אודי מוסקוביץ'-אדם (41) | נשוי ואב לשניים מחיפה | חשמלאי מוסמך ואיש תחזוקה בבית ספר תיכון.

"זו פעם שלישית שיצאתי לחל"ת מעבודתי בבית הספר. בעצם כל סגר אני יוצא לחל"ת וחוזר לעבוד כשמחזירים את הלימודים. התפקיד שלי בבית הספר כולל את כל מה שקשור לתחזוקה – מענה למורים לצרכים הטכניים של השיעורים, טיפול בתקלות כאלה ואחרות, בדיקת הכיתות, המעבדות והמתקנים בבית הספר, מענה טכני לאירועים וכו'".

תסכול

"היציאה לחל"ת בכל סגר היא בעיקר מתסכלת אותי. העבודה שלי היא טכנית ומאוד רחוקה מאנשים, אני עובד בכיתות בזמן שאין לימודים, אני לא נפגש הרבה עם הצוות או עם התלמידים במהלך היום. ככה שלא עד הסוף מובן לי למה אני לא יכול להמשיך לעבוד. אני מרגיש שסתם אני נאלץ לספוג פגיעה כלכלית".

פרנסה

"בשגרה אני ממילא חי על הקשקש מבחינת השכר, מסתדר בקושי. בחל"ת, שההכנסה נמוכה מהשכר בשגרה, זה עוד יותר קשה. היכולת שלי לפרנס את המשפחה מאוד נפגעה. זה לא שיש לי חובות או משהו, אבל ההוצאות היומיומיות שלנו נפגע באופן מהותי. הרבה בלאגן הרבה דאגות בראש".

"אשתי עובדת בשתי עבודות, אבל זה לא מספיק. כדי להשלים אני יוצא בערבים לעשות עבודות חשמל אצל אנשים פרטיים, כמה שאני יכול. אני מוגבל, כי יש גם ילדים בבית. אני מחפש כל הזמן עוד דברים שאני יכול לעשות. לא רק חשמל, שיפוצים, או כל דבר טכני. אנחנו נשענים על חסכונות, נעזרים בהורים מדי פעם, משתדלים כמה שפחות כי ההורים שלנו מבוגרים והם לא יכולים לעזור הרבה. בעיקר אוכלים את החסכונות, מצטמצמים, דוחים תכניות וקניות שלא נחוצות".

עבודות בית

"כרגע היומיום שלי הוא בעיקר בפנים. אני מנקה את הבית, מבשל, מסדר, מטפל ומעסיק את הילדים. זה נחמד להיות בבית, אבל זה כבר נמשך זמן רב וזה שוחק. אני אדם שעובד כל חייו, אני מאוד זקוק לעבודה ורוצה לחזור לעבוד. אני אדם בריא, יכול לעבוד, אני רוצה להתפרנס בכבוד. אני אוהב לקום לעבודה שלי כל בוקר. בסוף התחושה שאתה לא עובד לפרנסתך היא קשה".

סמנטיקה

"מבחינה נפשית זה ממש מתסכל להישאר בבית כשזה לא תלוי בך. אין לי מה לעשות עם זה. חל"ת זו בעצם חופשה ללא תשלום, והמושג הזה חל"ת לא רלוונטי למצב שאני, ועוד המון אנשים, נמצאים בו. אני לא התפטרתי ולא פוטרתי מהעבודה. אני גם לא בחופשה. ברגע שפותחים את הסגר אני חוזר לעבוד אז למה אני צריך להירשם כדורש עבודה? אני לא דורש עבודה, יש לי עבודה".

בירוקרטיה

"אני מבין, יש מגפה, רוצים שאני אהיה בבית, זה באמת ממש בסדר. אבל למה צריך את הבירוקרטיה הזאת? זה לא עניין של השפלה או משהו כזה, זה פשוט מרגיש בירוקרטיה לא רלוונטית. כל סגר אני צריך להירשם מחדש בלשכת התעסוקה ובביטוח לאומי, למלא טפסים, הרבה בירוקרטיה. יש עשרות אלפים כמוני, שברגע הסגר נכנסו אוטומטית לחל"ת, אז האתר של ביטוח לאומי קורס.

"זה מרגיש לי מיותר פשוט כי יש פתרונות אחרים. אני עושה מילואים וגם אז המדינה מחליטה שאני לא אגיע לעבודה והיא מפצה את המעסיק שלי. בלי להוציא אותי ממעגל התעסוקה, בלי הטופסולוגיה.

"אין לי בעיה שיגידו לי שאני צריך לשבת בבית כי יש תחלואה, זה לגיטימי, אבל למה אני צריך להתעסק עם הבירוקרטיה הזו, שהיא פשוט לא רלוונטית? אני אחזור לעבודה, ולראייה יצאתי וחזרתי לאותה המשרה כבר שלוש פעמים. בית הספר זה לא חנות שיכולה לפשוט רגל".

​