החברה הערבית נותרה בשולי מבצע החיסונים לקורונה, עם שיעורי התחסנות נמוכים מבחברה היהודית. לדברי ד"ר באשרא בשאראת, יו״ר החברה לקידום בריאות האוכלוסיה הערבית בהסתדרות הרפואית, שיעור המתחסנים עומד על כ-5%, לעומת 14% בכלל המדינה. מומחים ומנהיגים בחברה הערבית מצביעים על תקשורת לקויה עם הציבור הערבי, וחוסר התייחסות למאפייני הגילים המבוגרים בקהילות הערביות, כגורמים שניתן לשנות ולהגביר את ההתחסנות גם בחברה הערבית.

"אי הנכונות להתחסן בחברה הערבית נובעת מתחושת אמון נמוכה במערכת ובממסד",  אומרת ל'דבר' פרופ' ניהאיה דאוד, חוקרת בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, "זאת לנוכח הטיפול הכושל בקורונה, וההזנחה בישובים הערבים. הם פוחדים. אין להם אמון. הם חוששים וחושדים במערכת".

פרופ' ניהאיה דאוד, המחלקה לבריאות הציבור, אוניברסיטת בן גוריון וחברה בצוות המומחים של הקורונה (צילום: אלבום פרטי)

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטלם עם המתחסן המיליון במרכז החיסונים באום אל פחם, ושר הבריאות אדלשטיין ביקר בראשון האחרון במרפאת קופת חולים בנצרת. שניהם קראו לציבור הערבי להתחסן.  "אנחנו רואים עלייה בהיענות לחיסונים במגזר הערבי. רואים כאן תור במרפאה. כבר 16 אחוז מהחברה הערבית התחסנו במחוז. מקווים שהמגמה תימשך", אמר אדלשטיין, והוסיף כי "אנשי הצוות כאן נותנים דוגמה אישית וכולם התחסנו".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אך דאוד, וכך גם ראשי ערים בחברה הערבית, קוראים לנקיטת צעדים כמו יצירת ניידות חיסונים, פתיחת מרכזים נוספים, הסברה מתאימה והנגשת קביעת התורים כמהלכים שיביאו את הציבור הערבי להתחסן.

41% אמרו שהם מוכנים להתחסן

סקר שנערך ע"י מכון אפקאר במהלך השבוע השני של חודש דצמבר מעלה כי לצד חשש רב מהידבקות בקורונה בחברה הערבית (74%) ישנה נכונות מעטה יחסית להתחסן (41%). אצל הנשים הנכונות נמוכה אף יותר (32% לעומת 53% בקרב הגברים). לפי הסקר, החששות המרכזיים שהעלו הנשאלים הם מידת יעילותו של החיסון (39%) ותופעות הלוואי הנלוות לחיסון (43%). זאת לעומת היהודים החוששים להתחסן שעיקר חששם הוא תופעות הלוואי (75%).

עוד עולה מהסקר, שנערך לפני הגעת החיסונים לארץ, כי בקרב האוכלוסייה הערבית המבוגרת (בני 40 ומעלה) ישנה רתיעה מהחיסון (כ-6% הביעו נכונות להתחסן), למרות חשש ניכר מההידבקות (81%) בקרב הצעירים הרתיעה גדולה אף יותר רק כ-33% הביעו נכונות להתחסן.

במאמר שפרסם ד"ר בשראת הוא מייחס משקל גדול להתנהגותם של הצוותים הרפואיים בכלל ושל רופאי המשפחה בפרט, וקורא להם להוות דוגמא על מנת לעודד את האנשים להתחסן. דבריו של באשראת נתמכים חלקית ע"י ממצאי הסקר, המעלים כי 28% מהנשאלים הערבים ציינו את התנהגות הצוות הרפואי כמניע להתחסנות אך 47% נושאים עיניהם למתרחש בעולם על מנת להחליט אם להתחסן.

"יש צורך לקבוע תורים אחרת"

פרופ' דאוד מצביעה על מספר חסמים להתחסנות הציבור הערבי, שלדבריה נובעים מהיעדר התייחסות מתאימה למאפיינים שלו. "הרכב האוכלוסייה הערבית הוא שונה מהרכב האוכלוסייה היהודית. תוחלת החיים נמוכה יותר. פירמידת הגילים רחבה למטה וצרה מאוד למעלה. יש 8% בני 60 ומעלה לעומת 16% אצל היהודים. רובן נשים שהן פחות פעילות ופחות ניידות. יש שלוש נקודות חיסון בישובים הערביים מתוך 20 שהוקמו. הסיכוי שיגיעו אליהן הוא נמוך יותר, וכן ההגעה עצמה איטית יותר עד כדי כך שיש מקומות שנסעו להביא את המטופלים מבתיהם”.

גם מודר יונס, יו"ר פורום ראשי הרשויות הערביות, ופאיז אבו סהיבאן ראש עיריית רהט, התריעו במכתב לשר הבריאות ולראש הממשלה כי שיעור ההתחסנות הנמוך נובע מהחשש מהצפיפות במרכזי ההתחסנות ומהקושי להגיע אליהם. כתבו כי רבים מבני ה-60 ומעלה בחברה הערבית "שמרו על עצמם בריחוק חברתי ומשפחתי כמעט שנה שלמה". הם דרשו מנתניהו ומאדלשטיין לפתוח מרכזי חיסון בכל היישובים הערביים ולחסן בהם את כלל האוכלוסייה.

בעקבות שליחת המכתב הגיע נחמן אש לבקר ברהט, והבטיח להוסיף ניידת חיסונים לפזורה הבדואית בנגב. דאוד אומרת כי אין המדובר ברתיעה עקרונית מחיסונים, שכן "בחיסוני ילדות, האוכלוסייה הערבית הגיעה ל98% מתחסנים”.

דאוד מצביעה על חסם נוסף והוא קשיי התקשורת בין האוכלוסיה הערבית המבוגרת למערכת הבריאות. "שיעור המשתמשים באינטרנט הוא נמוך יותר בקרב מבוגרים ערבים. האוכלוסייה הערבית המבוגרת, מגיל 60 ומעלה, היא קבוצה פחות משכילה ופחות נגישה. יש צורך לקבוע את התורים בצורה אחרת, ובמאמץ גדול יותר מצד המערכת. התקשורת עם האוכלוסייה הערבית סביב החיסונים לא הייתה טובה. זה פוגע בשיעור המתחסנים."

היבט נוסף שלדברי דאוד לא זכה להתייחסות מתאימה הוא ההסברה הייעודית. "לעתים ההחלטות של אנשים מבוססות על עובדות לא נכונות. אין גישה למידע אובייקטיבי. זו קבוצה שפחות ביקורתית למידע ברשתות החברתיות. תפקיד המערכת לעשות קמפיין מתאים לאוכלוסייה".

דאוד ממחישה את החשיבות בתשומת לב למסרים העקיפים שמועברים לציבור. "כשאומרים לאוכלוסייה שהם פחות באים להתחסן, המסר שעובר הוא 'אל תבואו, כי אם תבואו תהיו יוצאי דופן'. אלה הם מסרים שליליים. אותו הדבר היה בעניין החתונות. אנשים ראו שאנשים מתחתנים, ולא קרה כלום מבחינת אכיפה".