לעודד נוריאל, מנכ"ל המרכז להכוונה בתעסוקה "נור", אין ספק ששוק העבודה בישראל חולה. הוא לא מתכוון ל-800,000 מובטלים שרשומים נכון להיום בשירות התעסוקה, ולא ל-129,747 שהצטרפו למעגל האבטלה מתחילת הסגר השלישי. לדעתו שוק העבודה הישראלי היה חולה הרבה קודם, המגיפה פשוט החמירה הכל והציפה את כל הבעיות על פני השטח.

כמו בנאום ארבעת השבטים של הנשיא ריבלין, נוריאל מתאר שוק עבודה שנחלק לארבעה חלקים שכביכול אין ביניהם שום קשר. כאילו על כל אחד מהם פועלים כללים וכוחות אחרים.

המגזר הציבורי

"קודם כל יש אוכלוסייה גדולה בישראל שהקורונה כמעט ולא פגעה בה. אני מתכוון לסקטור הציבורי. משרד החינוך, הבריאות, אנשי ממשלה, צבא, משטרה, נתח משמעותי מהעובדים בישראל, שמועסקים בצורה מסודרת ומוגנים מהשפעות המשבר.

המגזר הפרטי

"החלק השני הוא לפחות 30% מהעובדים במגזר הפרטי שלא נפגעו. עובדי תעשייה, שהמשיכה ברובה המוחלט לעבוד, מפעלי מזון, מפעלי ייצור וכו'. ההייטק, שם השכר ממשיך להיות גבוה, וכאילו אין אבטלה, גם עולה.

"החלק השלישי – ענף התיירות, המסעדנות, העצמאים הקטנים, מוכרים בחנויות הרחוב, אלו עובדי שכר מינימום. ענפים שנשענים על הרבה מאוד עובדים חסרי הכשרה, לרוב בשכר נמוך, אלו גם העובדים שמצאו את עצמם מפוטרים.

עובדים בשחור

"לצד כל אלה יש את העובדים בשחור. לא 5,000 עובדים ולא 20,000. הרבה יותר. יש עשרות אלפי אנשים שמקבלים כסף ממדינת ישראל כמובטלים או בחל"ת אבל עובדים בשחור. גם האוכלוסייה הזו מתחלקת לשניים: יש את אלה שתמיד עבדו בשחור ויש כאלה שהתגלגלו לזה בעקבות המשבר. אנשים שהיו שייכים לקבוצה השלישית, מצאו את עצמם בלי עבודה, אבל את שכר הדירה צריך לשלם. אלה אנשים שנדחקו בעל כורחם לעבוד בצורה לא חוקית. השלמת הכנסה קטנה מפה ועוד קצת משם".

יש את אלה שתמיד עבדו בשחור ויש כאלה שהתגלגלו לזה בעקבות המשבר. הם מצאו את עצמם בלי עבודה, אבל את שכר הדירה צריך לשלם"

איזו משמעות יש לחלוקה הזאת?
"קודם כל כדאי להבין שהמהנדס, שמחפש תעסוקה, בין אם בתעשייה ובין אם בהייטק, ימצא עבודה. יש ביקוש ואין שם מצוקת עבודה עמוקה. להיפך, מחפשים אותו בנרות והשכר של הקבוצה הזו לא נפגע.

"דבר שני, מי שמבין קצת כלכלה מבין שהכלכלה השחורה זו מכת מוות למדינה. 160 מיליארד שקל בור תקציבי והעסקה שחורה שלא משלמים עליה מס, והם רק גדלים. אני לא מדבר בביקורת עכשיו, כי אני מבין שזה עניין הישרדותי עבור חלק מהאנשים שעושים את זה.

"הדבר השלישי הוא להבין שעיקר המשבר נמצא בחלק מאוד ממוקד של המשק. עיקר הפגיעה נמצאת במגזר הפרטי הנמוך. מקבלי שכר מינימום".

במקצועות הצאוורון הכחול הביקושים נמחקו

נוריאל, שעוסק כאמור בהכוונה תעסוקתית והשמה, יושב על הדופק של שוק העבודה. הוא מתאר את השינויים שמשבר הקורונה הביא, לפרטי פרטים.

"קח את העולם של נהגי אוטובוס לדוגמה. לפני הקורונה היו חסרים 3,000 נהגים, זה היה כתוב בעיתונים, כולם מכירים", הוא אומר. "עכשיו לא חסר נהג אחד. היום החברות כבר לא רודפות אחרי הנהגים. פעם היו מוכנים לשלם לך קורס חינם, שנה עבודה מובטחת שכר של 45 שקלים לשעה והיו משלמים לך גם נסיעות ממרחק, תגור בצפון ותעבוד במרכז. היום עדיין ישלמו שכר שעתי יפה, כי הם חתומים על הסכמים, אבל לא ירדפו אחרי אף אחד".

"ויש עוד מקצועות שנמחקו מטבלת הביקושים. היו מוקדים טלפוניים שלפני הקורונה היו חסרים בהם 20,000 עובדים. היום לא חסרים עובדים, והטכנולוגיה מתקדמת ככה שגם בעתיד לא צופים שיהיה מחסור".

מה המשמעות של הנתונים האלה עבור מאות אלפים שפוטרו או יצאו לחל"ת?
"אני שם רגע את השכבה של מפתחי התוכנה, המהנדסים וכו' בצד, נדבר על שכבת הביניים. מי שמחפש עבודה – מציעים לו את התחתית של התחתית. גם אם הוא בתפקיד ניהולי כבר עשר שנים, יהיה לו קשה למצוא עבודה.

"הסיבה היא לא רק שחלק מהמשק סגור, אלא שמי שעובד לא עוזב את העבודה בקלות. מנהל משמרת במפעל שמעולם לא הסכים לעבוד בימי שישי, אם יגידו לו עכשיו לעבוד ביום שישי הוא יבוא לעבוד ביום שישי, העיקר שלא יפטרו. זאת אומרת, החשש מפיטורין גורם לאנשים להישאר במקום העבודה ולכן יש פחות תנועה ופחות מקומות עבודה חדשים נפתחים.

"שוב, אנחנו מדברים על שכבת הביניים. מנהלת חשבונות סוג שלוש, עבדה שבע שנים, יש לה ניסיון. העסק שבו עבדה נסגר. היא חושבת עשר פעמים אם לחפש עבודה. היא יודעת שלשוק אין מה להציע לה. היא מקבלת חל"ת. היא לא רוצה להיכנס לעבודה בדרגה נמוכה יותר ולהיתקע שם. מאוד קשה להיקלט היום לעבודה. אף מעסיק לא לוקח עובד חדש שיעבוד מהבית. אנשים מורידים את הראש ומחכים לעליה שתבוא אחרי הקורונה".

הסיפור על אנשים שמעדיפים לשבת בבית ולקבל כסף נכון?
"אני מנסה לתאר לך את מכלול הכוחות והשיקולים שמייצרים את שוק העבודה כמו שהוא נראה היום".

האינטרס הכלכלי שיוצר אבסורד

"אספר לך עוד סיפור. יש עיתונאי ספורט ותיק בחיפה. במרץ הוציאו אותו לחל"ת ולא החזירו אותו. הצרכנים של העיתון הזה, 20% מהם קנו את העיתון בשביל הספורט. העיתון עובד. ספורט, כדורגל, כדורסל, יש. הליגות פעילות בין הסגרים, יש מעברי שחקנים, מאמנים. יש על מה לכתוב אבל הוא עדיין בחוץ".

לא הבנתי את הסיפור. אם העיתון עובד, הקוראים רוצים לקרוא ספורט ויש על מה לכתוב. למה הוא בבית?
"בגלל המפרסמים. המפרסמים של העיתון הם המסעדות, החנויות, עסקי התיירות. כל אלו שסגורים כבר עשרה חודשים. אז לעיתון אין כסף והכתב יושב בבית. צריך להבין שהאינטרסים הכלכליים של האנשים, העסקים, נמצאים כל הזמן שני צעדים קדימה.

"בשורה התחתונה הסיטואציה היא כזו ששוק העבודה היום מת כלפי מעגלים מסוימים ויש מצד שני תחומים שגם אם תשים מודעות דרושים מפה עד אמריקה – לא יבואו אנשים. מנהלת חשבונות, איש מכירות, לא יבואו. אנשים מבינים שהשוק תקוע. מחפשים בנרות 17,000 אנשי מכירות בישראל. עם תנאים מצויינים. ביטוח, חשמל, ספורט, בכל הענפים האלה. אבל אין למי למכור. ואנשי המכירות שעובדים על פרמיות מבינים את זה ולא באים.

בשורה התחתונה הסיטואציה היא כזו ששוק העבודה היום מת כלפי מעגלים מסוימים ויש מצד שני תחומים שגם אם תשים מודעות דרושים מפה עד אמריקה – לא יבואו אנשים. מנהלת חשבונות, איש מכירות, לא יבואו. אנשים מבינים שהשוק תקוע"

"אתה רוצה עוד דוגמה לעיוות של שוק התעסוקה? קח את רשתות השיווק שהתעשרו ברמה מטורפת. הם לא העלו שכר לעובדים. הם אפילו לא הגדילו את המשמרות לעובדים שלהם שיקבלו שעות נוספות. שמרו על משמרות של שש שעות וגייסו הרבה עובדים נוספים בתנאי עבדות. 120, 150 שעות בחודש. מי שפתח את הפה – העיפו אותו.

"אני יודע לתפעל סניף גדול בפתח תקווה עם עשרה עובדים במחלקת בשר. הם רוצים תוספת שכר. אני רוצה מינימום הם רוצים 35. ומגיע להם כי הם קצבים וזה השכר של קצב מקצועי. אז אני מעדיף לרכוש בשר מעובד ולא לתת לקצבים להחזיק אותי במקום שכואב לי. הציבור ילמד לקנות בשר מוכן ולא יחכה בתור הארוך לקצב במעדניה, כי הרי אין שם מספיק עובדים. אנשים כל הזמן עושים את החשבון הזה, ובעלי העסקים עושים את החשבונות האלה".

רשתות השיווק התעשרו ברמה מטורפת. הם לא העלו שכר לעובדים. שמרו על משמרות של שש שעות וגייסו הרבה עובדים נוספים בתנאי עבדות. 120, 150 שעות בחודש. מי שפתח את הפה – העיפו אותו"

יש מקצועות עם ביקוש בלי היצע ומקצועות עם היצע אבל בלי ביקוש, ויש מקומות שלא משנה אם יש היצע או ביקוש יש אינטרסים שמעקמים הכל, וכל זה במציאות של מאות אלפי מובטלים. בסופו של דבר יש פה סיטואציה שלא מתחברת. אני יכול רק להניח שזה מייצר המון תסכול.
"אנשים לא מבינים עד כמה הם נמצאים בדיכאון. זו סיטואציה מאוד לא נעימה. עם המון כאב. אני רואה אנשים שבעיניים שלהם מחפשים קומה שבע לעלות ולקפוץ. אני לא צוחק. התחושה היא שאין עתיד. חבר'ה צעירים בני שלושים היו במסלול לקנות דירה. עם כל הקושי של מחירי הדיור. הם היו בתוך המסלול ופתאום המשבר הזה מרסק אותם".

קומבינות ואובדן פרופורציות

ביטוי נוסף לבעייתיות של שוק העבודה הישראלי עליו מצביע נוריאל הוא "אובדן פרופורציות. רוצים שאנשים יעבדו 11-10 שעות. דוחקים אנשים אל הקצה. גם קודם היינו בעייתיים בנושא הזה. עם המשבר העובדים לא יכולים להתנגד. מצד שני יש לך את זה שהתרגל לשבת בבית עכשיו חצי שנה. יהיה לו קשה מאוד לחזור ל-12 שעות עבודה ביום. זו אחת הסיבות שאנשים נתקעים בחל"ת. הם מאבדים את כושר העבודה שהשוק דורש.

"שלחו עובדים לחל"ת, העסק עדיין עובד. יש המון קומבינות מאחורי זה כי העובד בחל"ת והמשרד עדיין מפעיל אותו מדי פעם. העובד משתף עם זה פעולה כי הוא יודע שבסוף כשזה ייגמר יתחשבנו איתו. יש המון דברים לא טובים. לא סתם אני אומר ששוק העבודה שלנו חולה. חלק מהמחלות האלה היו קיימות קודם, הקורונה פשוט לקחה הכל צעד קדימה".

בכל זאת יש גם תיקון

אתה מזהה גם התפתחויות חיוביות בשוק העבודה?
"אתן לך דוגמה למחלה כרונית של שוק התעסוקה הישראלי שדווקא היום אני רואה בה שיפור. הנושא של הכשרות מקצועיות מוכוונות תעסוקה. ב-2005 הייתי בין מקימי תכנית ויסקונסין בישראל. אז הייתי זכיין בחדרה ואזור ואדי ערה, ככה שיש לי פרספקטיבה בתחום.

"במאקרו, המבנה של זה עדיין בעייתי. יש משרד הרווחה, משרד הכלכלה, משרד ראש הממשלה. חלק מההכשרות עוברות דרך רשויות מקומיות וחלקן דרך קרנות כמו קרן רוטשילד שמבקשת לקדם צעירים בפריפריה לאקדמיה.

"לפני חמש שנים, מדינת ישראל חשבה שקורסים לבניית ציפורניים ותספורות זה העתיד. זה היה נורא אופנתי ונפתחו המון קורסים. היום בכל בית שלישי בפריפריה יש בחורה שיודעת לעשות ציפורניים או מחזיקה תיק איפור מקצועי אבל אין בזה תעסוקה".

אז מה השיפור?
"בנושא הזה נעשה תיקון מסוים וההבנה של הכשרה לתעסוקה התחדדה. היום מכשירים גרפיקאים, דוגמה קלאסית למקצוע שיש לו ביקוש אמיתי ואפשר לעבוד מהבית. התחום של הגישור – יש עומס בבתי המשפט וחסרים מגשרים, תהיה להם עבודה שנים קדימה.

"מנעולנות, לא הצילינדר של הדלת אלא כרטיסים חכמים, טביעת עין או אצבע. מעגל שני לסייבר ולמחשבים. כל קופה רושמת עובדת עם טביעת אצבע. מישהו צריך לתמוך בזה כשיש תקלות. יש מהנדסים שמושכים את הטכנולוגיה קדימה אבל בסוף צריך טכנאים מיומנים שיתפעלו את היישומים של הפיתוחים האלה אצל הלקוח".