הכלכלן, פרופסור יוסי זעירא, מסתכל על הנתונים הכלכליים שאיתם יכנס המשק הישראלי לסגר השלישי החל מהלילה ולא מסתיר את המועקה. "בשנה האחרונה הצריכה הפרטית ירדה ב-10%, הייצוא ירד ב-10% וההשקעות ב-12%", הוא אומר בריאיון ל'דבר'. "אלו נתונים אופיינים למיתון. ה-NBER (הלשכה הלאומית למחקר כלכלי בארה"ב י.ק.) הודיעו שהמיתון התחיל כבר בפברואר. זה הגוף המוסך להודיע על מיתונים בארה"ב, ובדרך כלל כשהם אומרים מיתון, זה מתרגם למיתונים עולמיים. אנחנו במיתון כבד מאד. מאוד".

"יש גם תרומה ישראלית יחודית למיתון שלא קשורה למגיפה. אנחנו נמצאים מזה שנתיים בחוסר יציבות פוליטית קיצונית. אין לנו ממשלות יציבות, רק ממשלות ביניים, לא ברור אם הבחירות הרביעיות יהיו הסוף.

ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה החליפי גנץ (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

"חוסר יציבות פוליטית מתורגמת גם לבעיה של אי אישור תקציב. זו הבעיה החמורה ביותר, כי הממשלה לא יכולה למעשה לפעול. הכל מצוי באי וודאות מאד משמעותית, ואם יש להשקעות אויב מר זו היא אי הודאות. אנחנו למעשה לוקחים מצב כלכלי קשה מאליו ומחריפים לעצמנו את הפגיעה".

כמה עמוק המיתון בהשוואה למיתוני עבר?
"מאד. מיתון מאד עמוק. הדבר היחיד לדעתי שאפשר להשוות אליו הוא המיתון של האיתיפאדה השנייה של 2001-2004, שהיה ארוך ועמוק במיוחד. הוא אמנם נגרם מסיבות שונות, אבל היו לו כמה מאפיינים דומים: נפילה בביקוש לתיירות, אי וודאות שהקטינה השקעות. הרקע הוא אחר אבל התוצאה היא מאד דומה, רק שהמימדים חריפים פי כמה".

"ביקשת השוואה? המיתון של 2001 ההשקעות ירדו בשנה הראשונה ב-2.5%, בשנה השנייה ב-9.2%. זה לא דומה בכלל למה שאנחנו חווים היום. אז הגידול בצריכה הפרטית אמנם ירד ל-0%, אבל לא היה קיטון. היצוא נפגע ב-12% בשנה הראשונה, ועוד 2% בשנה השניה. במשבר הקורונה עברנו רק שנה אחת בינתיים, והמיתון עד כה הוא הרבה יותר חריף.

"רואים את זה גם בנתוני האבטלה. ב-2001-2003 האבטלה הגיעה בשיא ל-10.2%, וב-2004 זה התחיל לרדת. היום אנחנו כבר בשיעורי אבטלה של למעלה מ-15%. יש ויכוח על הנתונים, אבל אם לוקחים את האמדן הכי רחב, 750 אלף מובטלים, אתה מתקרב כבר ל-20% אבטלה".

נאמר שישראל תתחסן מהר, כמה המיתון העולמי הולך להשפיע עלינו בתקופה הקרובה?
"מאוד. 10% ירידה בייצוא במדינת ישראל שבה היצוא מהווה 30% מהתוצר זה אומר שהיצוא קטן ב-3% תוצר. זה לא מעט. בשביל הפרופורציות, שיעור הצמיחה השנתי של כל המשק עומד על 3.5% תוצר בשנה.

"זה נכון שאומרים שהייטק לא נפגע, אבל אני לא סומך על החישובים האלה. בכל מקרה זה רק חלק מהייצוא. טוב שהוא לא נפגע, אבל יש לנו ייצוא אחר שבהחלט נפגע. התיירות התרסקה. יש הרבה מאד עובדים בארץ שנפגעו, העסקתם תלויה בייצוא ולא ברור אם תהיה להם עבודה בהמשך".

אתה אומר משבר עמוק מאוד, איך המדינה צריכה להגיב אליו כדי לצמצם את הנזק?
"צריך לסייע לכל אחד שנפגע מהמיתון. זה התפקיד של מדינה מודרנית, כשיש מיתון מסייעים לכל מי שנפגע. לא כל ההכנסה, אבל עוזרים לעזור לצלוח את התקופה.

"יש עוד דברים שהממשלה יכולה לעשות מבחינת הביקושים שהם לא קשורים לסיוע לנפגעים באופן ישיר. היא יכולה סוף סוף להגדיל את התקציבים למערכת הבריאות שהמון שנים לא גדלו ביחס לתוצר, למרות שהצרכים של המערכת גדלו וצריך לעשות התאמות.

"עוד אפשרות היא לסייע למערכת החינוך. ההשקעה במערכת החינוך היא יציבה בשנים האחרונות על סביבות 7%. אבל אנשים לומדים הרבה יותר שנים, תקופת הלימוד והיקף ההשכלה הגבוהה עלה בהיקף גדול מאד, אבל ההשתתפות הציבורית לא עלתה.

"יש עוד תחומים שהממשלה יכולה להשקיע בהם. כל התחומים האלו הם בכל אופן קריטיים בגלל הקורונה. מערכת התחבורה הציבורית לא מסוגלת לתת תשובות בטוחות לציבור. זה עוד מוקד שאפשר להשקיע בו.

"אם נגדיל היום את ההשקעה ביצירת פתרונות למשבר הקורונה דרך המגזר הציבורי כבר נתרום משמעותית להחלשת המיתון. כי אתה מגדיל את הביקושים הציבוריים ומחזק את המגזר הציבורי. אלה דברים שצריך לעשות לפני שמשתלטים על המגיפה. אבל כדי לעשות את זה צריך זה רק תקציב מדינה מאושר".

פרופסור זעירא מתאר את שחיקת המגזר הציבורי גם כשחיקת יכולתה של הממשלה להגיב למגיפה: "יש קושי מבני לארגן את הממשלה, את כל הזרועות שלה. צריך ארגן את כל משרדי הממשלה ביחד, ומי שמוביל את המשרדים ומתאם ביניהם אמור להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

"היום התפקיד הזה כבר בקושי קיים, אבל זו הדרך לנהל את המגזר הציבורי באופן אפקטיבי. במקום, הפרויקטור הוא איש רפואה, ולא איש של המנהל הציבורי, עם כל הכבוד לאנשי הרפואה, אין להם את היכולת לקחת את כל משרדי הממשלה ולתאם ביניהם. רואים את זה".

תכנית יציאה

ארגון ה-OECD המליץ כבר למדינות החברות לגבש תכניות יציאה ממשבר הקורונה. תכניות שאמורות לכלול חבילת השקעות משמעותית מצד הממשלה. יישום תכנית כזו אמורה להזניק את המשק ולסייע לעסקים שימצאו את עצמם בקושי כלכלי ביום שאחרי הקורונה. אלא שזעירא מטיל ספק ביכולת של המגזר הציבורי בכלל לגבש וליישם תכנית כזו אחרי שנים של שחיקת המגזר הציבורי דרך קיצוצי תקציביים והפרטות.

"המדיניות הניאוליברלית שהייתה בפה בשלושים השנים האחרונות שחקה לגמרי את המגזר הציבורי, ואנחנו אוכלים את פירות הבאושים של זה עכשיו. כדי לצאת למבצע שיקום של הכלכלה, צריך כוח מבני גדול ותקצוב, החוסר בדברים האלו מאד ניכר במגיפה הזאת".

אז מה הסיכויים שישראל תגבש תכנית השקעות ליציאה מהמשבר בדומה להמלצה של ה-OECD?
"זה קשקוש לדבר על תכנית יציאה מהמשבר. מי יעשה אותה? אין ממשלה. כשיש אי יציבות פוליטית אין טעם לדבר על תכנית יציאה".

ואם תוקם ממשלה אחרי הבחירות הקרובות?
"גם אז, יצרנו מציאות שבה יהיה קשה מאד ליישם תכנית מהסוג הזה בישראל. המערכת שבורה! בגלל כל מיני עצות של ה-OECD עשינו פה גן עדן ניאוליברלי והחלשנו את המגזר הציבורי, צמצמנו והחלשנו אותו, ועכשיו פשוט אין מי שיעשה תכנית כזאת. אין מי שיגבש אותה, בקושי יש איך ליישם משהו כזה. חסרה היום מערכת שתדע לתכנן, לתכלל ולהוציא לפועל תכנית השקעות מהסוג הזה.

מימין: כרמל שאמה-הכהן, לשעבר נציג ישראל במוסדות ה-OECD, לשעבר משה כחלון שר האוצר, ומזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה בפגישה בפריז, יוני 2017.(צילום: חיים מסיקה)

"מה שיהיה צריך לעשות עכשיו זה קודם כל לבנות מחדש את היכולת שאיבדנו בעשורים האחרונים. הדרך היחידה שהמערכת יודעת ליישם תכנית כזאת במצבה הנוכחי היא להוציא מכרז, או במילים אחרות להפריט. ישראל נמצאת במקום בעייתי מאד במובן הזה, זה לא פשוט לעשות סיבוב של 180 מעלות ברגע במדיניות הכלכלית, בתפיסות, בצורת החשיבה ושיטות ההפעלה".

זאת יכולה להיות הזדמנות לשקם את המערכת הציבורית?
"זה כבר עניין של החלטה פוליטית, זה לא עניין טכני. אין בעיה לשקם את המגזר הציבורי, אפשר לעשות את זה בקלות, אבל צריך לתת בו אמון. צריך להטיל משימות, לתקצב, ולא כל דבר שרוצים להוציא לפועל, ישר להוציא מכרז ולחפש את הגורם הפרטי.

אם אתה מנסה לצאת מהמשבר באותה תפיסת עולם ניאוליברלית אז ככה גם תיראה אסטרטגיית היציאה שלך. אם אתה מבין שזאת הייתה טעות איומה שעשינו בעשורים האחרונים, אם אתה רוצה ממשלה שהיא יותר מעורבת בכלכלה אתה תשתמש במשבר הזה כדי דווקא לבנות מחדש את הכוח של המגזר הציבורי".