לאה ברצקוב, אם לתלמיד בכיתה ב', החליטה בתחילת הסגר השלישי להפסיק את לימודי הזום של בנה. "הבנתי שאם אני אצטרך עכשיו שבועיים להיות צמודה ללימודי החשבון, האנגלית והמדעים, אני לא אוכל להמשיך בעבודה".

ברצקוב, אם יחידנית שמגדלת את בנה במשמרות עם בעלה לשעבר, מספרת שבתקופת הסגר השני, נאלצה לבקש חופש מהעבודה כדי לסייע לבנה בלמידה מרחוק. הפעם, לאחר שיחה עם מחנכת הכיתה, החליטה ברצקוב שפעם ביום היא תקבל ממנה מייל של מספר משימות, תדפיס אותו ותעשה עם בנה בזמן שיהיה לה נוח, מכיוון שבבקרים ובצהריים היא לא יכולה לסייע לו, וללא הנוכחות הצמודה שלה הוא לא מצליח ללמוד. "בהתחלה חשבתי שאני המשוגעת היחידה", היא צוחקת, "אך עם הזמן גיליתי שעוד אמהות בסיטואציה דומה לשלי עשו כמוני".

לאה ברצקוב (צילום: אלבום פרטי)

ברצקוב לא לבד. מחקר שנערך בקרב אלפי בתי אב בארה"ב בסוף שנת הלימודים הקודמת, הגדיר מחדש את תפקידם של ההורים וכינה אותם 'מחנכי פרוקסי' (מחנכים שמופעלים על ידי אחרים). לפי המחקר, בבתים רבים בהם מרבית הילדים הם בגיל הגן או לומדים בכיתות הנמוכות, ההורים הפכו הלכה למעשה למחנכים נוספים. במחצית ממשקי הבית שהשתתפו במחקר ציינו ההורים על קושי ניכר בקרב אחד הילדים בהתמודדות עם למידה מרחוק, אך שם לא מסתיימת הבעיה. כמות ההורים שציינו שסבלו מדיכאון וחרדה הייתה גדולה משמעותית בבתים בהם הילדים לא הצליחו להסתדר בכוחות עצמם בלמידה.

"צמצמנו את לוז בית הספר. רק בבוקר, רק קצר"

"בסגר הנוכחי הודעתי לכל המחנכות שאני לא מצליחה לעמוד בלו"ז ומתחשבת בצרכים שלי כדי לשמור על בית שפוי", מספרת שרה דנוף-אסרף, אם לארבעה, שניים מהם בכיתה א' וג'. "לקטנים אני צריכה להיות צמודה כל הזמן בזמן הלמידה שלהם ולא פנויה לדברים אחרים". דנוף-אסרף מספרת שההחלטה לצמצם את לו"ז הלימודים הקלה על הבית, אך דרשה מהילדים לא להיות נוכחים בשיעורי העשרה. "צמצמנו מאוד את הלו"ז של בית הספר. רק בבוקר, רק קצר", היא אומרת ומוסיפה שבנה הבכור לא לומד יותר משני שיעורי זום ביום. "על הגן ויתרנו לחלוטין".

"חוסר אונים שמחזק את החרדות"

ענת ניר-גנש, מחנכת בתיכון הרצוג בכפר סבא, ובעצמה אם לשני ילדים עם הפרעות קשב, מזדהה עם מצוקת ההורים. "זה חוסר אונים שמחזק את החרדות", היא אומרת "פתאום האמא חשופה פיזית למה שהילדים צריכים להתמודד איתו. פתאום את מגלה שאת לא הורה כזה מדהים, ולא מצליחה לעזור לילדים שלך".

ענת ניר גנש (צילום: אלבום פרטי)

ניר-גנש מספרת שבחרה להתמודד עם הקושי ב'תיווך' הלימודים בזום על ידי ישיבה פרטנית עם הילדים בשעות שאחר הלימודים. "בתור אמא אני מבינה את הקושי של הילדים, נורא קל ללכת לאיבוד כשמישהו לא עומד לידך ומעודד אותך. הרצף מתיש, גם לנו המבוגרים זה קשה לשבת שעות בלי תזוזה." ניר-גנש מדגישה, ממקום של מורה ואם, שיש חשיבות לשמירה על רצף טיפולי וטיפול תרופתי לילדים עם הפרעות קשב גם בתקופת הזום והסגר, "הורים צריכים לאפשר לילדים את התנאים המקסימליים ללמידה מיטבית".

"יש ילדים שיותר קשה להם למצוא את עצמם בזום, הרבה פעמים על קשיים של ארגון זמן ושגרה, שגם קשה להורים", אומר ד"ר כלנית סגל-לויט, מרצה בנושא חוסן ומשבר וראש תחום יחסי מחנכים-הורים במכללה האקדמית לחינוך גורדון בחיפה. היא מספרת שבמהלך תקופת הקרונה הכירה הורים רבים שהקימו לילדיהם בית ספר ביתי במקום הלימודים בזום, לאחר שהבינו שפעילות כזו תתאים להם יותר. "לכל ילד יש תנאים שמתאימים יותר ומתאימים פחות".

לויט מציינת שהלמידה באמצעות המחשב היא רק מרכיב אחד מהקושי של ילדים ללמוד בתקופת הקורונה, לצד היבטים נוספים כמו עייפות, קושי ליצירת שגרה וקושי חברתי. "הקשיים הטכנולוגיים ברורים, אבל אפשר ליצור חלופות מתאימות בהתאם לצרכים". למרות הקושי, סגל-לויט מוסיפה שיש חשיבות לממשק משותף עם הכיתה ובית הספר, "מעבר לפאן הלימודי יש חשיבות בשמירה על הקשר עם החברים לכיתה ועם המערכת החינוכית אליה בסופו הוא ישוב".

ד"ר כלנית סגל-לויט (צילום: אלבום פרטי)

משרד החינוך רוכש מחשבים, אך אינו מסייע לילדים שמתקשים ללמוד איתם

ישנם תלמידים רבים שהלמידה מרחוק קשה להם מכיוון שאין להם מחשב בבית. עם הבעיה הזו משרד החינוך מתמודד באמצעות רכישת מחשבים וחלוקתם. לפי נתוני המשרד, מתחילת שנת הלימודים חולקו כ-125 אלף מחשבים לתלמידים הנדרשים לכך. מדובר ב-83% מסך המחשבים ששר החינוך, יואב גלנט, התחייב שיחולקו עד סוף פברואר 2021. מספר המחשבים שרכש המשרד התבסס על הערכה של ארגון ה-OECD לפי ממצאים ממבחני פיז"ה, לפיהם ל-9% מהתלמידים בישראל אין מחשב. לפי דו"ח הכלכלן הראשי במשרד האוצר, המספר הוא כפול ונושק ל 20%.

למרות הרכש הנרחב של מחשבים, משרד החינוך לא הקצה תקציבים לתמיכה וסיוע לילדים שאינם מצליחים ללמוד בלמידה מרחוק כלל. כיום, פרט למסגרות המוחרגות שכוללות בעיקר את החינוך המיוחד, אין להם אלטרנטיבה אחרת.

מתוצאות המחקר בארה"ב עולה שגם ההורים עצמם דורשים תמיכה בתוך מסגרות בית הספר על ידי יועצים מקצועיים, בתום המגיפה ואפילו עוד היום, באמצעות אמצעיים מקוונים.

"אני חושבת שהתייחסו בעיקר לילדים במשבר הזה, אבל המשבר הוא של ההורים לא פחות גדול", אומרת ברצקוב, ומספרת שהיא ואמהות אחרות בבית הספר של הילד שלה שומרות על הקשר בשביל לעזור לילדיהן להמשיך ללמוד, "אני לא בטוחה שעוד תקציב זה הפתרון, פשוט לא חושבים את מה שקורה בתוך הבית".