עדי צבי (37) נשוי ואב לשתיים מגבעתיים | מעצב גרפי | יצא לחל"ת במרץ

"עבדתי כעורך גרפי בחברת האירועים "כפיים". הייתי חלק מצוות המעצבים שעושה את העיצוב לאירועים, שילוטי חוצות וכ'ו. בגלל שזה ענף שנפגע מאוד אני בחל"ת ברצף כבר ממרץ, ומאז לא חזרתי".

סוג של אור

"בהתחלה זה היה נחמד, סוג של חופש. שמחתי על הזמן שהתפנה לי להיות עם הילדה שלי ועם אשתי. נהנתי מהשקט ומהשלווה. עם הזמן זה התחיל להיות קצת יותר תובעני, אשתי המשיכה לעבוד ומצאתי את עצמי כל היום כל הזמן עם הילדה. זה היה מעייף וקשה, למרות שהילדה שלי, בת 2.4, היא באמת סוג של אור, והיא עושה לנו מאוד שמח גם כשקשה. לפני חודש נולדה לנו בת שניה, מה שמוסיף גם הרבה שמחה וגם כמובן עיסוק".

סיפוק מקצועי

"אני מת לחזור לעבודה, אבל בגלל שאני עוד עובד קצת מהבית, אז יש לי קצת סיפוק מקצועי. במקביל התחלתי קורס חדש בבניית אתרים, לכל מקרה שלא יהיה. שיהיה לי תמיד על מה להסתמך וממה לחיות".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

לצוף

"מבחינה כלכלית אני ממש לא מסכן. ברור שאורח החיים ואיכויות החיים שלנו ירדה, אבל אני עדיין מכניס קצת כסף מלקוחות שאני עוד עובד איתם כפרילנסר, העסק של אשתי עוד קצת עובד למרות שעכשיו היא עובדת הרבה פחות. יחד עם 5,200 שקלים דמי אבטלה שאני מקבל אנחנו מצליחים לצוף ולחיות בסדר. ההורים שלנו גם עוזרים, לא בגלל שאנחנו באיזו מצוקה, בעיקר כי המשפחות שלנו יכולות לעזור, וזו משפחה כזו שלא רוצה שיחסר לנו שום דבר".

הכל יחסי

בתקופה הזו אנחנו לא מבזבזים, בכל מקרה אין לאן לצאת ולא אוכלים בחוץ. אנחנו גם לא קונים בגדים ולא "שורפים" כסף מאוד מהר כמו בשגרה, אז יש גם פחות הוצאות. קשה לי מאוד לחשוב כמה אנשים יש בחוץ שממש רע להם. מסעדות שנסגרות, עסקים שמתרסקים, חובות. אני מרגיש שאנחנו במצב בסדר יחסית.

כושר

"הכי קשה לי זה שהקורונה גמרה לי את הרוטינה. אני רגיל להתאמן בקרוספיט, ובגלל שזה אימון במקום סגור, בעצם כבר שנה שאי אפשר להתאמן. הייתי אדם מאוד בריא ובכושר, ומאז שהמכון נסגר אני לא מצליח להתאמן כמו שצריך. במקום, רואים נטפליקס, מבלים זמן עם הילדות, עובדים כמה שאפשר, וגם מבלים סביב המקרר.

"עליתי במשקל, אני עדיין אדם בריא, אבל ללא ספק זה קשה לי, בעיקר נפשית. כשאתה רגיל להתאמן ארבע פעמים בשבוע ויש לך את הרגע להתנתק ולנקות את הראש, ולוקחים את זה ממך, זה הופך להיות קשה. זה מבטל חלק מאוד מהותי ממך. אני מתאמן מגיל 17, כבר 20 שנה, וזה מאוד קשה לי בלי זה, זה מקשה ומשבש את אורח החיים התקין שלי".

עודף אנרגיה

"אני מנסה מאוד למצוא את נקודות האור במצב הזה. אני בקורונה חזרתי לגלוש על סקייטבורד, מה שלא עשיתי כבר 20 שנה. זה מצחיק, אבל זה מוציא ממני את עודפי האנרגיות. זה רחוק מלהיות ברמה של הקרוספיט אבל זה נחמד שיש את האפשרות לרדת למכולת עם הסקייטבורד, להסתובב, לגלוש עם אנשים חדשים. אבל עכשיו בסגר אתה באמת כלוא בבית ואין אפילו את האפשרות לצאת ולהתאוורר".

טעויות

אני אדם יחסית אופטימי, כזה שלא נכנס לבאסות גדולות, ומצליח לייצב את עצמו גם במשברים. אבל זה מאוד מתסכל אותי שאני רואה שעושים כל כך הרבה טעויות בניהול המשבר. העצמאיים שלא קיבלו סיוע מספק, אנשים שההכנסות שלהם נפגעו ואף אחד לא שם קצוץ, נתב"ג שיוצאות ונכנסות טיסות אפילו עכשיו וזה מעלה את התחלואה.

"אתה רואה את הקרע הזה שביבי יוצר בעם שמתעצם עכשיו במשבר, את חוסר האיכפתיות של שרי הממשלה, שלא משקיעים את הכסף במקומות הנכונים, שמתנהלים בצורה הכי עקומה שיש".

דאגה

"כל התקווה שלי היא מתוך זה שאני עובד ב'כפיים' כבר חמש שנים. הם דואגים לעובדים ובאמת אכפת להם. אני בקשר עם הבוס שלי והוא אפילו הפגיש אותנו כמה פעמים כשהיה אפשר. אני יודע שמאוד מעריכים אותי שם ואני יודע שרוצים שאני אחזור. אני סומך עליהם, אבל סומך בעיקר על עצמי, שאני אדם שיודע לעמוד על הרגליים ולהסתדר".

מודה אני

"כשאני קם בבוקר אני בסך הכל מודה על מה שיש לי, יש לי ילדה מדהימה בת שנתיים וחצי, תינוקת חמודה בת חודש ואישה חזקה וטובה לצידי, משפחה חזקה וטובה שנותנת לי גב, אז בסך הכל החיים טובים. יש לי הרבה למה לקום בבוקר, יש לי מה לחשוב על העתיד, ואני גם יודע שבסוף האירועים יחזרו. במיוחד עכשיו, כשיש כבר חיסונים ורואים קצת את הסוף".