"85-90% מהדיירים ומהצוות בבתי האבות ובדיור המוגן קיבלו כבר את מנת החיסון הראשונה" כך אומרת ל'דבר' יולי גת, יו"ר ארגון בתי האבות והדיור המוגן. "עשינו מזה ממש אווירה של הפנינג ושל חגיגות של תחילת הניצחון על המגיפה. אנשים הבינו את העניין ונרתמו להגן גם על עצמם וגם על החברה".

"עד סוף ינואר כל הבתים אמורים להיות כבר שבוע אחרי המנה השניה שהחיסון בעצם אמור כבר לגמרי לתפוס. במקביל לתהליך ההתחסנות, אנחנו ממשיכים עם הבדיקות הסרולוגיות שנלקחות מדי שבוע הן מהדיירים והן מהצוותים לאיתור מוקדם, זיהוי ובלימת התפרצויות".

נראה שמאז הסגר הראשון, אז היו בתי האבות מוקדים משמעותיים של תחלואה, כשבמקביל דיריהם היו סגורים מנותקים מהעולם, נלמדו הלקחים. היום בתי האבות מדברים על שילוב של כלים אפקטיביים להגנה על הדיירים מפני המגיפה יחד עם הגנה על הקשישים מפני הבדידות.

"המוסדות הגריאטרים מכירים בחשיבות ביקורי המשפחות כחלק מההליך הטיפולי בדיירים, הן בהיבט הנפשי והן בהיבט הקוגניטיבי" אומרת גת. זו גם הסיבה שלדבריה, הוחלט בסגר הזה לאפשר למשפחות להמשיך לבקר במוסדות ירוקים, שלא נמצאו בהם חולי קורונה, בכפוף להקפדה על הנחיות משרד הבריאות.

שומרים על עצמם בישורת האחרונה

ההכרה בחשיבות הנפשית והבריאותית של שגרת פעילות ומפגש חברתי הביאו את בתי האבות ומטה מגן אבות ואמהות לנסח את 'התו הזהוב' שמסדיר את הפעילות במוסדות הגריאטריים. "ברוב המקומות עשו ערוץ טלוויזיה פנימי עם פעילויות וישנם גם מפגשי התעמלות ופעילויות נוספות שפוצלו לקבוצות קטנות, כשגם המדריכים שלנו התחסנו.

"דווקא עכשיו, בבתי הדיור המוגן עולה מהדיירים הצורך והרצון להישמר באופן מוגבר, בגלל התחושה שאנחנו בישורת האחרונה" היא אומרת. דיירי הדיור המוגן לדבריה הם על פי רוב אנשים עצמאיים, שהתאפשר להם גם במהלך תקופת הסגר להמשיך לקיים סדר יום ופעילות משותפת בקפסולות.

"באופן אירוני דווקא הדיירים פחות מרגישים את הסגר שבחוץ. נקודת התורפה היתה ביקורי המשפחות. עבדנו יחד עם וועדי הדיירים במסגרות השונות לנסח כללים איך יראו הביקורים בכל מקום כזה. מהשטח עלה רצון לצמצם את הביקורים למתחמים מסוימים ולהעדיף סקייפ וטלפונים ניידים לפחות עד אחרי המנה השניה של החיסונים".

בבתי האבות הסיעודיים לעומת זאת, האוכלוסייה במצב פחות טוב מבחינה תפקודית וקוגניטיבית. "לכן כן היה לנו חשוב לאפשר למשפחות להגיע לבקר כמה שרק אפשר. עבור חלק מהאנשים האלה, לא לראות את המשפחה שבוע זה ממש נצח.

"אנחנו גם ממש יכולים לראות את הבדידות משפיעה על הירידות התפקודיות של אנשים, והבנו שאנחנו יכולים לשמור עליהם מהקורונה אבל להזיק להם במובנים אחרים. למדנו לעשות את זה באופן מושכל ואחראי. היום אנחנו גם זוכים לשיתוף פעולה משמעותי מצד הדיירים והמשפחות שמבינות את החשיבות".

לדבריה, בסגר הראשון שרר הרבה בלבול וחוסר במידע, והרבה החלטות נתקבלו בצוק העיתים.  אחרי שנה של התמודדות עם הנגיף המערכת כבר יותר מוכנה ומנוסה. "מנהלי המסגרות חולקים האחד עם השני ניסיון, רעיונות ואופני התמודדות. הנהלים, הריחוק, הכל הרבה יותר מוטמע בהתנהלות המוסדית.

"הבעיה העיקרית היא כמובן שכל ההתאמות האלה עולות כסף. אנחנו כל הזמן בשיח מול משרדי הבריאות והרווחה בדרישה לשפות את המסגרות. ברור שהתקציבים שניתנו עד כה הם חלקיים ואינם משקפים את עלות הפתרונות בפועל".

לעודד קשישים לצאת החוצה

כמחצית מהזקנים בישראל דיווחו על התדרדרות בפרמטרים של שבריריות: תדירות הפעילות הפיזית, קצב ההליכה, תשישות ממאמץ, חולשת אחיזה וירידה במשקל. כשליש מהזקנים דיווחו על ירידה בתפקודם היום יומי. כך עולה מסקר שבוצע בספטמבר  האחרון על ידי ג'וינט אשל ומכון ERI.

"אני בהחלט חושב שבין הצורך לבודד ולהגן לבין הצורך שאנשים לא יהיו בודדים צריך למצוא את האיזון האחראי" אומר ל'דבר יוסי היימן, מנכ"ל ג'וינט אשל. "כשהאדם נע פחות צעדים ביום, יושב יותר בכורסא, פוגש פחות אנשים, זה מקדם התדרדרות גם בהיבט הקוגניטיבי, גם בהיבט הנפשי וגם בהיבט הפיזי. היום אנחנו יודעים שירידה בפעילות מאיצה מחלות דמנטיות".

הסקר העלה שזקנים שיוצאים מביתם ופוגשים אנשים אחרים, מפחיתים את הסיכון להתדרדרות  פי 1.6 לעומת אלו שלא. מי שמתעמל לפחות פעמיים בשבוע, מפחית את הסיכון פי 2.3 לעומת מי שלא מתעמל. מי שמפתח פעילויות פנאי משמעותיות כמו משחקי קלפים, שש בש, שחמט מפחית את הסיכון לחוות התדרדרות פי 1.5.

"מצאנו שמי שעושה את שלושת הדברים הללו יחד, הסיכוי שלו להתדרדרות יורד מ-58% ל-11%. לכן אנחנו חושבים שבהחלט כדאי ככל הניתן גם להיפגש בחוץ – על ספסל, שולחן או בשטח פתוח, תוך הקפדה על מסיכות.

"ההמלצה שלנו היא לעודד קשישים לצאת החוצה ולפגוש אנשים בחוץ ולא להישאר ספונים בבית. הפחד להדביק את סבא וסבתא הוא מובן אבל כדאי להתאמץ ובכל זאת למצוא איך להיפגש תחת כל ההחמרות – עם מסיכות, שני מטר וככל האפשר בחוץ".

"בסקרים שעשינו עלה שבין הסגר הראשון לשני הייתה ירידה בקשר עם המבוגרים מ-80% במאי ל-74% בספטמבר. חשוב לעטוף את הזקן עד כמה שניתן כך שבכל יום יהיה מישהו שיוצר איתו קשר, דורש בשלומו, מנהל איתו שיחה משמעותית ומתעניין גם מה חסר לו, מה הוא צריך ואיך אפשר לתת לו מענה".

היימן מדגיש את החשיבות בשיפור האוריינות הדיגיטלית בקרב הזקנים. "זה מאפשר מעורבות חברתית רבה יותר, שמירה על קשר עם קרובי המשפחה בזום, וגם הסתייעות בהיבט של השירותים – להזמין הביתה קניות, לזמן תורים לקופת חולים או לחיסון. ידענו את זה גם קודם, אבל היום ברור שביעור הבערות הדיגיטלית היא ממש משימה קריטית לשיפור חייהם של הזקנים בישראל בעת הזו ובכלל".