המתקפה על הקונגרס האמריקאי, בעידוד הנשיא, מרסקת, אולי יותר מהכול, את תחושת הביטחון בכך שהסדר העולמי הנוכחי, המוכר, ישרור לעד. הוא לא. המערכות העולמיות יכולות להשתנות בן רגע. זה כבר קרה בהיסטוריה.

מאות פעילי הימין הקיצוני, תומכי הנשיא טראמפ, שפרצו בשעה 14:00 (שעון ארה״ב) לבית הקונגרס והפסיקו את הדיונים על אישור תוצאות הבחירות לנשיאות, הוכיחו שהמציאות פריכה יותר ממה שמקובל לחשוב.

בסרטים האמריקאים הסוף תמיד טוב. גם בחיים, הפעם, ההשתלטות על בית הנבחרים הסתיימה בקול ענות חלושה. אבל לא לעולם חוסן.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

נשיא הסנאט, צ׳אק גרסלי, עצר את הדיון במושב המשותף של שני בתי הנבחרים לאחר ששמע שיש פרצת אבטחה; סנטורים וחברי קונגרס חיפשו מסתור מהפורעים; פעילי טראמפ לבושים בגלימות וחובשים קרניים מפלסטיק התיישבו על כסאותיהם של חברי הקונגרס, בלשכותיהם, וקראו את האימיילים הפתוחים שלהם. רק כעבור שעתיים חזר הסדר לבית המפורסם עם הכיפה העגולה.

***

השתלטות עריצית על הדמוקרטיה האמריקאית לא נראית קרובה. אבל רעיונית, תודעתית, היא התקרבה אתמול עוד פסע להתגשם. עם כמה אלפי פורעים נוספים, ירי שהיה מביא להרג של רבים, מיליונים שהיו יוצאים לרחובות, עימות עם כוחות הביטחון שאמורים להגן על הדמוקרטיה – והפעם הבאה תראה אחרת לגמרי. לא נדרש עוד הרבה. המעצמה הגדולה, עם הכלכלה והצבא החזקים והמתקדמים בעולם, עם אלפי ראשי נפץ גרעיניים, יכולה בצהרי יום אחד להחליף משטר.

מעבר למחדל האבטחה החמור והתעמולה על גניבת הבחירות, שהגיעה מהנשיא עצמו (גם בארץ נשמעו בעבר קולות על גניבת בחירות), צריך להתעכב על הרגע הזה שבו מתברר פתאום שהמציאות כל כך פריכה והפכפכה.

״דמוקרטיה״, ״כלכלה״ ו״משטרה״ הם בסך הכול רעיונות, פרי של הסכמה אנושית. קרל מרקס כתב במאה ה-19: ״מה שאני מתאר לעצמי בדמיון, הוא ממשי עבורי. הוא פועל עלי. לאלים של עובדי עכו״ם היה קיום ריאלי בדיוק כמו האלוהים של הנוצרים. לאפולו הדלפי לא היה כוח ממשי בחיי היוונים? היה גם היה״.

״לשטרות כסף אמיתים״, כתב מרקס, ״יש אותו קיום כמו אלים מדומים. האם יש לשטר כסף ממשי קיום באיזשהו מקום מלבד בדמיון המשותף של בני האדם?"

***

הפורעים, שחשים שאמריקה נגנבה מהם, מסתכלים בגיחוך על חברי הקונגרס המנהלים דיונים ברוב טקס. פריצת גבולות תודעתיים כאלה בקבוצה קטנה, כמו זו של אירועי האתמול, ניתנת להכלה. אך אם היא תתפשט, הסמלים יקרסו, וגם לצבא הגדול והחזק בעולם לא יהיה מה לעשות.

כניסתם של מאות מפגינים לבית הקונגרס והנפת דגלי אושוויץ והדרום הישן היא בראש ובראשונה מתקפה על סמל, והיא מייצרת סדק בתודעה שמבקשת להיאחז בכך שהסדר הקיים יישמר לתמיד.

כשטראמפ קטע שוב ושוב את ביידן, בעימות הנשיאותי הראשון, האמריקאים הביעו אכזבה מהחריגה מהנורמות, משינוי היחס לסמל. אבל הם גם ראו בטראמפ החזק והאכזר יותר, ווינר שרוצה לנצח (גם בישראל נהוג לראות במתון לוזר).

כשמפגינה בבלפור התיישבה על פסל המנורה מול הכנסת היא פגעה ברגשות חלק מהציבור. חלק אחר ראה בזה מיצג אמנות. לסמלים יש משמעות.

***

ההסתה של טראמפ נגד מערכות השלטון והתקשורת, שנמשכת כבר שנים, הובילה למהומות היממה האחרונה, אבל היא לא היתה מצליחה, אם לא היה לה על מה להישען.

יותר מ-70 מיליון אמריקאים הצביעו לטראמפ בשתי מערכות בחירות. הנשיא המכהן מלבה את התחושות של האמריקאים שחשים מודרים מהצמיחה והעושר העולמי, לומדים בקולג׳ים פחות נחשבים, אם בכלל, וחשים שהם משתייכים למעמד נחות. טראמפ לא יכול היה לנגן על הרגשות הללו, אם לא היה בהם שמץ של אמת.

חיזוק המערכות הדמוקרטיות נשען על מאבק כולל באי השוויון, ולא על מילים חמות ומאחדות. לביידן יש עבודה.