משבר הקורונה הזניק את מספר העובדים מהבית: בתחילת המגפה, אחד מכל חמישה עובדים בעולם עבד מהבית. הגידול הדרמטי מחייב תשומת לב עולמית לתנאי העבודה החדשים. ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) פירסם השבוע דו"ח חדש תחת הכותרת "עובדים מהבית: מחוסר נראות לעבודה הוגנת" – ותמונת המצב שעולה ממנו אינה מעודדת.

המסר המרכזי בדו"ח הוא שהעובדים מהבית זקוקים להגנה טובה יותר ממה שיש להם היום. פעמים רבות, עבודה מהבית היא בלתי נראית. במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, למשל, 90% מהעובדים מהבית עובדים בצורה לא פורמלית – "בשחור".

תנאי העבודה הם לרוב גרועים יותר, אפילו במקצועות עם מיומנות גבוהה. בבריטניה, עובדים הבית מרוויחים בממוצע 13% פחות מעובדים במקום העבודה, בארה"ב 22% פחות, בדרום אפריקה 25% פחות, ובארגנטינה, הודו ומקסיקו הפערים מגיעים ל-50%.

העובדים מהבית מתמודדים גם עם סיכוני בטיחות ובריאות גדולים יותר, ויש להם פחות גישה להכשרה, מה שיכול להשפיע על סיכויי הקריירה שלהם.

הדו"ח מראה גם כי לעובדים מהבית אין אותה הגנה סוציאלית, הם נוטים פחות להיות חלק מאיגוד מקצועי, ופחות מהם מכוסים בהסכמים קיבוציים.

תופעה מתרחבת

על פי הערכות ארגון העבודה העולמי, בשנת 2019 היו ברחבי העולם כ-260 מיליון אנשים שעבדו מהבית, 7.9% מהתעסוקה העולמית. 147 מיליון מהם (56%) היו נשים.

העובדים מהבית כוללים מגוון רחב של עבודות, בהן עובדים שמתקשרים עם המשרד שלהם באמצעים אלקטרוניים (teleworkers), ומספר עצום של עובדים שעוסקים בייצור סחורות שלא ניתנות לאוטומציה, כמו רקמה, עבודות יד והרכבת מכשירים אלקטרוניים. קטגוריה נוספת היא עובדי פלטפורמה דיגיטלית, המספקים שירותים כמו עיבוד תביעות ביטוח, עריכה ותיוג נתונים לבניית מערכות בינה מלאכותית.

אמנם נשים הן רק קצת יותר ממחצית העובדים מהבית, אבל מכיוון שנשים ברחבי העולם עדיין נושאות בנטל עבודת הטיפול ללא תשלום, יש הפונות לעבודה מהבית כדרך לשלב אחריות טיפולית עם הזדמנויות הכנסה בתשלום, גם אם הדבר מביא לרוב להארכת יום העבודה. החיפוש אחר גמישות תעסוקתית הוא גורם המביא גם את הגברים לעבודה מהבית, ובנוסף לכך, לאנשים עם מוגבלויות יש פחות הזדמנויות לעבודה בתשלום מחוץ לבית.

בחודשים הראשונים של מגפת הקורונה, אחד מכל חמישה עובדים מצא את עצמו עובד מהבית. הנתונים לשנת 2020 כולה צפויים להראות עלייה משמעותית לעומת השנה הקודמת. הצמיחה של עבודה מהבית עשויה להימשך גם בשנים הקרובות.

מבט לעתיד

עבודה מהבית מוסדרת לרוב בצורה גרועה, ועמידה בחוקי העבודה הקיימים נותרת אתגר. במקרים רבים, עובדים מהבית מסווגים כקבלנים עצמאים, ולכן אינם נכללים בתחומי חקיקת העבודה. הדו"ח כולל המלצות קונקרטיות להפיכת העובדים מהבית לגלויים יותר ומוגנים יותר.

"במדינות רבות ברחבי העולם קיימת חקיקה, שלעתים מקבלת השלמה מהסכמים קיבוציים, המתייחסת להיבטים חסרים של עבודה הוגנת בעבודה מהבית", אומרת ג'נין ברג, כלכלנית בכירה ב-ILO ואחת ממחברי הדו"ח. "בכל זאת, רק עשר מדינות אישררו את אמנה מספר 177, המקדמת שוויון ביחס בין עובדים מהבית לעובדי שכר אחרים, ומדיניות מקיפה בנושא עובדים מהבית היא עדיין מצרך נדיר".

בין המדינות שהפכו את האמנה לחוקית במדינותיהם נמצאות פינלנד, בולגריה, נורווגיה, בוסניה, אלבניה, ארגנטינה, בולגריה, אירלנד, צפון מקדוניה וטג'יקיסטן. ארגון העבודה העולמי מציע לקדם את חתימת המדינות על האמנה הבינלאומית ולהפוך אותה לחקיקה מחייבת.

עבור עובדים מהבית בתעשייה, הדו"ח מדגיש את החשיבות של הקלת המעבר שלהם לכלכלה הפורמלית על ידי הרחבת ההגנות המשפטיות, שיפור הציות לחוק, הכללת חוזים בכתב, מתן גישה לביטוח לאומי והעלאת מודעות לזכויותיהם.

לעובדי פלטפורמות דיגיטליות בבית, שפעילותם מעלה אתגרים מיוחדים להתאמה לחוק, הדו"ח דוגל בשימוש בנתונים שנוצרו על ידי עבודתם לצורך מעקב אחר תנאי העבודה וכלים לקביעת שכר הוגן.

עבור עובדים מרחוק באמצעים אלקטרוניים, הדו"ח קורא לקובעי המדיניות לבצע פעולות ספציפיות כדי למתן סיכונים פסיכו-סוציאליים ולהכניס "זכות לניתוק", כדי להבטיח כבוד לגבולות בין חיי העבודה לחיים הפרטיים.

העבודה מהבית עשויה לקבל חשיבות רבה יותר בשנים הבאות. ממשלות, בשיתוף פעולה עם ארגוני עובדים ומעסיקים, צריכות לעבוד יחד על מנת להבטיח שכל העובדים מהבית – בין אם הם שוזרים ראטאן באינדונזיה, מכינים חמאת שיאה בגאנה, מתייגים תמונות במצרים, תופרים מסכות באורוגוואי או עובדות טלפוניות בצרפת – לעבור מחוסר נראות לעבודה הוגנת.