תגיות זיהוי אישיות של ארבעה ילדים בגילאי 5-11 מאמסטרדם שבהולנד, נחשפו במהלך חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במחנה ההשמדה סוביבור שבפולין.

התגיות, מעיין תליוני מתכת שענדו הילדים על צווארם, נשאו את שמותיהם, את תאריך הלידה שלהם ואת שם העיר ממנה הגיעו. את החפירה הארכיאולוגית יוצאת הדופן, המתנהלת לקראת הקמת מרכז המבקרים החדש במחנה, מנהלים צוות הארכיאולוגים ויטק מזורק פולין, יורם חיימי מישראל ואיבר סחוטה מהולנד, בעזרתם של תושבים מקומיים.

תגיות שנמצאו בחפירות בסוביבור (צילום: יורם חיימי)

"עשר שנים אני חופר בסוביבור", אומר חיימי, "וזה היה היום הקשה ביותר שלי. עמדנו עם הדסקיות, בשטח, ליד המשרפות, התקשרנו למרכז, ומסרנו להם את השמות".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

החוקרים יצרו קשר עם מרכז "מחנה ווסטרברוק" (Camp Westerbork), שבתקופת השואה שימש כמחנה ריכוז של יהודים שגורשו מהולנד למזרח אירופה, והיום,משמש כמרכז מבקרים והנצחה.

"קיבלנו תגובה מיידית. שלחו לטלפון שלי תמונות של ילדים רכים ומחייכים. הכי קשה, היה לשמוע שאחד מהילדים שאת התגית שלו החזקנו ביד, הגיע לסוביבור במשלוח של רכבת ילדים בני 8-4, שנשלחו לכאן למות לבדם. הסתכלתי על התמונות ושאלתי את עצמי. איך מישהו יכול להיות אכזר כל כך?".

מימין דדי זק עם קרובת משפחה ומשמאל התגית שלו. (צילום: יורם חיימי)

דדי זק Deddie Zak, בן 8 במותו: שמו של דדי הופיע על תגית מתכת שעברה שרפה, אשר נמצאה באחת המשרפות. חרוטים עליה שמו – Deddie Zak, תאריך לידה – 23.02.35 וכתובת המגורים של המשפחה ברחוב אויטרווארדנסטראט באמסטרדם.

דדי הגיע למחנה ב"קינדרטרנספורט", משלוח שזכה לשמו בשל מספר הילדים הגדול שהוסעו בו אל מותם: כשליש מתוך 3017 יהודים שנשלחו לסוביבור ממחנה הריכוז וכט היו ילדים בגילאי 4-8, רבים מהם ללא ליווי הוריהם. דדי נרצח עם בני משפחתו עם הגעתם למחנה סוביבור ב-11 ליוני 1943, והוא רק בן שמונה.

"ככל הידוע לנו, תליונים עם שמות ילדים נמצאו רק במחנה סוביבור", ממשיך חיימי, "והם לא מוכרים משום אתר אחר. מעניין לראות שהתוויות שונות זו מזו, ולכן נראה שלא מדובר ביוזמה מסודרת, אלא ביוזמות פרטיות של הורים, שהכינו עבור ילדיהם תווית זיהוי", הוא אומר.

לאה דלפנייא יושבת מימין לחברת משפחה, והדסקית שלה. (צילום: מתוך ארכיון מוזיאון מיידנק, יורם חיימי)

לאה יהודית דלפנייא – De La Penha Lea Judith, בת 6 במותה: תליון אלומיניום (בתמונה) שעליו חריטה, נמצא באזור רציף המחנה. שם פרטי – Lea Judith, שם המשפחה De La Penha, תאריך הלידה 11.5.37, AMSTERDAM.

"סביר שההורים ביקשו לוודא שניתן יהיה לאתר את יקיריהם בכאוס של מלחמת העולם השנייה", אומר חיימי, "תגיות המתכת של לאה, דדי, אנני ודוד, אפשרו לנו לחבר פנים וסיפור לשמות, שהיו עד היום שורה אנונימית ברישומי הנאצים. החפירה ארכיאולוגית נותנת לנו הזדמנות לספר את סיפורם של הקורבנות ולכבד את זכרם", הוא אומר.

ויטק מזורק באזור החפירות במחנה סוביבור בפולין (צילום: אורן דגן)

יורם חיימי, ארכאולוג ברשות העתיקות, הגיע למחנה בשנת 2008 בעקבות סיפור משפחתי. בני משפחת אמו של חיימי, סוחרים יהודיים ממרוקו, נשלחו אל מותם במחנה זה מצרפת ב-1943.

בסיוע תצלומי אוויר ישנים הצליח חיימי לגלות את מיקומם המדויק של תאי הגזים במחנה 3, ואף את מראהו הכללי של המבנה שלהם, שהיה בנוי על עמודי בטון. חיימי גילה שהגופות נדחסו מתאי הגז והופלו מגובה כמה מטרים לתוך קרונות המחוברים למסילה, ומשם נגררו אל הבורות, ומאוחר יותר אל מוקדי השרפה.

מחנה סוביבור היה אחד משלושה מחנות מוות שהוקמו במסגרת "מבצע ריינהרד" שמטרתו הייתה חיסול היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן שבפולין. מחנה השמדה בפולין הכבושה. המחנה פעל בשנים 1942–1943 וההערכות הן שנרצחו בו בין 170 אלף ל-250 אלף בני אדם שכולם היו יהודים.

"בסיוע תצלומי אוויר הצליח חיימי לגלות את מיקומם המדויק של תאי הגזים במחנה 3". (צילום: Piotr Bakun)