פרויקט השיפוץ הראשון שהובילה יולה איגרא (29), מנהלת מערך השיפוצים ומערך הקשישים של המיזם "תרבות של סולידריות", היה בדירתו של קשיש (87) משכונת התקווה. "בפעם הראשונה שהיינו אצלו הוא אמר שהוא לא צריך כלום. אולי רק לצבוע את הסלון. בסוף תיקנו לו את הצנרת והחלפנו לו את כל המטבח".

מערך השיפוצים שמובילה איגרא, עצמאית שעוסקת בעיצוב והקמה של תפאורות להפקות טלוויזיה וקולנוע, הוא שדה חדש יחסית אליו נכנסו מתנדבות "תרבות של סולידריות" – מיזם חברתי שהוקם בימי הסגר הראשון, כדי לסייע לאנשים שנפגעו מהקורונה ולא היו מוכרים לשירותי הרווחה. כיום פועלות בו כ-2,000 מתנדבות (וגם כמה מתנדבים) שנותנות מענה לקשישים, תשושי נפש ומבקשי מקלט, ומסייעות בחלוקת סלי מזון, בישול וחלוקת ארוחות חמות, ולאחרונה, כאמור, גם שיפוץ בתים.

ההחלטה לבצע שיפוצים התקבלה לדברי חן יטבת (41) שמנהלת יחד עם איגרא את מערך הקשישים במיזם, מ"פניות שעלו מהשטח". מתנדבת ביקשה שנבוא ונראה אם בבית של אחד הקשישים צריך עזרה בסידורים, נתמך אחר שנשברו לו החלונות, משפחה שצריכה סיוד. התחלנו לעשות ביקורי בית, ליצור את הקשר עם הנתמך, להבין מה צריך, שהוא ירגיש טיפה יותר בנוח, ואז עלו דברים אחרים. הבנו שלצד הדברים הפיזיים שצריך, הכניסה לבית, החיוך והשיחה הם דברים סופר משמעותיים".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"מהחוויות שלי זה משנה את החיים והיומיום כשהמרחב שלך יפה, נעים ומטופח", אומרת איגרא. "ומעבר למצב של הבית ולכך שלפעמים חיים בתנאים לא טובים, יש הרבה בדידות. זה מיוחד שאנחנו באות לאנשים הביתה, מרגישות אותם, מה מתאים להם שנעשה, איך יהיה להם נעים שנעבוד. זה כיף לשפץ לאנשים את הבית, לשבת איתם על כוס תה ולשמוע סיפורים. זה לתת להם משהו שהוא לא נפרד מהשיפוץ".

יולה איגרא. "זה משנה את החיים והיומיום כשהמרחב שלך יפה, נעים ומטופח" (צילום: חן יטבת)

כך היה גם במקרה של הקשיש משכונת התקווה. "יצרנו מרווח שירגיש שאנחנו לא פולשות לו לבית", היא מספרת, "שזאת החלטה שלו, ואז לראות מה הוא רוצה ומה מתאים לו".

"פעם אחת באו לפה ודיברו על אפשרות לעשות לי רמונט בדירה", מספר הקשיש. "הם עשו לי שיפוצים במטבח, עשו סלון, עשו לי החלפת ציוד, ואני מאוד מרוצה. במטבח החליפו לי ציוד מיושן לציוד מודרני והכל פשוט מצוין. אני מאוד שמח על מה שקרה לי עד עכשיו. הארגון הזה גם מביאים לי אוכל הביתה וזה משחרר אותי מללכת בחורף. יש לי בעיה חמורה בשמיעה ובראיה, כל הפעולות האלה קשות לי וסיפרתי להם כמה שזה קשה. קשה לי למצוא מילים מתאימות כמה הם עוזרים לי".

איגרא מספרת על מקרה אחר בו מתנדבת שמנהלת יחד איתן את מערך השיפוצים, מצאה לנתמך דירה חדשה לעבור אליה לאחר שראתה שהדירה אינה ראויהלמגורים. "היא עשתה משהו מדהים. הוא חי 20 שנה במקום שאי אפשר לחיות בו. היה ברור שזה קשור לאיזו בעיה נפשית. והיא ממש נכנסה לקשר איתו ועם בני המשפחה שלו ועזרה לו למצוא דירה אחרת. היא עשתה את זה בצורה מעוררת התפעלות".

"ככה אנחנו תופרות את זה"

השיפוצים מתקיימים בעזרת מתנדבות בלבד וכל ההוצאות נסמכות על תרומות. "ישבנו וחשבנו איך אנחנו יכולות להרים את זה עם אפס משאבים", מסבירה יטבת. את העבודות הפשוטות: צביעה, ניקיון והחלפת ציוד לבית, עושים מתנדבים מהקהילה, שלרבים מהם אין ניסיון מקצועי. "מתוך הכניסה לבתים", היא מסבירה, "ראינו הרבה פעמים שצריך עזרה בלהלביש את הבית. ארון שבור, ספה שבורה. יש בנות שזאת ההתמחות שלהן ויחד איתנו הן עושות את ההשלמות האלה. ויש גם הרבה זבל לפנות".

חן יטבת. "סולידריות' נוגעת בכל כך הרבה אנשים, לא רק בנתמכים" (אלבום פרטי)

עבודות מורכבות יותר מבוצעות על ידי בעלי מקצוע שהסכימו לתרום מזמנם ומניסיונם. חלקם כאלה שיטבת מכירה מעבודתה בתחום התפעול המשרדי. "פנתה אלינו מישהי שבדירה של אחיה יש בעיה נקודתית. פנינו לקבלן אינסטלציה שהביע רצון לעבוד איתנו. הוא הגיע תוך שעתיים וסידר את מה שצריך".

דירה אחרת ששיפצו שעברה מהפך של ממש ותהליך העבודה בה מבטא את מגוון המשאבים הוולונטריים שמושקעים בפרויקט כזה: "המתנדביות צבעו חלק מהבית, החלפנו את המטבח, הגיע קבלן אינסטלציה, שסידר את המקלחת ואת לחץ המים. ככה אנחנו תופרות את זה, בתוך המגבלות של המתנדבות, הזמן שאנשים יכולים לתת, ומעט מאוד כסף מ'פייבוקס'. אנשים תורמים לשם. אנחנו מתנהלות עם הכסף בזהירות. הוא מיועד בעיקר לחומרים. כל 50 שקלים שנכנסים הולכים לשפטכל, לצבע, לזרועות לטלוויזיה וכו'".

פנתה אלינו מישהי שבדירה של אחיה יש בעיה נקודתית. פנינו לקבלן אינסטלציה שהביע רצון לעבוד איתנו. הוא הגיע תוך שעתיים וסידר את מה שצריך"

עם שישה פרויקטים מאחוריהן, שלושה בתים בשיפוץ בימים אלה ופניות נוספות שממתינות לטיפול, הן משתדלות לא לחרוג מגבול היכולת שלהן. המחסור במשאבים אנושיים וכלכליים מקשה עליהן לענות על כל צורך שמגיע לפתחן. "החשיבה היא לקחת רק מה שאפשר כדי שלא יווצר מצב שאנחנו מבטיחות ולא מקיימות, או שיש עומס ואנחנו לא מצליחות להגיע לזה".

"קהילה שכל הזמן ממציאה את עצמה מחדש"

ל"תרבות של סולידריות" איגרא הגיעה בתחילת הסגר הראשון ("עוד כשהיינו גֵּרִילָה של בנות"), כשעולם התרבות, שבו היא מתפרנסת, נסגר. "הפעילות שלי בתרבות של סולידריות נותנת לי הרבה מבחינת מענים נפשיים", היא אומרת. "הקהילה שלנו, לפגוש אנשים במישור מאוד לא ציני, עם כוונות טובות, לשתף פעולה, להיות יצירתיות ביחד, להיות פרודוקטיביות ומשמעותיות, להגיד שזה מייצר את ההד הזה בעולם, שאני חלק מהתנועה הזאת. זאת קהילה רוחבית שכל הזמן ממציאה את עצמה מחדש ומתרחבת. יש בה בעיקר נשים, אבל לא רק, שמצליחות לשתף פעולה וכל הזמן מתאפשרים עוד דברים בגלל שיתופי הפעולה האלה והפרגון והיצירתיות של כל הנשים שלוקחות בזה חלק".

איגרא: הפעילות שלי בתרבות של סולידריות נותנת לי הרבה מבחינת מענים נפשיים. לשתף פעולה, להיות יצירתיות ביחד, להיות פרודוקטיביות ומשמעותיות, להגיד שזה מייצר את ההד הזה בעולם"

יטבת הגיעה לארגון זמן קצר לאחר שהתפטרה מעבודתה, כשחיפשה למי לתרום את מענק 750 השקלים שקיבלה מהמדינה. "רציתי שזה יגיע למקום קצת יותר אישי, שאבין לאן זה הולך. חברה אמרה לי שיש קבוצה שמתארגנת והתחלתי לעקוב אחריה. פעם אחת באתי למיין בגדים למחסן, וכשיכולתי השתתפתי בחלוקה של סלי מזון. ראיתי קול קורא שהן פרסמו לקחת חלק יותר פעיל במערך, ובשיחה הן הציגו את הפעילות ואמרו שמתארגן מערך של שיפוצים".

מאז חזרה יטבת לעבוד, אך למרות זאת היא ממשיכה להתנדב. "זה חשוב לי. אני רואה שאני מצליחה לגעת באנשים אחרים, וגם אם אני נותנת מעט מאוד, אני רואה כמה שזה משמעותי לאנשים. 'סולידריות' נוגעת בכל כך הרבה אנשים, לא רק בנתמכים".​