מור אופפר (26) מתל אביב, לומדת מוזיקה ברימון, די ג'יי | עבדה כשנה במסעדת 24 רופי ברחוב שוקן בתל אביב | יצאה לחל"ת במרץ
"עד הקורונה הייתי חייתי חצי מהמוזיקה וחצי מהמלצרות. ג'ינגלתי לי בין להיות סטודנטית לעבודה במסעדה ללנגן בלילות ובסופ"שים. בתחילת מרץ הכל עצר לי בבום. ביוני המסעדות ואפילו המועדונים נפתחו לרגע, התחלנו לחזור ללימודים פרונטליים וכל כך התרגשתי שמתחילים לחזור לשגרה. את מה שקרה אחר כך כולנו יודעים".
המכה
"בהתחלה, במרץ, נחתה עלי מכה קשה. החל"ת לא הספיק וגם לא הייתי זכאית למענקי עצמאיים כי זה היה מחושב על 2018, כשהכנסתי מעט מאוד מהמוזיקה. רק ב-2019 הצלחתי להכניס מזה כסף באמת, אבל כן הייתי צריכה עדיין להשלים במלצרות. עד שהאבטלה והחל"ת והכל התבהר זה לקח המון זמן. לא הייתי בטוחה אם אני אוכל להישאר בדירה, לא היה לי שום ביטחון ושום אופק, היה המון כעס".
אשמה
"בפעם הראשונה הייתי צריכה לפנות להורים לעזרה כלכלית. זה לא קרה לי אף פעם מאז שיצאתי מהבית, שזה היה מאוד מוקדם. כל החוסר ודאות, האשמה והקושי לא אפשרו לי כל כך ליצור ולהשתחרר מהתחושות הקשות שהיו לי".
בירוקרטיה
"למרות שאני מסתדרת אני עדיין מרגישה תלויה באוויר, שהכל מחזיק רק לבינתיים. רק אתמול פתחו באיחור את ההגשה למענקים של נובמבר דצמבר והבירוקרטיה כזו אקראית. פתאום המענק נדחה, פתאום האבטלה לא נכנסת ונכנסת ביום אחר, וזה ממש הכסף שלי לאוכל. זה מאוד קשה לי להיות תלויה ככה.
"בכל זאת אני מרגישה דיי ברת מזל. יש לי חברה שקרעה את התחת במלצרות בכמה מקומות ולא מקבלת שקל אבטלה בגלל הגיל שלה למרות שהיא עובדת שנים, ויש עוד המון דוגמאות כאלה".
סדר יום
"אם אין לי לימודים בבוקר, אני לא קמה לפני 12 בצהריים. אבל זה היה ככה קצת גם קודם, כי הייתי מתקלטת בלילה ובמסעדה עבדתי בעיקר בצהריים. אחר הצהריים בדרך כלל יש לי סשן עם חבר שאני מפיקה ויש לי נקודות קבועות במהלך השבוע שאני עובדת עם מוזיקאים נוספים שאני מפיקה. בשאר הזמן אני עובדת על המוזיקה שלי.
"האמת שרק לאחרונה דברים התחילו להשתחרר והתחלתי לעשות דברים שעושים לי כיף. מבחינת היומיום אני סופר עמוסה. יש לי הרבה סשנים עם אנשים שאני מפיקה, לימודים, יצירה. כל יום אני מקדישה למוזיקה מה שלא יכולתי להקדיש לפני".
יצירה
"בלילות עשיתי בהתחלה מסיבות זום מהבית. עשיתי גם סט לייב בטוויץ' (פלטפורמה של הופעות לייב) כשרוב המשתתפים האחרים היו בכלל בקנדה. לא אהבתי את זה במיוחד, זה מרוחק ולא מגיב. עכשיו זה יותר הופעות קטנות בבתים של חברים או על גגות עם מעט אנשים שזה הרבה יותר כיף".
"בגלל שאני לא עובדת כרגע אני ממש כל יום עושה מוזיקה, שזה קצת ברכה. אני עושה המון מוזיקה עם עוד אנשים וזה עושה לי מאוד טוב. התחלתי להפיק, לעבוד על החומרים שלי, ליצור".
אקראיות
"לדעתי כולם מרגישים שהכל שרירותי. לי במקרה משהו הסתדר בחודשים האחרונים אבל זה יכול בשניה להיעלם כלא היה. הכל מאוד אקראי ושרירותי, למרות שזה ממש עניין של חיים ומוות. יש תחושה שמשחקים עם החיים שלי, כל שניה קורה משהו ואני מנסה להתגמש ולהסתדר עם מה שנופל. הכי גרוע זה שיש בזה מין הפרד ומשול, כאילו מי שמסתדר מסתדר, ומי שלא שינסה לצעוק חזק".
פוסט קורונה
"ממש לפני כמה ימים בעלות המקום שבו עבדתי סגרו את המסעדה, אחרי 17 שנות פעילות. תכלס אין לי מושג מה יהיה עכשיו כשלא יהיה לי לאן לחזור כשהכל יגמר".
