שלושה מהקולות המזוהים ביותר עם הרדיו הישראלי, צבי סלטון, מלאכי חיזקיה ודן עופרי, קראו השבוע את מהדורת החדשות האחרונה שלהם ב"קול ישראל". גל של אהבה וזכרונות, שהרעיפו עליהם רבים ברשתות החברתיות, הפתיע גם אותם.

שדרי רדיו, גם מפורסמים כמוהם, לא רגילים לבקשות סלפי ברחוב. פניהם הרי פחות מוכרים. "הרבה פעמים", אומר דן עופרי, "הקול לא מתחבר לאנשים עם המראה. מכירים את השם, אבל לא מזהים ברחוב. הרדיו הוא מקום יותר אינטימי".

למרות שחלפו מאז עשרות שנים, עופרי (70) זוכר היטב את מבחן הקבלה שלו לרדיו ב-1973. הוא היה סטודנט, והפנו את תשומת לבו לבחינות ב"קול ישראל": "אמרו שאני חייב לגשת, שיש לי את הקול ואת העברית. בעיקר הייתה לי דיקציה. אני אמנם בן של עולים חדשים מהונגריה, אבל גדלתי בשכונה עם תימנים, מהם למדתי ברחוב, בשכונה, איך לדבר, ומכאן ה-ר' הלשונית שלי, ה-ח' וה-ע'. היום השיער שלי לבן, אבל הייתי כל כך בלונדיני ולבנבן, שבשכונה קראו לי 'לבניה'.

"אני זוכר שפעם, באסיפת הורים בבית הספר, המורה שלי, שהעריכה את השפה המשובחת שבפי, שאלה את אמי, איזה דור אנחנו בארץ. ואימא שלי ענתה במבטא הונגרי כבד: 'מה זה דור?'".

דן כנר. "שאלתי את דן כנר למה נבחרתי מכל המועמדים, והוא ענה: 'בזכות ה-ר' הלשונית שלך'" (צילום: אורן נחשון, פלאש 90)

הבחינות לרדיו התקיימו בבית אנה טיכו בירושלים. המבחן הראשון היה מבחן-קול. "דן כנר בחן אותי", מספר עופרי, "הוא ביקש שאקרא טקסט ב-ר' לשונית. להפתעתי, לאחר זמן קצר קיבלתי תשובה שאני ממשיך בבחינות".

באותם ימים המונים התדפקו בשערי "קול ישראל" והסלקציה היתה רצינית. "לקורס שלנו ניגשו 3,500 אנשים שעשו את הבחינות הראשונות, ורק כמאה המשיכו". הקורס נמשך שבעה חודשים, שלוש פעמים בשבוע, וסיימו אותו מעטים. "במחזור שלי היו: עודד בן-עמי, בני הנדל, מנחם פרי, מלאכי חזקיה וענת שרן". מהחבורה הזו רק עודד בן-עמי עדיין פעיל בגוף תקשורת.

עודד בן עמי. האחרון מהחבורה שעדיין פעיל בגוף תקשורת (צילום: אייל בן יעיש)

"כשפגשתי את דן כנר כמה שנים מאוחר יותר", מספר עופרי, "שאלתי אותו למה נבחרתי מכל המועמדים, והוא ענה: 'בזכות ה-ר' הלשונית שלך'".

"הקריינות הולכת למקום אחר לגמרי"

עם ה-ר' הלשונית שידר עופרי במשך השנים מהדורות חדשות ומבזקים ברשת ב', כשעוד קראו לה "הגל הקל", ומשדרי מוזיקה ברשת ג', בימים ששדרה גם מוזיקה "לועזית". תוכניות כמו "פזמון המון", "אדום עתיק", "לילות משי (כחול) לבן", הפכו עבור רבים לנכס צאן ברזל.

בתחילת הדרך, התחרות בין השדרנים הייתה גדולה. "צריך להבין שאז לא היו הרבה תדרים, ערוצים, כמו היום", הוא אומר, "הייתה תחרות על השידור ומעט עבודה". כעבור שנת עבודה אחת, עופרי החליט לפרוש וטס לשליחות של הסוכנות היהודית באוסטרליה. כשחזר כעבור כמה שנים, ב-1986, פנו אליו שיחזור ל"קול ישראל". "חזרתי לרדיו. איך אמר ג'ון לנון: 'החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תכניות'".

הדימוי של שדרן רדיו אולי נוצץ, השם מפורסם, אבל העבודה קשה ותובענית: שידורים בשעות לילה מאוחרות או שעות בוקר מוקדמות, משמרות בסופי שבוע, ואי אפשר בכלל לדעת כמה מאזינים לך. "כשהגשתי מהדורות בוקר הייתי צריך לצאת ב- 03:30 בלילה מהבית. פעם הגשתי בימי שישי בערב תכניות מוזיקה ברשת ג'. כמעט לא היו לזה מאזינים, הייתי צריך להתקשר לאימא שלי לוודא שהיא מאזינה".

שידרת 35 שנה. במלחמות, מבצעים, אירועים פוליטיים משמעותיים. יש שידור שזכור לך במיוחד?
"שידרתי את מהדורת החדשות כשגלעד שליט שוחרר. אני זוכר את זה כשידור מרגש מאוד ומיוחד. לא אשכח את תקופת האינתיפדה השנייה בירושלים. תקופה קשה מאוד בכלל, וגם לשידור. היו המון פיגועים ואוטובוסים התפוצצו בכל רחבי העיר. גם כמה מטרים מאתנו, ליד אולפני השידור ברוממה היו כמה פיגועים. הייתי צריך לשדר ולהיות ענייני ונינוח, למרות שלא ידעתי אם מישהו שאני מכיר נפגע בפיגוע. זאת הייתה תקופה מאוד לחוצה. זה מעין פיצול אישיות, במהלך השידור אתה אדם אחד, אבל לפני ואחרי השידור אתה אדם אחר".

דניאל פאר. "הוא היה מקצוען אמיתי, קריין בחסד וגם בן אדם יוצא מן הכלל" (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

על סמך נסיונך, מה השתנה ברדיו עם השנים?
"הכול מאוד השתנה. כשאני התחלתי לעבוד, לא אישרו לי במשך שנה להגיד את שמי ברדיו. שידרתי עם מלווה, הייתה יראת כבוד למילה, לדיקציה. אתה שומע כיום את אריה גולן ברדיו, הוא מגדלור, עם העברית הצחה, ה-ר' הלשונית. אבל זה נגמר. עבר מן העולם", אומר עופרי ולא נשמע עצוב או מיואש.

"כיום כל אחד יכול לפתוח תחנת שידור באינטרנט, כל אחד יכול לשדר מהבית. הקריינות הולכת למקום אחר לגמרי. כשהיינו צעירים, הייתה בראשות השידור מחלקת הדרכה. הדריכו אותנו איך לדבר, איך להגות. היום לא מדריכים את האנשים, אין הקפדה, כל אחד עושה את מה שהוא מבין".

עופרי עבד עם עשרות שדרים ושדריות, מפיקות ומפיקים, עורכים מוזיקלים ועורכי חדשות הטובים ביותר.

יש עמית למקצוע שאתה מעריך במיוחד?
"הערכתי מאוד את דניאל פאר זכרו לברכה. אני זוכר את התכניות שהגיש ברדיו. הוא היה מקצוען אמיתי, קריין בחסד וגם בן אדם יוצא מן הכלל. גם יורם ארבל, יבדל לחיים ארוכים, היה קריין ברמה משל עצמו. קריין חדשות מעולה, וגם פרסומות. ורסטילי ובעל יכולת קולית נהדרת".

"יש תקווה לשידור הציבורי"

כשרשות השידור נסגרה ב-2017, קלט "כאן", תאגיד השידור הישראלי שהחליף אותה, רק חלק מהקריינים של "קול ישראל". קריינים רבים יצאו לגמלאות או פוטרו בהסכם. עופרי עבר לתאגיד.

עבדת בשני הגופים,  איך חווית את המעבר?
"רשות השידור הייתה גוף גדול, מסואב ובעיקר עם תדמית רעה. היה נכון לסגור ולפתוח מחדש עם דימוי חדש. המעבר היה הכרחי. אבל אני מבדיל את הטלוויזיה מהרדיו. הרדיו היה ונשאר מצוין, תמיד בקו ישר, פופולארי מאוד וגם החזיק מעמד תקציבית ומבחינת הרייטינג. הרדיו סיפק את הסחורה.  כיום יש אנשים שלא רוצים את השידור הציבורי, אבל יש ציבור שמבין את האיכות שלו".

בחודשים האחרונים זוכה גם הטלוויזיה של "כאן" להערכת הקהל, עם סדרות מקוריות ומדוברות כמו "טהראן", "מנייאכ", "שעת נעילה" ו"חזרות". "יש תקווה לשידור הציבורי", אומר עופרי, "תראה את ה-BBC. מי שרוצה גוף תקשורת שלא משדר רק ריאליטי, ימצא אותו בשידור הציבורי".

"האהבה הראשונה שלי: נגינה באקורדיון"

מסיבת הפרידה שתוכננה לשדרים הפורשים לגמלאות נדחתה בשל הקורונה למועד לא ידוע. "למרבה הצער", אומרים ב"כאן חדשות", "אנו נאלצים להיפרד משורה של עובדים מסורים, אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, שהגיעו לגיל פרישה ויוצאים לגמלאות… אנו מבקשים להודות להם על תרומתם הגדולה להצלחתו של התאגיד ועל שנים של עבודה מקצועית ודרך משותפת".

אבל ייתכן שהקשר בכל זאת יימשך. בתאגיד נבדקת אפשרות לגבש עבור הפורשים מסגרת שבה יוכלו להפוך למנטורים לדור השדרנים והעורכים הצעיר, ויעבירו הלאה את הידע והניסיון שצברו.

דן עופרי. "אני לא זוכר מה זה לא לעבוד – לילות, שבתות, חגים, בקרים" (צילום: אלבום פרטי)

"שמעתי גם", מספר עופרי "שעלה רעיון של מישהו לפתוח תחנת רדיו עם פורשים של רשות השידור, עם הוותיקים". עופרי לא שולל כיוון כזה,  אחרי הכל, לו ולעמיתיו יש הרבה מאוד מאזינים נאמנים.

ובינתיים, התוכניות שלו לעתיד הן "קודם כל לנוח. אני לא זוכר מה זה לא לעבוד – לילות, שבתות, חגים, בקרים. קצת לפני היציאה לגמלאות גיליתי מחדש את המוזיקה, וגם חזרתי לאהבה הראשונה שלי – נגינה באקורדיון. תמיד נמשכתי למוזיקה", הוא מוסיף. "זאת בעצם הייתה הסיבה המרכזית לאהבה שלי את הרדיו. האקטואליה באה רק אחר כך".