אמיר אילוז (33) מירושלים גר במשך גל הסגר השני אצל הוריו לאחר שנאלץ לעזוב את דירת השותפים שלו מוקדם מהצפוי; שירלי מימון (36) מתל אביב לא אהבה את הדירה שלה ולא הצליחה למצוא אחת חדשה; עינת מזרחי (40) מתל אביב, נפרדה מהחבר שלה אחרי הסגר השני ונזקקה לפתרון מגורים מידי. היא חששה כי הפגיעה בהכנסותיה תשפיע על יכולתה לשכור דירה.

חוסר הוודאות לגבי העתיד, הביטחון הכלכלי הרעוע והבדידות הגוברת, הביאו את שלושתם וצעירים נוספים במצבם, לוותר, לעתים בלית ברירה, על מגורים בדירה שכורה בעיר ולחפש פתרונות דיור חדשים. באין תיירים, מאפשרת רשת ההוסטלים "אברהם הוסטל', לשכור את חדריה לתקופה קצרה לצורך מגורים, ומספקת לדיירים שירותי ניקיון, מרחבים למפגש חברתי וסביבת מגורים גמישה, עד לתחנת הקבע הבאה.

"למה לא לנסות משהו קצת אחר"

מימון, מעצבת גרפית וציירת, מתגוררת כבר ארבעה חודשים בהוסטל. על האופציה לעבור למרכז העיר, ולא לדירה שכורה, שמעה מחברה. "זה היה זול יחסית. קשה מאוד למצוא דירה בתל אביב כי יש הרבה ביקוש. חברים שלי מחפשים כל הזמן ולא מוצאים".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מזרחי אמנית במה מתל אביב, מתגוררת כבר יותר מחודשיים בסניף התל אביבי. "עברתי לכאן בגלל הזוגיות שהסתיימה וגם בגלל שאני עצמאית עם חוסר וודאות כלפי העתיד של העסק שלי. זה היה לי נוח להגיע לתקופות קצרות ולא לחתום על חוזה לטווח ארוך. היה לי חשש שתהיה לי בעיה מול בעלים של דירות בתל אביב, שיחשבו שאם אני עצמאית אז לא אוכל לשלם את החשבונות".

אילוז, עובד חברת 'מובילאיי', עבר לפני כחודש להוסטל בירושלים יחד עם הכלב שלו. "אני עובד רק מהבית מאז תחילת הקורונה. היה קשה לחפש דירות בסגר. בכלל, קשה למצוא דיור בירושלים".

"יש משהו מרתיע בלגור בהוסטל", הוא אומר. ולמרות זאת, לאחר שנחשף בפייסבוק לאפשרות לעשות 'סאבלט' ב'אברהם הוסטל', החליט לתת לזה הזדמנות. "לא רציתי להתחייב למקום קבוע להרבה זמן. זאת נראתה כמו סיטואציה משונה ממילא, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?".

"לא לדאוג לחשבונות זה יתרון"

נעמה כהן (35), מנהלת 'אברהם הוסטל' תל אביב, מספרת ש-40 מתוך 100 החדרים במקום מושכרים ל'סאבלט', לתקופות של שבועיים, חודשיים ואפילו חצי שנה. "בעיקר בסגר הראשון הרבה חבר'ה לא יכלו להרשות לעצמם יותר לשכור דירה כי העבודה שלהם נפסקה וגם משהו בעיר עצמה נפסק, אז הם חזרו לגור עם ההורים. אנשים לא רוצים להתחייב למשהו ארוך טווח כי הכל כל כך דינמי ומשתנה".

נעמה כהן. "אנשים לא רוצים להתחייב למשהו ארוך טווח כי הכל כל כך דינמי ומשתנה" (צילום: אלבום פרטי)

באברהם הוסטל בירושלים מתגוררים כיום 45 דיירים. "רוב המסבלטים שלנו", מסבירה קרן ששון, מנהלת הקבלה, "הם זוגות צעירים שנתקעו בלי פתרונות דיור, כאלה שעוברים בין ערים או בין עבודות, או אנשים שלא יכולים לשלם שכר דירה ומחפשים פתרון זמני שמאפשר להם למצוא דירה קבועה. יש לי זוג שהגיע מחיפה לרילוקיישן בירושלים ועד שהם ימצאו דירה קבועה הם גרים אצלנו. זה פתרון נוח ומשתלם".

מחיר השכירות של דירת חדר בהוסטל בתל אביב נע בין 3,200 שקלים בחודש ל-4,200 שקלים בחודש, ובירושלים 2,800 שקלים. המחיר כולל ניקיון של החדר פעם בשבוע, שימוש בחללים המשותפים וחשבונות חשמל, מים וארנונה. "אחד הדברים שהכי שברו אותי זו ההתעסקות עם העירייה", אומר אילוז, שעבורה אי העיסוק בתשלום החשבונות היה שיקול מרכזי בהחלטה להתגורר בהוסטל. "לא צריך להעביר את החשבון על שמי או לדאוג איך עושים את זה עם שותפים. לא לדאוג לחשבונות זה יתרון מבחינתי".

"להכיר אנשים ולאכול איתם ארוחת ערב"

סוגיה נוספת שמשפיעה על ההחלטה לעבור להוסטל היא הצורך במפגש חברתי. באברהם הוסטל מכנים זאת 'Co living'. "זה הפך להרבה מעבר לחדר או דירה", אומרת כהן, "וזה הדבר שבשבילו הרבה מהאנשים באים אלינו, כדי להכיר אנשים ולאכול איתם ארוחת ערב".

"המחיר לא כל כך זול", אומרת מימון, "אבל הוא טוב בגלל האווירה. יש את הגג, וזאת האטרקציה של המקום. חגגתי פה יום הולדת עם המשפחה, יש כאן אווירה נחמדה, יוצא לדבר עם אנשים. יש אינטראקציה. זה יותר כיף מלהיות בסגר לבד".

שירלי מימון. "קשה מאוד למצוא דירה בתל אביב כי יש הרבה ביקוש" (צילום: אלבום פרטי)

"זה שיקול משמעותי בשביל אנשים", אומרת מזרחי, "זה לא שיקול מכריע, אבל זה שכשיש סגר את יכולה לשבת כאן על הגג, יש פה לובי גדול, במיוחד עכשיו כשאין בתי קפה ומסעדות, אני יכולה להזמין אנשים וזה דווקא נחמד. וגם המיקום מאוד כיף, זה ממש בלב העיר. האמת, אפשר לקרוא לזה 'מלון הלבבות השבורים', כי יש פה הרבה אנשים אחרי פרידה".

הדיירים במקום גם נהנים ממרחב עבודה משותף. "יש לי פה עמדת עבודה נוחה יותר מזאת שהיתה לי בבית הקודם", אומר אילוז. "אין לך כאן שותף שרוצה לנגן בתופים בדיוק כשאתה צריך לעבוד".

גינת 'אברהם הוסטל' בירושלים. "זה הפך להרבה מעבר לחדר או דירה" (צילום: אברהם הוסטל)

מזרחי: "יש פה לובי גדול ובבוקר יש פה אווירה של חלל עבודה. יש אפילו שיתופי פעולה שמתחיל להירקם. אני מופיעה עם חישוקי לד ויש פה נגן כינור חשמלי. אמרנו שאולי נופיע על הגג ונעשה איזה משהו".

אילוז אוהב במיוחד את המטבח המשותף ואת ההזדמנות להיפגש עם אנשים. "לי מאוד נוח לבשל שם. נחמד שיש מקום עם אינטראקציה בימים שאינטראקציה היא דבר נדיר. זה מפיג את הבדידות".

עינת מזרחי. "יש לי חישוקים, בידוריות ותלבושות, דברים שתופסים חדר שלם" (צילום: אלבום פרטי)

מהבישול והאכילה המשותפים מימון ומזרחי מסתייגות. "בהתחלה זה היה נחמד ועכשיו מיציתי. אני עדיין מבשלת במרחב המשותף, מנסה לפחות, ויש לי מקרר בחדר".

מזרחי: "זה חיסרון מבחינתי. בתור רווקה אני לא אוהבת לבשל לעצמי, אז אני אוכלת כל יום בחוץ, וזה יקר". ובתור פרפורמרית, גם אי היכולת להביא עמה את אביזרי הבמה שלה מהווה בעיה. "יש לי חישוקים, בידוריות ותלבושות, דברים שתופסים חדר שלם. זה לא נוח. חלק מהדברים נמצאים באוטו וחלק אצל ההורים".

'שוטרים וגנבים' בהוסטל

כמו כל ענף המלונאות, גם רשת 'אברהם הוסטל' נפגעה קשות מהמשבר הכלכלי ונאלצה לפטר ולהוציא לחל"ת עובדים רבים. "ירדנו מ-230 עובדים ל-80 עובדים בכל הרשת", מספרת כהן. "בתל אביב ירדנו מ-80 עובדים ל-25. אין לי יותר עובדים בחל"ת. יש כאלה שעזבו מעצמם ויש כאלה שאמרנו להם שאין בשביל מה לחכות. להחזיק מישהו בחל"ת זה נותן תקווה, אבל התקווה הזאת לא מוצדקת בעיני וזה לא הוגן לעשות את זה בתור מעסיק. זה כואב, אבל צריך לשחרר. כל עוד ההסתברות שנחזור למה שהיה קודם נמוכה, אז זה מה שיש".

"צוות קורונה" ב'אברהם הוסטל' תל אביב. "הבחירה לגור כאן לא הייתה בהכרח ממקום כלכלי אלא כדי לא לעבור את התקופה הזאת לבד" (צילום: אברהם הוסטל)

בניסיון לתמוך בעובדים שנשארו, הזמינו מנהלי ההוסטלים את העובדים לעבור לגור בהם בעצמם. גם כהן עברה לגור בהוסטל למשך שבועיים. "רציתי שתהיה אווירה כיפית. לרוב העובדים היו דירות בתל אביב אז הבחירה לגור כאן לא הייתה בהכרח ממקום כלכלי אלא כדי לא לעבור את התקופה הזאת לבד. כל ערב היו צחוקים, משחקים כמו 'החבילה עוברת', 'שוטרים וגנבים' בהוסטל ובישולים משותפים".

"זה יצר חיבור מגניב בין הצוות לדיירים", מספרת ששון, "וזה יצר חיבור עמוק ומחויבות למקום העבודה. זה מודל שלא חשבתי שיקרה ואני ממש ממש שמחה עליו".

קרן ששון. "רוב המסבלטים שלנו הם זוגות צעירים שנתקעו בלי פתרונות דיור" (צילום: אלבום פרטי)

"אבל בסופו של דבר", מודה כהן, "זה לא בריא לגור איפה שאתה עובד. עכשיו גרים כאן שישה אנשים מהצוות. מי שאין לו כסף לדיור יגור פה ומי שיש לו כסף ירצה את ההפרדה בין העבודה למגורים".

"זה לא כמו בית"

למרות שהחיים בהוסטל מהווים פתרון נוח, השלושה מקווים לחזור בקרוב לשגרה יציבה יותר. גם כהן רואה את מגבלות המגורים במקום שמיועד לתיירים. "לי אישית היה קשה לגור יותר מחודשיים בהוסטל כי זה לא כמו בית. אנחנו לא מאפשרים לעשות שינויים משמעותיים בחדר. לא מאפשרים להכניס את כל הריהוט שרוצים ומצעים ומגבות. יש פה הגבלות שאין בבית רגיל ששוכרים".

אמיר אילוז וכלבו, דייר המשנה. נהנה מאזור הנוחות, אבל חושב על לקנות דירה (צילום: אלבום פרטי)

"נוח לי שאני מחוץ למעגל הירושלמי המעצבן", אומר אילוז. "זאת הנקמה הקטנה שלי בבעלי הדירות על איך שהם מתייחסים לאורך זמן". אבל למרות שהוא נהנה מ"אזור הנוחות" שהשהייה בהוסטל מאפשרת לו, הוא כבר חושב על העתיד ושוקל לרכוש דירה.

מימון התחילה לחשוב על חיפוש אינטנסיבי של דירה להשכרה וכך גם מזרחי, שכבר חושבת על הקיץ. "אני חושבת שכדאי לי לחפש בחודש-חודשיים הקרובים. דווקא עכשיו יכול להיות לי יותר קל למצוא דירה מאשר בקיץ. הסאבלט נהיה ביטחון".

השלושה כנראה יעזבו את ההוסטל בתקופה הקרובה, אך כהן וששון מאמינות שהשכרת חדרים בהוסטלים לטווח קצר היא אפשרות שתישאר, גם אחרי המגפה. "אנחנו מתאימים את עצמנו לתקופה ולמה שהקהל רוצה", אומרת ששון. "דרך הסבלטים נפתחנו לקהל הישראלי וזה משמח כי זה קהל חדש שפחות מכיר את עולם ההוסטלים".

"החשיפה שלנו לישראלים היא לא משהו שייפסק אחרי הקורונה" אומרת כהן. "אולי זה לא יקרה בעוצמות האלה, אבל הקהל הישראלי יישאר בוודאות".