"השמחה המאוד גדולה שחליתי בקורונה זה להבין שאני יכולה ללוות יולדות חולות או בבידוד", מספרת עדי דנא-פיקאר, שעובדת כדולה (תומכת לידה), והחלימה מקורונה לפני שלושה חודשים. היא רואה בהיותה מחלימה מהמחלה הזדמנות מופלאה לסייע ברגע מרגש וייחודי. "לפני זה חיפשו כל הזמן נשים שחלו, זה רץ בין קבוצות הפייסבוק והווטסאפ של נשים".

לנשים היולדות בזמן הקורונה עומדות דילמות קשות לגבי מי תהיה איתן בלידה. הן בעצמן יכולות לחלות, להיות בבידוד, בני הזוג שלהן נכנסים לבידוד ואפילו הדולה, תומכת הלידה, יכולה לא להגיע ברגע האחרון בגלל בידוד או מחלה. בחודשים האחרונים, לפני שהגיעו החיסונים לקורונה, חסינות מהמחה היא יתרון משמעותי.

המגפה משנה את מהלך הלידה

דנא-פיקאר, בת 39, נשואה עם 11 ילדים, מתגוררת בבית חגי בהר חברון. היא דולה כבר ארבע שנים. בשנה האחרונה, שנת הקורונה, אופי ליווי הלידה השתנה לחלוטין. במהלך הסגר הראשון, צמצמו בתי החולים את מספר המלווים בלידה משני מלווים (ברוב בתי החולים) למלווה אחד.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

עדי דנא-פיקאר בחדר לידה (צילום: אלבום פרטי)

עבור היולדות, בחירת המלווה הפכה לדילמה רצינית. "הן נאלצו לבחור בין תמיכה מהבעל או תמיכה שלנו, הדולות. באותו תקופה היו לי ארבע יולדות שהייתי צריכה ללוות. שתיים מהן בחרו שהבעל יהיה איתן, ושתיים בחרו שאני. זה נושא מאוד מורכב, כי יש זוגות שלא נוגעים אחד בשנייה, ואז האישה לא יכולה לקבל תמיכה פיזית".

דנא-פיקאר אומרת כי חלק מבתי החולים ריככו את הנהלים והתירו שני מלווים, והסוגיה הפכה לקריטית עבור היולדות. "מהר מאוד המערכת הבינה שדולה היא חיונית, וברוב בתי החולים חזרו שני המלווים. זה הפך להיות הנושא שלפיו החליטו איפה ללדת. היולדות הצביעו ברגליים, לאט לאט כל בתי החולים יישרו קו".

המחלה שהפכה להזדמנות

בראש השנה האחרון חלתה דנה-פיקאר בקורונה יחד עם בעלה ואחת הבנות שלהם. "נכנסנו כל המשפחה לבידוד למשך חודש", היא מספרת, "חליתי יחסית קל – היו לי מיגרנות, כאב ראש, שיעול ותסמינים יחסית קלים". כבר אז הבינה שיש בעניין גם יתרונות, ומאז שהחלימה נתקלה בבקשות רבות לדולות שהחלימו ונענתה להן.

היא מספרת שעכשיו, כשהתחלואה גוברת, גם הביקוש לשירותיה עולה. "הייתה תקופה של שקט יחסי בביקוש לדולות שחלו בקורונה והחלימו, כי הייתה ירידה בתחלואה. אבל עכשיו יש יותר דרישה, וגם יש יותר דולות שהחלימו. אני מכירה משהו כמו חמש".

"בלי הכנות, בלי להכיר קודם. מקסימום שיחה טלפונית"

רוב הפניות שמגיעות אליה הן מהרגע להרגע. לאחרונה היא ליוותה יולדת חולת קורונה שהגיעה לבית חולים בשבוע ה-35 להריונה, כי לא חשה בטוב. בבית החולים אמרו לה שהלידה כבר החלה, והיא צריכה להישאר. "חיפשו מהר בקבוצות של הדולות מי יכולה ללוות אותה עכשיו, מיד, ואמרתי אוקיי, אני. זה בלי הכנות, בלי להכיר קודם. מקסימום שיחה טלפונית". במקרים אחרים היא 'גיבתה' דולה אחרת שנאלצה להיכנס לבידוד, והצטרפה ללידות של נשים שאותה דולה ליוותה.

חלק מהיולדות שליוותה כלל לא תכננו ללדת בסיוע של דולה. "יצא לי ללוות חולת קורונה שהזמינה אותי כי אמרו לה שהיא חיובית, ולכן בעלה נכנס לבידוד ולא היה יכול לבוא ללידה. בעצם הדבר היחיד שהיה לה בלידה זה דולה שהיא לא מכירה מקודם. זה גם קושי, אבל הקושי הזה יותר טוב מכלום, ובאמת מסתדרים עם זה".

היחידה שבאה לבקר

במקרה אחר ליוותה דנא-פיקאר יולדת עם קורונה, שתוך כדי הלידה ביקשה את עזרתה. "היא ובעלה עברו קורס הכנה ללידה בזום, והם חשבו שמספיק להם בלי דולה. באופן חריג הוא קיבל אישור להיות בלידה למרות שאשתו חולה והוא בבידוד. מהרגע שהתפתחה הלידה היא הרגישה חלשה, לא הצליחה לקום מהמיטה. כל החלומות על תנועתיות הלידה נגוזו, והם קראו לי".

דנא-פיקאר מספרת שאותה יולדת נשארה לבדה במחלקת הקורונה, והיא היתה האדם היחיד שהיה יכול לבקר אותה. "לא נתנו לה להיות עם התינוק במחלקת אפס הפרדה, אז בעלה יצא הביתה עם התינוק, וכבר שבוע שהיא עדיין שם. בדרך כלל מאפשרים לבני משפחה מקרבה ראשונה לבקר, אבל כולם בבידוד. אני נוסעת אליה כל יום, עושה לה טיפול רפלקסולוגי ועיסוי, מביאה לה ויטימינים, יושבת ומעודדת אותה. עושה איתה דמיון מודרך שהיא יכולה לצאת משם."

"בהתחלה המשפחה שלה לא חשבו על זה. גם אני לא חשבתי על זה, כי בדרך כלל את מלווה את הלידה ועושה פגישת סיכום בסוף. אבל כשנוצר מצב שהם לא יכלו להיכנס לבקר אותה, היא נכנסה ממש להתקף של חרדה ובדידות קשה. היא גם הצעירה היחידה במחלקת קורונה, וזאת חוויה קשה להיות שם".

"רואה את זה כשליחות"

מבחינת דנא-פיקאר, העובדה שהחלימה מקורונה היא הזדמנות לסייע לנשים במצבים רגישים ומורכבים. "אני באמת רואה את זה כשליחות", היא אומרת, "כשמישהי סתם מתקשרת אליי ולא נוח לי, אני יכולה להגיד שלא מתאים לי עכשיו. אבל כשמישהי חולת קורונה מתקשרת אליי, אני יודעת שאין הרבה דולות שיקפצו על הדבר הזה, ואני לוקחת את זה גם אם זה רחוק. אני מלווה נשים בירושלים, מצפה רמון, באר שבע, אשקלון, אשדוד, וגם במרכז הארץ".

גם עבור נשים שאינן חולות קורונה או בבידוד, היותה מחלימה מהווה יתרון. "בשביל נשים שמחפשות שקט נפשי, דולה שעברה קורונה מאפשרת את השקט הזה מבחינת היכולת שלה להגיע. יש כאלה שסגרו איתי לעוד כמה חודשים, כי הן יודעות שאני לא הולכת להבריז להן. אני לא נכנסת לבידודים, שזה יתרון".

הפניות אליה מגיעות בעיקר מקבוצות פייסבוק וקבוצות ווטסאפ. בדרך כלל כשיש בקשה לדולה שהחלימה, היא "עפה מהר בכל הקבוצות עד שמוצאים מישהי". 

"זה תמיד היה חלום"

דנא-פיקאר עבדה כיועצת זוגית, ולדבריה הגיעה להיות דולה די במקרה. לפני ארבע שנים, ביקשו ממנה בני זוג שייעצה להם ללוות אותם בלידה. "זה תמיד היה חלום איפשהו, אבל בתקופות קודמות זה לא היה נראה לי רלוונטי לחיים שלי. הסכמתי לבקשה ואמרתי לעצמי 'אם כבר אני עושה את זה, אז בואי נעשה את זה טוב'". היא הלכה ללמוד במכללת שלם לרפואה משלימה בירושלים, והחלה ללוות יולדות. מזה כשנה וחצי היא מרכזת את הלימודים במכללה.

וכמה עולה דולה? הליווי של דנא-פיקאר עולה 3,000 שקלים, כולל הכל – גם המפגשים לפני הלידה, ומפגש אחד לסיכום. "דולות לוקחות בדרך כלל בין 2,000 ל-4,500 שקלים בערך. יש מתלמדות שלוקחות עד 1,000 שקלים. אפשר לקבל החזרים מקופות החולים, ועם ביטוח משלים מורחב ההחזר יכול להגיע עד 2,000 שקלים. יש גם בתי חולים שמחזירים חלק מהסכום. בירושלים מחזירים על הכנה ללידה מבית החולים 500-600 שקלים, ממומן לביטוחים מורחבים".

"אם זה שלי, אני אגיע"

דנא-פיקאר אומרת שהביקוש לדולה, גם כזו שהחלימה מקורונה, נמוך בהרבה משהיה בטרם המגפה. "לפני הקורונה הייתי מלאה בעבודה. הקורונה פגעה בהרבה אנשים ונשים כלכלית, והרבה פחות לקחו דולה. בכל התחום הייתה האטה משמעותית, וזה כאילו נתפס כפינוק".

ככל שיש יותר דולות שהחלימו מקורונה, וככל שהחיסונים מתקדמים, דולות 'מחוסנות' כבר לא יהיו מעטות כל כך. היא לא מודאגת: "אני מאמינה שיש שפע לכולם בעולם. זה בסדר".

למרות הפיחות בעבודה, דנא-פיקאר לא מודאגת כלכלית. מקומה של האמונה בחייה בא לידי ביטוי גם בתפישתה המקצועית: "אני מאמינה שכל מי שאני צריכה להיות בלידה שלה, אני אהיה בלידה שלה. במסע הזה, בשער בין העולמות, ההגעה של נשמה חדשה לעולם היא מאוד מדויקת. מי שצריך להיות שם, יהיה שם. ואם זה שלי, אז אני אגיע."

"אני רואה את זה המון פעמים בעבודה", היא אומרת, "פתאום משהו קורה, צריך איזה גיבוי ברגע האחרון ואני נכנסת לתמונה, וכל פעם מחדש היולדת אומרת לי 'וואי, את לא יודעת כמה זה היה לי מדויק שהיית פה'. אני מאמינה שהכול מאוד מדוד בנקודה הזאת. זאת לא סתם עוד עבודה שמכרתי לך עוד חולצה. יש משהו בנשמה החדשה שמגיעה לעולם, שמבקשת את התמיכה שהיא צריכה לקבל. אם אני אדע שצריך אותי, אני אהיה שם בשמחה ובאהבה. ואם לא, אז זה לא שלי".