פופולו מיסנגה נשבר והחל לבכות, בחושבו על משפחתו בקונגו אותה לא ראה כבר 15 שנה, ובחושבו על שאר הפליטים בשאינם ברי מזל כמוהו.

מסינגה, המתחרה בג'ודו, הוא אחד מ-10 אתלטים פליטים שיצעדו מאחורי הדגל האולימפי בטקס הפתיחה של המשחקים שיערך בריו דה ז'אנרו שבברזיל ביום שישי הקרוב. תהיה זו הפעם הראשונה בה משתתפת נבחרת המורכבת מפליטים במשחקים האולימפיים.

מסינגה פרץ בבכי בזמן שסיפר את סיפורו ביום שבת האחרון, בזמן ההכנות למשחקים האולימפיים. "יש לי שני אחים שלא ראיתי מעולם" הסביר מסינגה, שחי היום בברזיל. "אני לא יודע איך הם נראים יותר מאחר והפרידו בינינו מאז שהיינו קטנים. אז אני שולח חיבוקים ונשיקות לאחים שלי".

בעודו מוחה דמעות  מעיניו, שלח האתלט בן ה-24 מסר למשפחתו, "אם אתם יכולים לראות אותי בטלוויזיה, אתם יכולים לראות שהאח שלכם בברזיל, שהוא חי ומצבו טוב".

מסינגה, המקווה שיום יבוא ויהיה לו מספיק כסף בכדי לרכוש כרטיס טיסה לבני משפחתו כך שיוכלו לבקר בברזיל, אמר שבהיותו חלק מנבחרת הפליטים, הוא מייצג משהו גדול יותר ממדינת מולדת או דגל לאומי. "אנחנו נלחמים בעבור כל הפליטים בעולם" הוא אמר. "אני לא עצוב שאני לא הולך לשאת את דגל המדינה שלי. אני אשא דגל של מדינות רבות".

גם יולנדה מאביקה ברחה מקונגו, וגם היא לוחמת ג'ודו. אבל היא, בשונה ממסינגה, מתאבלת על אבדן מדינתה. "אשא את הדגל האולימפי" אמרה, "אבל אני קצת עצובה בלבי ובראשי מכיוון שאיני יכולה לצעוד תחת הדגל של המדינה שלי".

היא בכתה בעודה מתארת את הפליטים כאנשים נשכחים. "כולם בעולם מדברים על כך שלפליטים אין חשיבות משמעותית", היא אמרה. "אנחנו הולכים להוכיח לעולם שפליטים מסוגלים לעשות כל דבר שאנשים אחרים ברחבי העולם עושים".

פופולו מיסנגה, לוחם ג'ודו ופליט מקונגו. צילום: AP

פופולו מיסנגה, לוחם ג'ודו ופליט מקונגו. צילום: AP

חברי הנבחרת הם אתלטים מעולים, אבל אף אחד לא מצפה שיזכו במדליה אולימפית, וזו גם לא הנקודה.

"המדינה שלהם נשברה, אבל יש להם את רוח האנושיות, את רוח האתלטים", אמר טגלה לורופה, ראש המשלחת שייצג את קניה בשלוש אולימפיאדות בעבר.

יוסרה מארדיני הייתה שחיינית תחרותית בסוריה עד שעזבה את דמשק עם אחותה לפני כשנה והתיישבה בברלין. היא עדיין חולמת לייצג את סוריה, אבל רואה לעצמה גם משימה גדולה יותר, של "ייצוג הדגל הגדול ביותר – הדגל של כל המדינות".

"אנחנו הוליכם לייצג אתכם בצורה טובה מאד", היא אמרה, פונה אל קבוצת פליטים. "אני מקווה שאתם הולכים ללמוד מהסיפור שלנו: שאתם חייבים להמשיך קדימה, כי החיים לעולם לא יעצרו בגלל הבעיות שלכם".

שחיין נוסף, רמי אניס, ברח מסוריה לפני חמש שנים בכדי שלא יוכלו להכריח אותו להתגייס לצבא. הוא עדיין מדבר על להתחרות בעבור ארץ מולדתו, אולי באולימפיאדה הבאה. "אני מייצג אנשים שאיבדו את הזכויות שלהם, שסבלו מאי צדק", הוא אמר. "אני מקווה שבטוקיו 2020 לא יהיו יותר ניצולים ונוכל להתחרות תחת הדגל שלה".

מסינגה היה אפילו אופטימי ממנו. "אנחנו לא עצובים יותר, אנחנו מאד שמחים. עכשיו זה אחרת".