נתוני ביצוע התקציב שפורסמו אתמול, היו חריגים בכל קנה מידה. 2020 שברה כמעט כל מוסכמה, ולימדה עד כמה המחשבה של קברניטי הכלכלה הייתה מצומצמת בגבולותיה עד כה. דווקא בגלל הנתונים החריגים שלו יכול תקציב 2020 להיות היוצא מן הכלל שמלמד על הכלל.

גירעון הוא לא סוף העולם

הגירעון של ישראל זינק בשיעור היסטורי בשנת 2020, אך לא מדובר בזינוק חריג ביחס למדינות אחרות ב-OECD. בסיום שנת 2020 עומד הגירעון על 11.7% מהתוצר, לעומת רק 3.7% בסוף שנת 2019. שיעורים כאלו לא נראו כאן מאז שנות ה-80.

למעשה, יש מי שמשתמש במשברים הכלכליים של שנות השמונים, כדי להפחיד את הציבור הישראלי מפני תמיכה בהרחבות תקציביות, בעיקר כשמנגד מדובר בתוספת לשירותים חיוניים. מאיימים שהאינפלציה תזנק, הריבית על גיוס החוב תקפוץ, ומעבר לכאוס הכלכלי, את המחיר ישלמו הדורות הבאים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אלא שלפחות לתקופת הקורונה, מסע ההפחדה הקבוע הופרך כשעל אף גידול של יותר ממאה מיליארד שקלים בהוצאות הממשלה. האינפלציה נשארה אפסית, בנק ישראל מנע קפיצה בריבית על החוב הממשלתי, וזה אולי הדבר היחיד שמונע מהמשק להתדרדר לכאוס טוטאלי.

רשת ביטחון כלכלי לא בונים ביום אחד

מי שמתמודד בצורה הטובה ביותר עם משברים הוא זה שנערך אליהם כבר בשגרה. את העובדה הזאת אפשר לראות באופן המובהק ביותר בפער שבין רשת הביטחון שקיבלו השכירים לעומת זאת שקיבלו העצמאים.

דווקא הגוף שהושמץ לאורך שנים, הביטוח הלאומי, הוא זה שהוכיח את היעילות הגדולה ביותר בחלוקת מענקים ופרישת רשת ביטחון לאזרחים. כמעט כל התביעות לדמי אבטלה של שכירים טופלו ומהר. תשלומי דמי האבטלה שזינקה לכדי מיליון מובטלים, הגיעו בזמן. המערכת, שיודעת לפעול באופן אפקטיבי גם בשגרה, נמתחה, וכל מה שהיה צריך הוא לאשר את התקציב המתאים למבצע.

לעומת זאת, הסיוע לעצמאיים ולעסקים נבנה טלאי על טלאי, מהר ובחיפזון, מתוך ניסיון לייצר מערכת עיבוד וחלוקת מענקים שלא הייתה קיימת לפני משבר הקורונה. לא סתם שיעור המיצוי של המענקים לעידוד עבודה נמוך כל כך- בשנת 2020 תוכננו לצאת 2.4 מיליארד שקלים במענקי עבודה לעסקים, ובפועל יצאו רק 1.6 מיליארד.

ישראל חייבת ללמוד את הלקח הזה: אם רוצים שהמדינה תוכל להגיב מהר כשפורץ המשבר, היא חייבת לטפח רשת ביטחון סוציאלי רחבה בימי שגרה.

להיעדר תקציב יש מחירים כבדים

במקביל להרחבה התקציבית יוצאת הדופן, בסעיפים מיוחדים להתמודדות עם משבר הקורונה, ישראל ניהלה את השנה עם צמצום תקציבי משמעותי בסעיפים השגרתיים. זאת בעקבות שנה שלמה של תקציב המשכי שתימשך עמוק אל תוך 2021.

בין הנפגעים המרכזיים מהקיצוץ בפועל הם השירותים שמספקים המלכ"רים. אותן עמותות מגזר שלישי שנקראו בעשורים האחרונים למלא את הוואקום שנוצר בתחומים שהממשלה נסוגה מהם: הטיפול בשכבות החלשות ביותר בחברה.

על פי ניתוח של "מנהיגות אזרחית", ארגון הגג של המלכ"רים, היציאה לבחירות ללא אישור תקציב 2021 צפויה להוביל לפגיעה של 7.5 מיליארד שקלים בפעילות העמותות. להערכתם, הממשלה תצמצם את הרכישות החברתיות בכשליש ואת התמיכות בקרוב ל-60%.

המדינה תצטרך לבנות יכולות כדי לצאת מהמשבר

ארגון ה-OECD המליץ לממשלות העולם להתחיל ולתכנן תכניות השקעה לקראת היום שאחרי הקורונה. ממשל ביידן שעוד לא נכנס לבית הלבן כבר הבטיח השקעות בהיקפים של כ-4 טריליון דולר רק בקדנציה הראשונה.

בישראל, לא נראים סימנים לגיבוש תכנית כזו. עסוקים פה בבחירות. עם זאת, הרמזים שנכללו בתכנית הכלכלית של משרד האוצר לשנת 2020 מעידים על קושי לבצע אפילו את תקציבי ההשקעה הקטנים יחסית.

שני סעיפי ההשקעה המשמעותיים שהיו חלק מהתכנית הכלכלית תחת הכותרת "האצת המשק" היו השקעה של 1.2 מיליארד שקלים להאצת פרויקטים בתחום התשתיות, ו-300 מיליון שקלים בפיתוח תשתיות ללמידה מרחוק. למרות שבתחום התשתיות מדובר בפרויקטים שכבר תוכננו, התקציב בוצע רק ב-39%.

כדי לצאת מהמשבר, ממשלת ישראל תצטרך לגבש תכנית יציאה שבעצמה תכיל מיליארדים בהשקעות, דבר שלא נראה מזה עשורים. למעשה, בגלל היסטוריה של השקעה נמוכה, במשרדים רבים לא קיימות בכלל תכניות מגירה להשקעה. כדי להוציא תכנית כזו לפועל נדרש יותר מתקציב, נדרש להקים מחדש זרועות ביצוע שלטוניות שנוונו לטובת השוק הפרטי.

הזדמנות היסטורית לשנות כיוון

הסימנים מתרבים לכך שהקורונה הולכת להיות נקודת מפנה בחשיבה הכלכלית המקובלת, ובמדיניות הכלכלית המקובלת במדינות ה-OECD. קרן המטבע הבינלאומית, שהייתה בעשורים האחרונים כוח מוביל במסע להורדת יחס החוב תוצר, קוראת מאז מרץ לממשלות העולם להגדיל את החוב הממשלתי, ולא לפחד לעבור את 100% יחס חוב תוצר. בארה"ב נבחר נשיא שמבטיח להשקיע טריליונים בניו דיל ירוק. כזה שיכלול חזרה להשקעה ופיתוח ישירים מצד הממשלה. רעיונות שנדחקו לשוליים במשך עשורים חוזרים להיות רלוונטים.

לישראל יש הזדמנות היסטורית לנצל את החלון שנפתח כדי להגדיל את ההשקעה בתחומים רבים שהוזנחו. אפשר לנצל את ההזדמנות להשקיע במערכת החינוך, בתשתיות התחבורה, דיור ציבורי, מערכת הבריאות. אחרי הקורונה כבר לא יהיה אפשר לטעון שההתעקשות לשמור על מדיניות תקציבית מרסנת היא לא בחירה פוליטית שרירותית. מול ההתעקשות הזו, יעמדו חלופות ממשיות.