"הבלבול וחוסר הידיעה מקפיצים את הסטרס", אומרת שרון מישקובסקי מהרצליה, אמא לאביב, נער עם צרכים מיוחדים. מישקובסקי, פעילה מרכזית בהנהגת ההורים הארצית, מספרת שהשבוע האחרון החזיר את ההורים לימיו הראשונים של הסגר הראשון, כשכל מערכות החינוך נסגרו וילדיהם נשארו לראשונה במשך ימים בבית."המסגרת הזו נותנת להם רוגע ושלווה – כשמשהו הכי קטן משתבש להם, הכל נרמס".

העיכוב בפרסום מתווה סגירת בתי הספר וההחרגות אליו, בנוסף לאי-הבהירות בנוגע למתן חיסונים לצוותי ההוראה, יצרו שבוע של חוסר וודאות. ההודעה שהגיעה היום (שישי) על החלטת ועדת התיעדופים במשרד הבריאות לחסן את צוותי ההוראה של החינוך המיוחד נותנת קצת יותר ודאות. ובכל זאת, לאיש לא היה ברור אם מסגרות החינוך המיוחד ימשיכו לפעול במהלך הסגר שהחל היום (שישי). מיום ליום השתנו ההנחיות וחוסר היכולת לקבל החלטה בממשלה הותיר את המורים וההורים אחד אל מול בשני בזירה הרגישה ובשאלה על המשך פתיחתם של מוסדות החינוך של החינוך המיוחד.

"מדובר פה בבריאות הנפשית של הילדים שלנו", טוען אביתר תורג'מן, חבר בהנהגת ההורים הארצית שבנו הבכור לומד בכיתת תקשורת בעיר מגוריהם, דימונה. "עד היום אנחנו בריקושטים מהסגר הראשון". תורג'מן כועס על החלטת הסתדרות המורים להשבית את המערכת במידה וכלל צוותי ההוראה, העומדים על כ-20 אלף מורים, מורות, גננות ועוד אלפי סייעות יקבלו חיסון ואומר שההורים לא יהססו לפנות לצירים משפטיים אם היא אכן תצא לפועל, אך גם לא חוסך מביקורתו על התנהלות המדינה.

"לצערי, לא היה עם מי לדבר", אומר תורג'מן. "נוצר חוסר תקשורת. ויש אחריות גם במשרדי הרווחה, המשפטים והשוויון החברתי. איפה הם, מי נותן מענה? את המינימום של מתווה מסודר ממשרד החינוך לא הצלחנו לקבל".

"החיסונים מגיעים בצדק לצוותים החינוכיים, אנחנו לגמרי איתם ופנינו מספר פעמים למשרד החינוך, הבריאות והשרים", אומרת מישקובסקי, "אבל, בבקשה לא על חשבון הילדים שלנו".

מבינים רק כוח

לטענת ההורים, שיתוף פעולה בין משרד החינוך, ההורים וארגוני המורים יכול היה להביא לתוצאות טובות יותר, אך בקרב אנשי החינוך יש כאלו שיחלקו עליהם. "לצערי, כל מי שאומר שניתן להשיג את הביטחון הדרוש למורים ולגננות בישראל ללא הפעלת כוח, לא למד כלום מהסגרים האחרונים", אומרת שלי, מורה בחינוך המיוחד מדרום הארץ.

הסתדרות המורים הודיעה אתמול שהסכסוך בעניין החיסונים ימשיך להתקיים כל עוד לא יחוסנו כל עובדי ההוראה שימשיכו לעבוד ביום ראשון בחינוך המיוחד ובשאר המסגרות המוחרגות. "הגענו להסכם עם הסתדרות המורים והסתדרות המעו"ף שלומדים בזומים, וההורים מתנגדים לזה", אומרת ענת זאדה, סייעת בגן חינוך מיוחד בעיר בת-ים, שהביעה כעס על כך שקולן של הסייעות כלל לא נשמע במאבק. "לצערי הרב גם ברשויות המקומיות מנסים לנהל את הדברים מעל הראש שלנו". בהודעת הסתדרות המורים הבהירו שבמידה והמורות לא יחוסנו עד יום שלישי, המסגרות יושבתו.

"היו צריכים לשקול לסגור את החינוך המיוחד כי התחלואה רק עולה ועולה", ממשיכה זאדה. אתמול לראשונה הבטיחו שר החינוך, יואב גלנט וראש הממשלה החליפי, בני גנץ, כי המורים בחינוך המיוחד יתחילו להתחסן באופן מיידי אך החלטה סופית לא התקבלה בנושא. בינתיים אנשי החינוך למדו לקחת כל הצהרה בערבון מוגבל ולחכות למעשים. "מייצרים דימוי כאילו אנחנו מאיימים אבל שוכחים שהחינוך המיוחד לא שובת אף פעם. אני מבינה את ההורים, קשה להיות עם הילדים בבית אבל אנחנו במצב חירום שלא מתייחסים אליו כמצב חירום", אומרת זאדה.

זאדה ושלי מסכימות שישנן מסגרות ייחודיות, בהן מטופלים מקרים מסובכים ומיוחדים, שחייבות להישאר פתוחות למרות סכסוך העבודה. "ילדי החינוך המיוחד חייבים להיות עם מסגרת", אומר גם פליקס שלמייב, מורה בבית ספר יסודי בחינוך המיוחד בירושלים. לדבריו, הדימוי של מורים שאינם רוצים לעבוד פוגעני ואינו תואם את המציאות. "יש הרבה מאוד חשש דווקא בגלל שהאחריות החינוכית על הילדים גוברת, אצלנו בבית הספר מתעסקים הרבה מאוד באיך לקדם את החיסונים, ללכת להתחסן ולעשות מה שניתן", אומר שלמייב שגם הוא  מטיל את מלוא האחריות על התנהלות המדינה שלטענתו התנערה מאחריותה הן על המורים והן על ההורים והילדים.

"יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה", אומר שלמייב. "מחייבים את כל עובדי ההוראה לעבוד בלי מיגון מספק, בלי תיעדוף לחיסונים. עכשיו רוצים להכריח מורים בכל מערכת החינוך להפסיק ללמד מהבית פשוט כי לא רוצים לשלם להם – זו הנחייה שלא קשורה למציאות. אם מורים לא ילמדו, לא תהיה פה מדינה".