משבר הסאבפריים שינה את חוקי המשחק המוניטארי והביא לעשור של כסף זול לשוק ההון שהסוף שלו עוד לא נראה באופק. האם גם משבר הקורונה ישנה את הכללים? סיכוי גדול שכן. ואם כן, סיכוי גבוה שהכיוון יהיה הלוואות זולות ישירות מהבנק המרכזי לעסקים בכלכלה הריאלית.

אתמול, האריך הבנק הפדרלי של ארה"ב את מועד הגשת הבקשות לקרן ההלוואות לעסקים קטנים ובינוניים ולרשויות המקומיות. החלטה שהתקבלה בניגוד לרצונו של משרד האוצר האמריקאי, ואף בניגוד לרצונם של רבים במערכת הבנק המרכזי. הסיבה להארכה הייתה הכמות חסרת התקדים של בקשות שהוגשו. המערכת של הפד פשוט לא הצליחה לקלוט את כל הבקשות.

כבר בתחילת המשבר, בימים הראשונים ממש, הכריז הבנק הפדרלי על שורה של צעדי חירום שנועדו להקל על זרימת האשראי למשק. בין הצעדים האלו היו הזרמות ההון שכבר התרגלנו לראות בשוק ההון, דרך תכניות דומות להרחבה הכמותית שהתחילו עם משבר 2008. עם זאת, בנוסף לצעדים המוכרים, הבנק הפדרלי הכריז על מספר צעדים לא שגרתיים, שעשויים להיות דרמטיים.

הפד פתח קווי אשראי ישירים מהבנק המרכזי לעסקים קטנים ובינוניים ולרשויות מקומיות. המנגנון דרכו קווי האשראי האלו פועלים שונה במקצת אחד מהשני, אבל בשני המקרים הבנק המרכזי מתחייב לקנות 95% מההלוואות שגופים אלו מקבלים בשוק החופשי. המשמעות המעשית של הקרן היא שהבנק המרכזי מבטח את הבנקים, וגורם לכך שהסיכון ולכן גם הריבית, יהיו אפסיים. במילים פשוטות, הבנק המרכזי הוא המלווה הישיר למספר הולך וגדל של עסקים בארה"ב.

מדובר בפריצת כל המוסכמות של המדיניות המוניטרית הנהוגות בעשורים האחרונים. אמנם אין בהלוואה ישירה לעסקים מעבר על חוקי הבנקים המרכזיים, והדבר היה נפוץ בצורות מסוימות בתקופה שבין מלחמת העולם השנייה ועד לשנות השמונים, אבל בבנקים המרכזיים היום מעדיפים לבוא במגע רק עם גורמים בשוק ההון.

צעד חירום שעתיד להפוך לכלי לגיטימי בסל הכלים

העיסוק בכלכלה הריאלית נחשבת ל"פוליטי" ולהתערבות בכוחות השוק והוא גורם לחוסר נוחות בקרב אנשי הבנקים המרכזיים. עם זאת, סדר הגודל של הפגיעה של משבר הקורונה סיכנה כמויות גדולות מאד עסקים ולכן את יציבות הכלכלה כולה.

הפד, כמובן, הציג את התכניות כעניין זמני הנובע ממצב החירום, אבל בדומה להרחבה הכמותית שהגיעה אחרי משבר האב פריים, לא יהיה סביר להניח שבעתיד הנראה לעין מדובר יהיה בקו חמצן חיוני למשק האמריקאי. רק לשם ההמחשה, על פי נתוני הפד, עסקים אמריקאים משכו כמעט 2.7 מיליארד דולר בהלוואות ישירות מהבנק המרכזי בשבוע אחד של דצמבר בלבד.

היתרה כולה עומדת נכון להיום על 10 מיליארד דולר, אבל קצב הגידול של הבקשות צפוי להיות גבוה ביותר. בתחילת המשבר, התנאים שדרש הפד מעסקים כדי לזכות בהלוואה היו נוקשים ומגבילים ביותר. בתגובה לביקורת שונו לאחרונה הנהלים מעט, וגל של בקשות חדשות הגיע. מבט על ציר הזמן של התוכנית מלמד שלפד לקח חמישה חודשים לחלק 5 מיליארד דולר בהלוואות לעסקים, ועוד חמישה שבועות בלבד כדי לחלק 5 מיליארד נוספים.

אין ספק שאנשי הפדרל ריזרב היו מרגישים הרבה יותר בנוח אם היו יכולים להפסיק לשחק את תפקיד המלווה לעסקים בכלכלה הריאלית. השאלה הקריטית היא באיזה שלב ניתן יהיה להפסיק את הסיוע ושאלה זו תלויה בגורמים רבים, ביניהם עומק ואורך מיתון הקורונה ורמת השרידות של עסקים קטנים ובינוניים.

חשוב לציין שישנו תרחיש שבדיוק כמו ההרחבה הכמותית שהגיעה אחרי משבר הסאב פריים, רמת השרידות של עסקים רבים במשק האמריקאי תקשה מאד על האפשרות להפסיק את תכניות החירום. גם ב-2008, ההרחבה הכמותית הוצגה כצעד זמני, אבל עד היום הפד לא הצליח לסיים אותה. גם עשר שנים לאחר המשבר ניסתה נגידת הפד הקודמת, ג'נט יילן, למצוא דרכים לצמצם את היקף מדיניות הזרמת הכסף לשוק ההון מבלי לגרום לשווקים להגיב בקריסה שתזעזע את הכלכלה.

מה שקורה שם סופו להגיע לכאן

אם הרחבת תחום הפעילות של הבנק הפדרלי תהפוך באמת להיות מורשת ארוכת טווח של משבר הקורונה, יתכן שהדבר ישפיע גם על ישראל בעתיד. מדיניות של בנקים מרכזיים נוטה להיות מדבקת, ומה שקורה בארה"ב מגיע בסופו של דבר גם לישראל, גם אם באיחור של מספר שנים.

זה בדיוק מה שקרה עם ההרחבה הכמותית בה נקט בנק ישראל בתחילת משבר הקורונה. כבר באמצע חודש מרץ הודיע הבנק שירכוש 15 מיליארד שקלים באג"ח בשוק המשני, בדיוק אותה האסטרטגיה של הבנק הפדרלי בעקבות משבר הסאבפריים.

עד לפני כמה שנים קשה היה לדמיין את בנק ישראל נוקט במדיניות כזו, אבל עשור שלם של הרחבה כמותית בארה"ב ובעקבותיה מהלכים דומים שביצעו בנקים מרכזיים ברחבי העולם הפכו את הדבר לכמעט שגרתי. בגלל שמדובר בעיקר בפריצה של מחסום תודעתי, מחסום שמשבר הקורונה הוכיח שניתן לפרוץ, אי אפשר לשלול את האפשרות שהבנקים המרכזיים ובהם בנק ישראל יתחילו לשמש כמלווים למשק הריאלי כעניין שבשגרה.