דניאל לאסקביץ' (25) מתל אביב | מוזיקאי | מנהל דיגיטל ורשתות חברתיות לעסקים | מלצר

"יש לי להקה שאני הסולן והגיטריסט שלה ומפיק את השירים. ניגנתי בהפקות, בלהקות ולמדתי סאונד והפקה. עד שפרצה הקורונה הייתי מלצר ב"סטריטס", בית קפה בתל אביב. במרץ הוציאו אותי לחל"ת. חזרתי לתקופה להורים במהלך הסגר הראשון עד שהמשק יתחיל להתאושש. הייתי מבולבל רציתי גם לא להיות לבד. בינתיים המסעדה נסגרה וממש שבועיים לפני הסגר השני התחלתי לעבוד ב"קפה נואר". בספטמבר כשהתחיל הסגר השני גם משם הוציאו אותי לחל"ת".

להתקיים בכבוד

"מגיל צעיר אני כל הזמן עובד, כל הזמן ג'ינגלתי בין עבודות. הכל כדי באמת להיות עצמאי ולהתקיים בכבוד. מבחינת כסף תמיד הייתי במצב טוב, תמיד דאגתי להיות סבבה. עבדתי כמו משוגע, גם שישי ושבת, כדי להיות לגמרי אדון לעצמי ושיהיה לי כל מה שאני צריך. עכשיו, חוץ מזה שיצאתי לחל"ת, גם המעט לקוחות שהיו לי בדיגיטל, הפסיקו לעבוד וכך גם אני."

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

יום עבודה

"מבחינת היומיום שלי אני תמיד משתדל להיות עמוס. אני מקליט אלבום עם הלהקה ועורך את השירים, מקליט גיטרות, מקליט שירה. עוזר לחברים שצריכים עזרה עם המוסיקה שלהם. בדיגיטל אני עוזר עכשיו לעסק אחד שמדשדש. יש לי סדר יום, אני לא הבנאדם שיכול לשבת על הספה ולשרוף את כל הנטפליקס.

"אני קם בשבע בבוקר, מכין קפה ועובד תשע שעות לפחות ביום, עובד על מה שיש. עורך דברים, מקליט, עוזר בפייסבוק, עורך מסיקה של חבר, מקליט מוסיקה לחבר, אני עושה ספורט לפחות 3 פעמים בשבוע. גם אם אני לא רואה מזה שקל אני חייב לעבוד, אני כזה".

הפרטים הקטנים

"כנראה שהסיפור שלי יצר איזה בלבול ובביטוח לאומי לא הצליחו לתת לי דמי חל"ת. נפלתי על התפר כי החלפתי עבודה שבועיים לפני הסגר. דווקא כי כמו בנאדם אחראי איך שיצאנו מהסגר חיפשתי עבודה חדשה, נדפקתי.  הבירוקרטיה הייתה סיוט.

"ביום שיצאנו מהסגר שלחתי הכל: תלושי שכר, מסמכים, מכתב הוצאה לחל"ת מהמעסיק. ממש ארגנתי הכל. התקשרתי אליהם ואחרי 40 דקות גם אמתתי שהם קיבלו הכל. הגיע אוקטובר ולא נכנס לי הכסף. אמרו לי שפרטי ההעסקה שלי לא מעודכנים. עשיתי שוב הכל ושוב לא קיבלתי כלום. נכנסתי לאתר וראיתי שלמרות ששיניתי הפרטים עדיין לא נכונים. עשיתי את זה עם נציג בלייב, ושוב לא קיבלתי, אמרו לי שהפרטים עדיין לא נכונים".

עזרה

"מפה לשם קיבלתי בכל השנה האחרונה 900 שקלים. מזל שיש לי את המשפחה המדהימה שלי שעזרה לי כלכלית, פעם ראשונה שביקשתי מהם. אני ממש מתבייש בזה, תמיד היה לי חשוב להיות עצמאי ולעמוד בכוחות עצמי. כל החיים שלי אני עובד, מאז שהייתי בן 16 לא ביקשתי כסף מההורים. אבל אין לי מה לעשות, אני לא מקבל כלום משום מקום".

גג מעל הראש

"האמת, אני מרגיש חסר אונים. אין עם מי לדבר. אני יושב בבית ושורף את החסכונות שלי על אוכל ושכר דירה. והמצב מתסכל. הפקירו אותי. גם בעל הדירה לא רצה להוריד לי מעט את שכר הדירה. אני בסך הכל רוצה את דמי האבטלה המצחיקים שמגיעים לי, 2,500 שקל בחודש. זה בקושי מכסה לי את השכר דירה. אבל תנו לי לפחות את זה, לפחות לכסות את השכר דירה, עם האוכל ושאר הדברים אני אמצא דרך להסתדר. זה השכ"ד שיושב מעל הראש שלי".

לכלבים

"זה ממש מתסכל שעושים לנו סגר שלישי ומצפים שנעמוד בו, אבל היחידים שיכולים לחיות בתקופה הזו אלה האנשים שמבוססים במקומות העבודה שלהם. צעירים ואנשים מבוגרים לא יכולים לעמוד בסגר הזה, אני לא יודע מה צעירים שעכשיו סיימו ללמוד או מבוגרים שעומדים לצאת לפנסיה אמורים לעשות. אנחנו נזרקים לכלבים. אבל מה שהכי קשה זה האי ודאות. יש סגר, אין סגר, יש חיסונים, אין חיסונים. חוסר ודאות מוחלט ולא רואים אופק".