דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.0°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 21.4°חיפה
  • 18.4°אשדוד
  • 17.5°באר שבע
  • 24.5°אילת
  • 19.4°טבריה
  • 20.1°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חינוך

היום שאחרי הקורונה / פרופ' דילן וויליאם, מומחה לחינוך מארה"ב: "הקורונה אפשרה לבחון אלטרנטיבות למבחני הבגרות"

דילן ויליאם (צילום: אלבום פרטי)
דילן ויליאם (צילום: אלבום פרטי)

ויליאם, מהמומחים המובילים בעולם להערכה בחינוך, בראיון ל'דבר': "הפתרונות הטובים ביותר לחזרה לשגרה ייווצרו בעבודה משותפת של מורים על בעיות מקומיות"

דוד טברסקי

פרופ' דילן ויליאם מתבונן בהתפעלות על ההתפתחויות בעולם החינוך בשנה האחרונה. "בתוך שנה הצלחנו לייצר מערך לימוד טכנולוגי שהיה לוקח לנו בין חמש לעשר שנים לייצר אותו אם לא הייתה קורונה", הוא אומר, ומייחס את ההתפתחות הזו למורים בשטח יותר מאשר למנהלי מערכות החינוך. הוא לא סבור שמערכת החינוך תשתנה מהיסוד בעקבות הקורונה, אך רואה בה הזדמנות לבחון הנחות מקובלות בתחומי ההערכה והטכנולוגיה החינוכית.

וילאם (66), מהמומחים המובילים בעולם בתחום ההערכה החינוכית, הוא פרופ' אמריטוס במכון לחינוך של אוניברסיטת לונדון. הקריירה החינוכית המגוונת שלו כוללת הוראת מתמטיקה בבתי ספר ציבוריים, ניהול תכניות הערכה ואיוש עמדות אקדמיות וציבוריות בכירות – דיקן בית הספר לחינוך של אוניברסיטת קינגס קולג' בלונדון, חוקר בכיר במכון להערכה ומדידה באוניברסיטת פרינסטון, וחבר בוועדות ממשלתיות ליישום מדיניות הערכה בבריטניה וארה"ב. לאורך השנים, ויליאם פיתח שיטות הערכה חדשניות, שמאתגרות את השיטות המוכרות כיום.

פרופ' ויליאם, מה הדבר שהכי הטריד אותך לאורך השנה האחרונה?
"אנחנו מוצאים הרבה מאוד דוגמאות של אי שוויון. פה בארה"ב למשל, מספר מחוזות על כל בתי הספר שלהם, לא הצליחו להתמודד עם המצב בגלל החשש המתמיד מתביעה משפטית. למה? מכיוון שכל מחוז מחויב להעניק גישה שוויונית לשירותים חינוכיים לכל ילד. לכן, מחוזות מסוימים הבינו מראש שהם אינם יכולים לעמוד בדרישות ובחרו שלא להציע דבר. הם סגרו את שערי החינוך בפני כולם, כדי לא למצוא את עצמם במצב שתלמידים ללא גישה לאינטרנט יישארו ללא בית ספר, והוריהם יתבעו את המנהלים."

"הבעייה היא לא הפסד החומר הלימודי, אלא ההזדמנויות שהופסדו"

אתה חושש מההשלכות שיהיו למשבר על העתיד?
"בתור אקדמאי אני נזהר בדבריי, מכיוון שהמחקר שנעשה עד עכשיו לגבי מערכת החינוך בתוך משבר הקורונה הוא מועט ביותר, ורוב מה שיש לנו להגיד הוא יותר ניחושים לגבי מה שהולך להיות. רבים אומרים שהולך להיות פה אסון כשהתלמידים יחזור לספסל הלימודים. המחמירים שבהם מדברים על שנת לימודים שלמה שנמחקה. ברור לכולם שהתלמידים פספסו הרבה לימודים – אבל אין יכולת להבין בדיוק כמה לימוד "אבד". הכלכלנים מספרים לנו היום שהפגיעה העיקרית היא השחיקה בתהליך הקניית הכישורים שהתלמידים חוו בגלל אופן הלימודים, ועל כך הם מוסיפים שהדור הזה יאבד נתח משמעותי מההכנסה שלו. אבל כולם איבדו מידה כזו או אחרת של השכלה. לכן, לדעתי אנחנו צריכים לשאול היום לא כמה השכלה הפסיד כל תלמיד, אלא כמה השכלה הוא הפסיד ביחס לשאר התלמידים. "

שיעור בתקופת הקורונה בבית ספר יסודי בעיר ניו יורק (AP Photo/Mary Altaffer)
שיעור בתקופת הקורונה בבית ספר יסודי בעיר ניו יורק (AP Photo/Mary Altaffer)

"אתן דוגמה: אם תבחן את התלמידים ביום הראשון שבו הם יחזרו לספסל הלימודים, התוצאות שלהם יהיו מאוד רעות. אבל זה לא אומר שהם שכחו את החומר, הם פשוט צריכים כמה שיעורי ריענון על איפה הם הפסיקו לפני שבעה, שמונה חודשים. אנחנו נמצא ש'ההפסד' בלימודים שכה רבים צופים שיהיה נורא ואיום לא יהיה כזה בסופו של דבר. זה לא אומר שלא יהיה בכלל חומר לימודים שהופסד, ובטח שיהיו פערים, אבל חשוב מאוד לזכור שיש שני סוגי הפסדי חומר – יש את מה שתלמידים למדו אבל שוכחים אותו, והשני אלו הזדמנויות שהופסדו, במיוחד במהלך היעדר הנוכחות בבית הספר במשך מעל לתשעה חודשים. אלו 'הפסדים' שונים, שדורשים תגובות שונות."

המורים בקו החזית החינוכי

יצא לך לפגוש באופני התמודדות חיוביים עם המשבר?
"באנגליה ראיתי עבודה מעניינת מאוד. ישנם בתי ספר פרטיים שיש להם אוטונומיה רבה על קביעת התכנים, אך הם מתוקצבים ציבורית באופן מלא. המורים בבתי הספר הללו יצרו מערך שיעורים שלא תלוי בלוח השעות, והעמידו אלפיי שיעורי און ליין על פי מערכת הלימוד הארצית של משרד החינוך. מאות אלפי תלמידים לקחו בהם חלק, והגישה הייתה חינמית לחלוטין. השיעורים התמקדו במקצועות שהתלמידים נדרשו ללמוד בבתי הספר עצמם.

"אני לומד מהמהלך הזה דבר מדהים – בתוך שנה הצלחנו לייצר מערך לימוד טכנולוגי שהיה לוקח לנו בין חמש לעשר שנים לייצר אותו אם לא הייתה קורונה. נוצרה פה סביבת ייחודית שאפשרה לנו לבחון לעומק את מה שיצרנו בשלושים השנים האחרונות. לצערי, המסקנה היא שרוב מה שיצרנו הוא לא טוב. התכנים והמתודות ברמה פדגוגית נמוכה. נכון להיום, איננו יכולים עוד להבחין מה היה טוב ומה היה רע בכל אותם מאות מיזמים, אבל אם לסכם את העניין – רוב התוכנות שהמציאו פשוט לא עובדות. זה אירוני, כי מאיימים שהטכנולוגיות יחליפו את המורים, אבל קשה לייצר טכנולוגיה חינוכית שהיא יותר טובה אפילו מהמורה הבינוני ביותר, בטח לא מורה טוב."

איך היוזמות הטכנולוגיות האלו פגשו את המורים?
"במצב רגיל, יזמים חינוכיים תמיד מנסים לשכנע מורים להשתמש ביוזמות טכנולוגיות חדשות. כאן המורים ניסו להבין בכוחות עצמם, ללא תמיכה מן החוץ, איך להצליח בכלל להמשיך ללמד. יש פה מצב ייחודי, ולדעתי למורים ניתנה הזדמנות אדירה לתרום לפריצות הדרך החדשות שהתגלו. למדנו המון, אבל ייקחו לנו עוד הרבה שנים להבין מה באמת למדנו."

בישראל מורים רבים הם מעל גיל 50, ורבים ציינו על קושי להתחבר, להשתמש וללמד דרך טכנולוגיות דיגיטליות, דבר שהקשה מאוד על יכולתם ללמד באופן איכותי.
"הפער בין היכולת של מורים מבוגרים ומורים צעירים להסתגל לאופני הלמידה החדשים נוכח בארצות הברית ובאנגליה בדיוק באותה המידה ודובר המון בתקשורת ובשיח האקדמי. בעיניי, הוא מראה תמונת מצב עגומה על כמה מחוסרי כלים ומוחלשים המורים. אם מצב כזה היה פוגש את המורים כשאני התחלתי ללמד, בבריטניה של שנות השבעים, אני בטוח שהתגובה הראשונה שלנו הייתה: מה אנחנו המורים יכולים לעשות כדי לעבור את המשבר הזה? המורים היום תלויים לחלוטין במדינה שממשמעת אותם ומאפשרת להם לעשות רק מה שהיא רוצה. זה המצב בארה"ב, באנגליה, בישראל ובעוד מקומות. מורים הפכו בכל מקום לעובדי מדינה צייתניים, במקום להיות מחנכים שמנסים להבין כיצד לעשות את הטוב ביותר עבור תלמידיהם. זו בעיה מערכתית קשה."

"לא יודע להגיד יותר מדי דברים טובים על אוטונומיה מקומית"

בישראל עלתה מחאה בקרב ערים רבות, בעיקר החזקות, שביקשו יותר אוטונומיה מהמדינה לנהל את המשבר. אתה חושב שזה מראה על משבר אמון מול המדינות?
"אני לא יודע להגיד יותר מדי דברים טובים על האפשרות של הפתרון המקומי. בפלורידה, מדינה בת 22 מיליון אנשים, המושל הרפובליקאי רון דה-סנטיס רצה למשוך את תשומת ליבו של הנשיא דונלד טראמפ, וכפה על מחוזות המדינה לפתוח את שערי בתי הספר ללימודיים פרונטליים לאורך כל השבוע בשיא המגיפה. אגפי חינוך מקומיים סירבו לכך בטענה שמדובר במהלך מסוכן, ונוצרה סיטואציה מאוד מורכבת. הבעיה היא לא רק בכך טראמפ הנהיג מדיניות פעילה של לא לעשות כלום, אלא בעיקר במנהיגים מקומיים שרצו להישאר בקשרי ידידות איתו, ויצרו מהלכים שרק הכשילו את מערכת החינוך עוד יותר. זו דוגמא שמתמצתת את הבעייתיות המובנית במערכת האמריקאית. זה לא קרה רק בפלורידה, אלא גם במדינות אחרות שבראשן עמד מושל רפובליקאי, שבשנת בחירות רצה למצוא חן בעיניי הנשיא."

"עשר שנים מהיום, בית הספר לא ייראה כל כך שונה"

בחודשים האחרונים עולה שוב הוויכוח האם הדרך בה בית הספר עובד, האופן בו מורים מלמדים, עדיין רלוונטיים לימינו. איך הוויכוח הזה פגש את המשבר?
"אני שומע על כך רבות, אבל הוויכוחים סביב איך אנחנו מלמדים צריכים להיות מנוסחים אחרת. הוויכוח האמיתי פה הוא איך אנחנו צריכים ללמוד, ומה אנחנו צריכים ללמוד. אם אנחנו רוצים שתלמידים יתקדמו במדעים ובחשבון, אז ברוב השיטות בית ספר מסורתי יודע להביא את התלמידים להצלחות גדולות יותר מאשר פשוט לשחרר אותם לחקור מדעים בחדר שלהם. אולי לחלק מהתלמידים זה יהיה קל יותר, אבל לרובם לא.

מבחן בגרות בהונג-קונג, אפריל 2020 (צילום: Jerome Favre/Pool Photo via AP).
מבחן בגרות בהונג-קונג, אפריל 2020 (צילום: Jerome Favre/Pool Photo via AP).

"לעומת זאת, אם רוצים שתלמידים יכירו טוב יותר את הטבע או יעלו מחזה, לא בטוח שבית הספר הוא המקום הנכון לכך. השיחה הזו צריכה להיות מאוד זהירה. השאלה מהם בתי ספר טובים בכלל חייבת לבוא אחרי השאלה: למה בתי ספר? למה חינוך? איזה אזרחים אנחנו רוצים שהצעירים שלנו יהיו? למרות הרעש הרב, לדעתי, עשר שנים מהיום, בית הספר ישתנה הרבה פחות ממה שאנשים מדמיינים".

"הבגרות אינה הדרך היחידה לבחון את הישגי התלמידים"

אחד הוויכוחים הנוגעים לתחום עיסוקו המרכזי של וויליאם הוא תחום ההערכה. במדינות רבות בחרו לבטל או לצמצם את מבחני הבגרות, הן בגלל מגבלות הקורונה שהקשו על עריכת מבחן פיזי, וגם בגלל הקשיים שהציבה הלמידה מרחוק. מורים ואנשי חינוך טענו שאולי זה הזמן לבטל לחלוטין את הבגרויות, ולעבור להערכה בית ספרית, או לשיטות הערכה אישיות ומורכבות יותר. מנגד, המהלך גם זכה לביקורת. יו"ר ארגון המורים העל יסודיים, רן ארז, אמר שביטול בגרויות יפגע בשוויון בין תלמידים מבתי ספר שונים.

כשהוא נשאל על כך, וויליאם מדגיש שלכל שיטת הערכה יש יתרונות וחסרונות. "אין מערכת מושלמת כשמגיעים לשאלת ההערכה, יש רק פשרות. הדבר הטוב במבחן סטנדרטי, כמו הבגרות, הוא שיש לך יכולת לשלוט בתנאים. עשרות מחקרים הראו לנו שמורים נותנים ציונים גבוהים יותר לתלמידים בעלי מראה 'רזה' או 'מושך' יותר, או אם הם מגיעים מאותו רקע תרבותי/עדתי. זו הסיבה שהרבה אנשים שמודאגים משאלת השוויון מצדדים במבחנים סטנדרטיים, שגם הם לא חפים מבעיות."

ויליאם מדגיש כי "בעלי הדעה בעניין נוטים לראות את הסוגיה בשחור ולבן, אבל לדעתי אנחנו צריכים להגיד שמדובר בעולם של פשרות."

ראשי האקדמיה בישראל אמרו שצמצום הבגרויות יהפוך אותן לפחות אמינות.
"המשמעות של בחינות פחות אמינות היא שהן פחות הוגנת. אבל אלו לא רק הבגרויות הקלאסיות. קח את השיטה של למידה מבוססת פרויקטים, או הערכה מבוססת פרויקטים. מתברר שהציונים שהתלמידים יקבלו תלויים באופן חד משמעי בכמות העניין והנוחות שהייתה להם לעשות אותם. בפסיכומטריה קוראים לזה אינטרקציית 'אדם-משימה' – גם אם יש לך שתי משימות שהביצוע הממוצע של התלמידים בהן דומה, הם יקבלו ציונים שונים בחלוקה משתנה. מה זה אומר? שאם אני אקבל משימה א' ואתה ב', שנינו נצליח פחות, ואם אני אקבל את משימה ב' ואתה את משימה א', שנינו נצליח יותר.

"מכאן נובע דבר מאוד פשוט: עד שהתלמידים לא יעשו לפחות שבעה פרויקטים, הציונים שלהם יהיו תלויים מאוד באיזה פרויקט בדיוק הם התבקשו לעשות. בסופו של דבר השיטה הזו, שמיושמת היום במיליוני בתי ספר, הופכת לפחות הוגנת ופחות משקפת את הישגי הלמידה. למרות המסקנה שרבים יסיקו מדבריי, הבעיה היא לא בשיטת הציונים, אלא בכך שפרויקטים מסוימים מתאימים לתלמידים מסוימים יותר מאשר לאחרים"

בתנאים של אי שוויון חריף, האם ניתן בכלל לקיים מערכת הערכה הוגנת יותר, כזו שתצליח לשקף את הישגי התלמידים?
"ישנם חמישה דברים שכל מערכת חינוך חייבת לדעת להתפשר בהם בתחום ההערכה. ראשית, אנחנו צריכים מערכת מפוזרת, שלא מחכה למבחן בסוף השנה אלא יודעת לאסוף דגימות, ציוני דרך ועדויות ללמידה במהלך כל התהליך החינוכי, והיא חייבת להיעשות על ידי המורים באופן הוגן. שנית, אנחנו צריכים מערכות למידה שיעזרו לתלמידים להעריך את עצמם בסוף התהליך, כדי שהתלמידים יוכלו לכמת את כל הידע שלהם."

"שלישית, המערכת צריכה לדעת לראות הרבה פרטים בתוך תהליך הלמידה, ולדעת להעריך את כל הדברים שאנחנו מוצאים לנכון להערכה. בישראל, בשיעורי העברית למשל, אתם צריכים לבחון קריאה וכתיבה אבל גם דיבור והקשבה. במדעים אנחנו צריכים לבחון עבודה מעשית במשולב עם ידע. רביעית, מערכת ההערכה צריכה להיות נגישה למורים, לא יקרה מדי למימון, ויותר מכל – כזו שניתן לתת בה אמון על ידי המורים, התלמידים, ההורים, האקדמיה והשוק."

תלמידים בתיכון בבריטניה במהלך הסגר השני במדינה, נובמבר 2020 (צילום: Jane Barlow/PA via AP)
תלמידים בתיכון בבריטניה במהלך הסגר השני במדינה, נובמבר 2020 (צילום: Jane Barlow/PA via AP)

איפה השינוי צריך להתחיל?
"ברמת המדינה זה קשה מאוד ליצור מערכת כזו, אבל בבתי הספר עצמם, אם יתנו למנהלים ולמורים את האוטונומיה הזו, היא ניתנת לביצוע. בשוודיה, בה יש אמון מאוד גבוה במורים, המורים לוקחים חלק גדול בתהליכי ההערכה של תלמידיהם. בארה"ב, איפה שאין שום אמון במורים, אף אחד אפילו לא מצפה לזה. במספר מחקרים שנעשו בארה"ב התגלה שהתחזית הכי טובה למידת ההצלחה של תלמיד באוניברסיטה היא לא הציון שלו בבגרויות, אלא ממוצע הציונים שניתן לו בתעודה, כלומר על ידי המורים שלו. ולמה? מכיוון שבהערכה של המורים הם לוקחים בחשבון סעיפים כמו מאמץ, התמדה ועמידה בזמנים, ואלו התגלו כפרמטרים חשובים מאוד להצלחה בקולג'.

"אני יכול להניח שאנשים בישראל באים ואומרים היום שהבגרות היא הדרך להעריך את ההישגים הלימודיים. צריך לשאול אותם בחזרה, האם לדעתם היא הדרך היחידה להעריך כישורים של תלמידים? בעולם שלנו היום, אני מניח שמעטים יגידו אחרת. אבל בואו נסתכל על דרכים אלטרנטיביות, ואולי הקורונה פתחה לנו כאן עוד הזדמנות לבחון את העניין. הייתי רוצה לראות אוניברסיטאות שמשתמשות באינדיקציות מגוונות יותר, ולא מתבססות רק על מבחן אחד בסוף שלוש שנות לימודים. אולי עבודות, אולי מבחנים שעוד לא המצאנו."

לתת למורים זמן להתכונן לחזרה לשגרה

מה היית רוצה שישב בראש של קובעי המדיניות בחזרה לשגרת הלימודים שתגיע עם סיום המשבר?
"השיעור החשוב ביותר שאני מבין מהקורונה הזו, הוא לתת למורים את הזמן להתכונן. אני יכול רק להניח שיהיה לחץ נוראי להחזיר את התלמידים לכיתות לשבוע למידה מלא, בטח אפילו יותר ממלא. אני יכול להבין את הלחץ הזה, כי ההורים צריכים לחזור לעבודה וכו'.

"אף אחד לא אוהב להגיד את זה, אבל כולם מסכימים באופן לא מוצהר שבתי הספר הם קודם כל תינוקיות. יש סיפור מוכר שמסתובב בשיח של אנשי חינוך בעולם, על כך שבישראל יש הורים היו מוכנים לשלם בכוונה קנס במקום לאסוף את הילדים בזמן מהגן כדי להישאר עוד בעבודה. בגרמניה לעומת זאת, אם מורה חולה, הילדים נשלחים הביתה. הכל מתחיל ומסתיים ביחס. בגלל יחס של לחץ לא יינתן זמן למורים להבין מה נכון שיקרה, והזמן הזה, למיטב ניסיוני, הוא החשוב ביותר כרגע.

"הפתרונות הטובים ביותר לחזרה לשגרה יהיו על ידי עבודה משותפת של מורים על בעיות מקומיות. אחריות הממשלה והאיגודים היא לאפשר למורים את הזמן הזה, לאפשר להם להגיע לפתרונות יצירתיים. נקודת אור חשובה שאני רואה בימים אלו היא דווקא ההורים. יכול להיות שעכשיו, אחרי שבמשך חודשים הם ראו בעיניהם מורה מול כיתה, הם הרבה יותר מוקירים את מה שמורים עושים, ולכן יבינו כמה חשוב להיאבק על תנאי העבודה שלהם ומה שבתי ספר צריכים להיות."

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!