"שמעתי את הקולות, את המסוק, את הסירנות למרות שאני לא גר קרוב", מספר ל'דבר' יהודה דרורי, בן 35, המתגורר בבני ברק עם משפחתו. "קיבלתי את הסרטון על תקיפת הבלשים והזדעזעתי, זה לא משנה אם ידעו שהם בלשים או לא, זו לא דרך היהודית. היה קונצנזוס אחרי שהסרטון התפרסם שזה דבר נורא ואיום, זה בדיוק המקום שהמשטרה צריכה לבוא ולעצור. אבל עוד בתגובה של אמיר אוחנה הייתה התחושה של 'בואו ניכנס בחרדים'. 99% מהתושבים בעיר מגנים את האלימות הזו, אז פתאום נכנסים עשרות שוטרים חמושים, זה שטח מלחמה?"

דרורי, חרדי ליטאי, שעוסק בעשור האחרון בחיבור בין המגזרים ובייעוץ אסטרטגי, מוסיף כי "מעבר לבלגן, שהוא נוראי, אני חושב על הדור הבא". לדבריו, "ילדים שרואים את האלימות, האלות, את רימוני ההלם, מה הם  יחשבו על שוטרים? שזה 'הם ואנחנו'? זה לא צריך להיות ככה, יש משהו בהתנהגות הזו שמחזק את הקיצוניים, וזה גם נראה כמו תרגיל ביחסי ציבור".

יהודה דרורי: "יש משהו בהתנהגות הזו שמחזק את הקיצוניים". (צילום: יענקי ורטהיימר)

אם מקשיבים היטב לקולות ב-48 השעות האחרונות, נראה שאירועי יום חמישי בבני ברק יותירו את חותמם על מערכת היחסים הסבוכה של משטרת ישראל והציבור חרדי, לשנים רבות קדימה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

את השתלשלות העניינים אפשר להתחיל בראשית ימי הקורונה, בהצבעת חברי הכנסת החרדים על חוקי הסגר או בתגובת הרבנים השונים להנחיות הסגירה לאורך השנה האחרונה. בשבוע האחרון נראה שכל האלמנטים התכנסו לכדי פיצוץ.

ביום שני בערב נערכה חתונה המונית של נכד אדמו"ר בעיר, הדבר התפרסם בתקשורת וברשתות החברתיות, והמשטרה הגיעה לאכוף את תקנות הקורונה רק לאחר מכן. מאז ואילך בכל יום פעלו שוטרים כדי לאכוף את התקנות בבני ברק ובמקומות נוספים בהם ציבור חרדי רב, בירושלים, אשדוד, אלעד, בית שמש ומודיעין עילית. במקומות רבים נתקלו השוטרים בהתנגדות של הציבור, התנגדות הנעה בין אלימות ממשית של זריקת אבנים על ניידות משטרה ושוטרים עד לחסימת צירים.

פיזור חתונה בבני ברק. (צילום מסך)

ביום חמישי בערב הגיע צוות של שלושה שוטרים ממחלקת הרישוי, בלבוש אזרחי ולא בניידת משטרה, לסיור בבני ברק. בשלב מסוים החלו תושבים לתקוף את השוטרים, ניפצו את זגוגיות הרכב באבנים וקרשים, שוטרת אחת נפצעה קל בידה והעידה שחשה סכנה ממשית לחייה למספר דקות.

האירוע הביא לגינויים נרחבים בקרב פוליטיקאים, בהם גם חברי הכנסת מש"ס, שהביעו זעזוע מהאלימות כלפי השוטרים. תגובת השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה היתה חדה: "האלימות הפרועה שראינו הערב בבני ברק היא פשע נבזי וחילול השם בידי נבלים ברשות התורה. ‏היא לא תעבור בשקט. התגובה בוא תבוא, ומהר".

התגובה אכן הגיעה. באזור השעה 23:00 כוחות רבים של משטרה ויס"מ פשטו על רחובות בבני ברק במטרה לעצור את החשודים באלימות כלפי השוטרים. אבל הכוחות התפזרו ברחובות רבים של העיר, ולא רק בישיבת ויז'ניץ שתיים, בה ככל הנראה לומדים החשודים.

מסוק חג מעל העיר, ניידות רבות סיירו בכל הרחובות עד שעות הלילה המאוחרות, רימוני הלם נזרקו, ושישה תושבים נעצרו, ושוחררו ביום המחרת. נכון למוצאי השבת, לא נעצרו חשודים במעשה.

"רוצים להראות מי הבוס? תהיו בשטח"

"החבר'ה חשבו שזה רכב של שבבניקים, שהגיעו על רקע של שנאת חרדים, הם היו על אזרחי", אומר איתמר קירשנבוים, תושב מודיעין עילית בן 20. קירשנבוים ראה מקרוב את אירועי ליל חמישי.

"המשטרה לא אהבה את זה, זה פגע בכבוד שלה", הוא מספר, "בתור חרדי אני אומר שהמשטרה לא אוכפת מספיק, יש המון חתונות בחסידויות, אז היא עשתה טוב, כי יש הרבה הפרות בבני ברק. אבל שיטת הפעולה, להגיע לאזורים שלא קשורים, זה חבל".

שוטרים פושטים על בני ברק בעקבות אירוע תקיפת שוטרים בניידת, 21 בינואר 2021 (צילום: א. כהן, קבוצת הבני ברקים 3)

גם מירי טביוביץ', פעילה קהילתית ותיקה במודיעין עילית, חושבת כך. "חשוב מאוד שהמשטרה תבצע אכיפה, כולנו מוקיעים את ההתנהגות של הנערים, ובתחילת הקורונה היה לנו שיתוף פעולה הדוק", היא אומרת, "אבל את המילה 'יד חזקה' בואו נוריד. שיתנהגו כמו שמתנהגים ברוטשילד. ההתנהגות של המשטרה בבני ברק הייתה ללא שום פרופורציה. רוצים להראות מי הבוס? תהיו בשטח".

הקפדה וניסיון

"הציבור החרדי לא רק מקפיד מאוד, אלא מקפיד לא פחות ואולי יותר מהציבור הכללי", טוענת טביוביץ', "רק מה? אני רוצה לדמיין לעצמי משפחות בבת ים או תל אביב עם 13-7 ילדים בלי טלוויזיה או אינטרנט, בלי אמצעים כלכליים, שאי אפשר להזמין אוכל מוכן ומשחקים, וסגורים בבית שלושה ימים. שיתקשרו אלי יספרו לי איך הולך. אנשים לא מבינים מה זה אומר, מכל בניין במודיעין עילית אפשר להקים בית ספר, לא קולטים את זה".

טביוביץ' מדברת מהר, מספיקה לקראת שבת לשלוח את הבעל לקנות חלות למשפחות עם קורונה, לבשל, לתפעל קבוצות חסד שדואגות למשפחות שזקוקות לכך, ועומדת על כך שהציבור החרדי הוא ציבור ממושמע, קפדן ואחראי. הבעיה, לטענתה, היא הצורך התקשורתי בפרובוקציות, בהסברה הפנים חרדית ובתנאי החיים.

מירי טביוביץ: "את המילה 'יד חזקה' בואו נוריד. שיתנהגו כמו שמתנהגים ברוטשילד". (צילום: אלבום פרטי)

"ברור שהשוליים מגיעים לטלוויזיה", היא מסבירה, "כל שבוע נפתחת כיתה במודיעין עילית, נולדים 40-30 ילדים. כל שבוע. תבין כמה חתונות זה כל שבוע, כמה בר מצוות. מה שאתם שומעים זה אחד מני כמה, שומעים על מאות הפרות? אמורות להיות אלפים. תבין איזה אחוז קטנטן זה".

"אם אני הייתי בגדרה או חדרה ורואה טלוויזיה, גם אני הייתי כועסת", היא מוסיפה, "אני חושבת שהציבור צריכים להכיל, להבין שלא מבינים את המשמעויות של משפחה מרובת ילדים בסגר".

לדברי קירשנבוים, "בחברה החרדית יש את הכלים לעורר את הציבור. אפשר רמקולים, אפשר מודעות גדולות, אבל זה לא מגיע מלמעלה. השטח לא שומר על ההנחיות". על השאלה אם הוא עצמו ישמור על ההנחיות אם יוזמן לחתונה, הוא מתקשה מעט לענות. "לא אלך לחתונה", הוא אומר ואז מסתייג, "זה ניסיון, אהיה בחופה ואז אלך. זה ניסיון, כל אחד רוצה להיות בחתונה של הבן דוד שלו".

יהודה דרורי: ". לא צריך לטשטש, יש מחלוקות, אבל דווקא סביב הקורונה היה יכול להתרחש שיח אמיתי, בגלל שיש פה אויב משותף"

דרורי, אב לחמישה "ילדים מקסימים, אפילו עכשיו כשאנחנו אחד בתוך השני", מקפיד לקיים את הוראות הסגר. "אני לא חריג בנוף, בית הספר והתלמוד תורה של הילדים מקפידים", הוא אומר, "מן הסתם מה שמגיע לכותרות זה הפרות, ויש מי שדואג לעשות את זה, צריך לשים את זה בפרופורציות".

"חילונים שרואים עוד גן שפתוח ועוד חתונה, זה יוצר תחושה", הוא מסביר, "אבל ממה שאני רואה וממה שאני מכיר, הרוב מקפיד על ההנחיות, ולכן עולה התחושה של מחפשים אותנו. יחד עם זאת יש אנשים שלא מקפידים על שמירת החיים של כולנו, לא צריך לעשות להם הנחה, אפשר לעשות את זה בצורה חכמה".

דרורי, חבר במיזם החברתי 'פלוגתא' שמפגיש חרדים וחילונים, מחפש את הוויכוח הפורה. "יש עניין אחד, שלאורך כל הדרך של הקורונה בעיני החילונים הוא הפרת חוק, וזה פתיחת מוסדות החינוך של הבנים", הוא אומר, "הסיפור הספציפי הזה אי אפשר לטאטא אותו, יש פה ויכוח אידיאולוגי. בסגר הראשון, כשהכל היה סגור הרמטי, גם אצלנו היה סגור לגמרי. הייתה תפיסה של סכנה מוחלטת, אז היה ברור שסוגרים הכל. אחר כך כל מגזר קידם את מה שחשוב לו. אפשר להתווכח על זה, אני לא מצפה מאדם חילוני שיקבל את זה, אנחנו חלוקים על הרבה דברים".

חסידי קרלין מתפללים מחוץ לבית הכנסת שלהם בירושלים, 10 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

קירשנבוים אומר, בגילוי לב, כי "יש פחד של החרדים מהמדינה, שיקלקלו אותנו, שינסו להשתלט עלינו". לדבריו, "בית כנסת זה ציפור הנפש של כל יהודי, זה החיים של החברה החרדית. שם זה המנוע. שם נפגשים. מאז השואה לא היה מצב שסגרו בית כנסת. אפילו במלחמות לא סגרו, להפך, היה פתוח והתפללו. פתאום סוגרים בית כנסת".

"יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע", הוא מוסיף, רומז לכך שאולי יש כאן אינטרסים שונים, שאינם קשורים לקורונה.

צריך קבינט פיוס אמיתי

"הציבור החרדי עושה מעל ומעבר וצריך לחבק אותנו", טוענת טביוביץ', "אני אוספת משחקים יד שניה, ומעבירה למשפחות, יש מי שמתחננים למשחקים. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, באמת, בואו תעזרו לנו. אנחנו עם אחד".

"יש בלי סוף ארגוני חסד חרדים שלא שואלים למי הם עוזרים: יד שרה, פירר, עזר מציון. תעזרו לנו לעזור למי שצריך, אנשים רוצים ועושים כל מה שהם יכולים", היא מוסיפה, " אני רואה חברות שלי, הן מתמוטטות. מודיעין עילית, בשכונה שלי, מעל 400 משפחות חולות. אבל איזה עוצמות של חסד יש פה. גם מי שלא יכול כלכלית, עוזר, נותן יד. אני מזמינה את הציבור החילוני להצטרף".

אדם חרדי מתחסן מפני הקורונה (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

דרורי מבקש מהציבור החילוני, וגם מהמשטרה, להבין את מורכבות החיים המשותפים. "ההכללה גורמת לך להיכנס למלכוד. באיזה צד אני? של המשטרה או של התושבים?", הוא מסביר, "הכי קל 'אנחנו והם'. לא צריך לטשטש, יש מחלוקות, אבל דווקא סביב הקורונה היה יכול להתרחש שיח אמיתי, בגלל שיש פה אויב משותף. אני כן רוצה שלחילונים יהיה בראש את יהודה או את אישתי אסתי, כדי שתהיה דמות מורכבת יותר ממה שרואים על המסך. צאו מהתבנית, אולי זה לא בדיוק כמו שזה נראה בחוץ".

"הלוואי שיהיה קבינט פיוס אמיתי, שאזרחים ואזרחיות יוכלו לנהל שיח של מחלוקות. להבין, שיש אנשים ב'צד השני', לפחות כחבר דמיוני", מסכם דרורי, "יש מיליון ומאתיים אלף חרדים שרוצים לחיות את החיים, זה מורכב. בני ברק היא לא מאה שערים, אבל הפחד שלי שאירוע כמו חמישי בערב מגדל ילדים שיחשבו שהמשטרה היא האויבת שלנו".