון של מדינות הן החלטות פוליטיות. לפחות ככל שמדובר במערב העשיר. ב-2015, החוב הלאומי בן 320 מיליארד האירו (392 מיליארד דולר) של יוון, התנשא מעל הכנסה לאומית של 176 מיליארד אירו בלבד. מצוקתה הכלכלית של יוון עשתה כותרות בעיתונים ברחבי העולם ומנהיגי אירופה דקלמו קינות על פשיטת הרגל של אתונה.

היום, בעיצומה של מגיפה שהפכה כלכלה מקרטעת לגרועה יותר, כבר לא שומעים על יוון. זאת למרות שהחוב הציבורי שלנו גבוה ב-33 מיליארד אירו, וההכנסה הלאומית נמוכה ב-13 מיליארד אירו, מאשר היו ב-2015. הכוחות השולטים באירופה החליטו שעשור של התמודדות עם פשיטת הרגל היוונית זה די והותר.

אז הם בחרו להכריז שיוון מסוגלת לפרוע את חובותיה. כל עוד היוונים בוחרים בממשלות שמעבירות באופן עקבי את מעט העושר (הפרטי או הציבורי) שנותר במדינה לידיים של האוליגרכיה נטולת הגבולות, הבנק האירופי יעשה על מה שיידרש – יקנה כל כמות שתידרש של אגרות חוב יווניות – על מנת לשמור את פשיטת הרגל היוונית מחוץ לאור הזרקורים.

הסוד הרביעי ש-2020 הוציאה לגלוי הוא שלהררי העושר הפרטי המרוכז בידיים מעטות ברחבי העולם אין דבר וחצי דבר עם כושר יזמות מעולה. אין לי כל ספק שלג'ף בזוס, לאלון מאסק או לוורן בפט יש כישרון לעשיית כסף ולזיהוי הזדמנויות בשווקים, אבל רק אחוז קטנטן מהשלל שהם צברו נובע מיצירת ערך של ממש.

ג'ף בזוס. יש לו כישרון לעשיית כסף אבל רק אחוז קטנטן מההון שלו הגיע מיצירת ערך של ממש (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais)

קחו בחשבון את הגידול האדיר בעושר של 614 המיליארדרים בארצות הברית, מאז אמצע חודש מרץ. 931 מיליארד הדולר שנוספו להונם לא נבעו מאיזה חידוש או מכושר המצאה שיצר רווחים חדשים. הם התעשרו מתוך שנתם, אפשר לומר. העושר שלהם צמח בגלל שבנקים מרכזיים הציפו את המערכות הפיננסיות בכסף שיוצר לטובת העניין, והכסף הזה העלה את מחירם של נכסים וגרם לעושרם של המיליארדרים להרקיע שחקים.

הפיתוח, הבדיקה, האישור וההפצה במהירות שיא של החיסונים נגד נגיף הקורונה, חשפו את הסוד החמישי:  המדע תלוי בסיוע של המדינה, ויעילותו אינה תלויה במעמדו הציבורי.

דונלד טראמפ. הממשל של הנשיא האמריקאי הכי אנטי-מדעי אי פעם הקצה 10 מיליארד דולרים למדענים לטובת מאבק במגיפה. (AP Photo/Alex Brandon)

פרשנים רבים התפייטו על יכולתם של השווקים להגיב בזריזות לצרכים המשתנים של האנושות. אבל האירוניה שבמצב גלויה לעין כל: הממשל של הנשיא האמריקאי הכי אנטי-מדעי אי פעם – נשיא שהתעלם מעצות המדענים, איים עליהם ולעג להם גם במהלך המגיפה האיומה ביותר במאה השנים האחרונות – הממשל הזה הקצה 10 מיליארד דולרים כדי להבטיח שלמדענים האלו לא יחסרו משאבים למאבק במגיפה.

אבל טמון כאן סוד משמעותי יותר: בעוד ש-2020 היתה שנת שיא בעבור הקפיטליסטים, הקפיטליזם עצמו כבר אינו קיים. איך זה יתכן? איך יכולים קפיטליסטים לשגשג בעוד הקפיטליזם מתפתח והופך למשהו שונה? ובכן, בקלות.

דובריו הגדולים ביותר של הקפיטליזם, כלכלנים כמו אדם סמית', הדגישו את חשיבותן של התוצאות הבלתי מכוונות: דווקא בגלל שיחידים המבקשים רווח אינם מתחשבים באיש זולת עצמם, הם מוצאים את עצמם פועלים לטובת החברה. המפתח להפיכת חטאים אישיים לסגולות חברתיות מועילות הוא תחרות, המדרבנת קפיטליסטים לחפש פעילויות שיגדילו את רווחיהם. בשוק תחרותי, פעילויות אלו תורמות לטוב הכללי על ידי הגדלת המגוון והאיכות של סחורות ושירותים זמינים תוך כדי הורדת מחירם.

לא קשה לראות שקפיטליסטים יכולים לשגשג טוב הרבה יותר ללא תחרות. זה הסוד השישי ש-2020 חשפה. חברות פלטפורמה ענקיות כמו אמאזון, ששוחררו מעולה של תחרות של ממש, שגשגו באופן מעורר השתאות נוכח דעיכתו של הקפיטליזם והחלפתו במשטר כלכלי הדומה יותר לטכנו-פאודליזם.

עובד אמזון. החברה שגשגה בהיעדר תחרות של ממש (צילום: AP Photo/Damian Dovarganes)

לסוד השביעי שגילתה לנו השנה הזו, לעומת האחרים, יש שוליים כסופים. אור בשולי הענן. אמנם אף פעם לא קל לקדם שינויים רדיקליים במבנה החברה, אבל כיום ברור מאי פעם שהכל יכול להיות אחרת. אין יותר כל סיבה שנקבל את זה שהדברים הם פשוט כפי שהינם. להיפך. את האמת החשובה ביותר של 2020 ניסח היטב המחזאי ברטולט ברכט, כשכתב: "כיוון שהדברים הם כפי שהם, הדברים לא יישארו כפי שהם".

אני לא יכול לחשוב על מקור גדול יותר של תקווה מאשר הגילוי הזה, בסיומה של שנה שרוב האנשים היו מעדיפים לשכוח.

Yanis Varoufakis, לשעבר שר האוצר של יוון, הוא מנהיגה של מפלגת ה-MeRA25 ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת אתונה

© Project Syndicate, 2020