"האנטישמיות מאיימת על האנושות כולה," אומר ל'דבר' חוקר השואה, פרופ' יהודה באואר, "מצד אחד היא השנאה העתיקה ביותר כלפי קבוצה, ומצד שני היא חוזרת ומופיעה בהיסטוריה בזמנים שונים ובצורות שונות. אבל אף פעם בהיסטוריה היא לא הציתה כמות כזו של לבבות כמו בימינו. היא מסוכנת לכולם, לא רק ליהודים, והרי היא הובילה בעבר למלחמת עולם בה נהרגו לפחות 29 מיליון בני אדם שאינם יהודים, אז כן, יש לנו סיבה טובה לפחד, ולא רק לנו."

באואר, בן 94, הקדיש את חייו לחקר השואה, האנטישמיות ורציחות עמים. הוא נמנה עם בכירי חוקרי השואה בעולם, פרסם עשרות ספרים, וב-1998 זכה בפרס ישראל בחקר ההיסטוריה של עם ישראל. כיום הוא מייעץ לממשלות ולגופים בינלאומיים בנושאי הנצחת השואה, מאבק באנטישמיות ומאבק בזוועות המונים.

פרופ' באואר, האם 'כולם אנטישמים'?
"לא. תולדות העם היהודי אינן תולדות האנטישמיות. יש מקומות בהם חיו היהודים במשך מאות שנים, ולא התפתחה בהם אנטישמיות. קח למשל את הודו, גאורגיה או סין – יהודים חיו במקומות האלה מאות ואפילו יותר מאלף שנים, ולא התפתחה בהם אנטישמיות. ברוב החברות שאינן מונותאיסטיות אין אנטישמיות. אז התשובה היא לא. לא כולם אנטישמים."

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"ובכל זאת, בעת הנוכחית האנטישמיות גואה, ובשונה מהאנטישמיות הישנה, היא לא נובעת ממשבר כלכלי, פוליטי או שלטוני. האנטישמיות מרוכזת במדינות ובחברות המונותאיסטיות, אם כי יש גם יוצאים מהכלל. היא מגיעה בקבוצות שונות ממניעים שונים."

מהם הזרמים המרכזיים באנטישמיות של היום?
"ישנם הניאו-נאצים, שהם פשוט נאצים – אין בהם שום דבר 'ניאו', והימין הקיצוני. בהיקפים הרחבים של זה, מדובר במיליונים ואולי עשרות מיליונים של אירופאים וצפון אמריקאים לאומנים, המונעים משנאה גזענית כלפי זרים, ובתוך כך גם כלפי יהודים. בארצות הברית הם תומכי טראמפ, אם כי יש לציין שלא כל תומכי טראמפ הם אנטישמים. באירופה הם נוטים להצביע למפלגות ימין קיצוני, שהתחזקו בכל מדינות אירופה בעשרים השנים האחרונות, ואף תפסו את השלטון בחלקן. חלקם תומכים בישראל, וזוכים לצערי לתמיכה מחלק ממפלגות הימין בישראל ומארגונים ימניים לא ממשלתיים.

מחאת הBDS בניו יורק 2015. (Photo by Albin Lohr-Jones/Pacific Press/LightRocket via Getty Images)

"בקבוצה השנייה ישנו השמאל הרדיקלי והאנטישמיות האקדמאית. הם מתנגדים למדינת ישראל וטוענים כי היא נוסדה בחטא. הם נוטים לקרוא לישראל 'מדינת אפרטהייד', ולעיתים מתנגדים ליהודים, כי לדידם יהודים בהכרח תומכים בישראל. הקבוצה הזו קצת הפוכה מהקבוצה הקודמת – הם שונאים את ישראל ומנסים לפעמים להראות שהם אוהבים יהודים, בניגוד לקבוצה הקודמת ששונאת יהודים אבל מראה אמפתיה לישראל. מה שמפתיע באנטישמיות השמאלית, שבין הוגיה ומנהיגיה תמיד יש יהודים.

"הקבוצה השלישית מגיעה מקרב האיסלאם. במרבית המדינות הערביות והמוסלמיות מטיפים לשנאת ישראל ושנאת יהודים מזה שבעים שנה. בכמה מדינות הפסיקו עם זה לאחרונה (למשל בחריין, מרוקו ואיחוד האמירויות), אבל אחרות מגבירות את זה בשנים האחרונות (למשל טורקיה). זוהי תעמולה הכי פשוטה ושקרית שיש – משניאים את היהודים על הציבור בכל האמצעים שעומדים לרשות ההנהגה הדתית והפוליטית. מציירים את ישראל כשטן – ממש כפי שעשו בנצרות הקתולית עד המחצית השניה של המאה ה-20. גם מוסלמים החיים במערב מושפעים מהתעמולה הזו שחוצה גבולות ומדינות. התעמולה האנטישמית הזו עובדת שעות נוספות, יום ולילה, מזה עשרות שנים על ציבור של מאות מיליונים."

"עשרות מיליונים מתו בגלל האנטישמיות"

באואר מדגיש שהיקף הנפגעים מהאנטישמיות רחב בהרבה מאשר העם היהודי, ולדבריו, ייתכן שהיא ה'מגפה' הקטלנית ביותר של המאה העשרים. "באירופה נהרגו ונרצחו בשנים 1939-1945 כ-35 מיליון בני אדם, ביניהם בערך 5.7 מיליון יהודים, והיתר אירופאים ואמריקאים שאינם יהודים. הגורם למותם של 29 מיליון בני אדם שאינם יהודים, רובם אזרחים מזרח אירופאים, הוא האנטישמיות."

האנטישמיות היא שגרמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה?
"תראה, ב-1936 הכלכלה הגרמנית כבר הייתה גדולה יותר מאשר לפני המשבר הגדול של 1929. האבטלה חוסלה, ורובם המכריע של הגרמנים הביאו הביתה משכורות מכובדות. השווקים הפנימיים של גרמניה וסחר החוץ היו בשיא. אז אומרים לנו היסטוריונים שהיטלר פלש למזרח כי השלטון הנאצי רצה מרחב מחייה – "לֶבֶּנְסְרַאוּם" – כדי לצבור תבואה מהאדמות החקלאיות, פחם מאוקראינה ונפט מהקווקז. אבל למעשה, גרמניה כבר השיגה את כל אלה מבלי לירות ולו כדור אחד. היא רכשה אותם מברית המועצות."

כלומר, הרעיון של 'מרחב המחייה' הוא תעמולה גרמנית בלבד?
"כן. הסיבה שבגללה היטלר ביקש ממספר 2 שלו, הרמן גרינג, להכין את הצבא למלחמה בתכנית ארבע השנים ב-1936 הייתה הפחד שלו מהיהודים, או במילים אחרות – האנטישמיות. הוא כתב לגרינג בדף הראשון של המכתב הסודי בו מפורטת התכנית הסבר לשאלה למה גרמניה צריכה להתכונן למלחמה. ההסבר שלו היה שמאז המהפכה הצרפתית העולם עומד בפני עימות גדול, שבו תנסה היהדות העולמית להשתלט סופית על הנהגת האנושות. הוא כתב לו שמכנים את זה בולשביזם, אבל למעשה מדובר במזימה של היהדות העולמית. היטלר באמת האמין בזה שהיהודים עומדים להשתלט על העולם. המוטיבציה המרכזית של גרמניה לפתוח במלחמת העולם הייתה מה שההנהגה הנאצית ראתה כמלחמה נגד היהדות העולמית."

חורבות העיר ורשה לאחר מלחמת העולם השנייה (צילום: AP Photo)

לדברי באואר, מלחמת העולם השנייה אינה מקרה חריג במאה העשרים, אלא המקרה המדמם ביותר. "זה לא נגמר שם. האנטישמיות בחברה הערבית והמוסלמית במחצית השנייה של המאה ה-20 הובילה לצמיחה של תנועות כמו אל-קאעידה ודאעש. כשאתה מחנך דורות על דורות לשנאת ישראל ולשנאת יהודים, בסוף מה שיוצא מזה זה אנטישמים שרוצחים את בני עמם."

"זה לא ימין או שמאל, אלא לאומנות נגד ליברליזם"

באואר מודאג ממגמת התחזקותה של הלאומנות. "יש השתלטות של ממשלות לאומניות על מדינות רבות מסביב לעולם", הוא אומר, "הלאומנות היא תופעה גלובלית. היא ממש מגפה של ימינו. השלטון הלאומני בסין, שמכונה קומוניסטי, למרות שהם לא יודעים בכלל מה זה קומוניזם. השלטון הלאומני בהודו, בניצוחו של מודי, שעומד בראש מפלגה אנטי מוסלמית מובהקת שהביאה תומכים בעזרת תעמולה אנטי מוסלמית. ברוסיה זה בולט לגמרי, במיוחד כעת עם ההתנפלות על תומכי נבלני. המשטר של פוטין הוא בולשביזם סטליניסטי. גם במזרח התיכון יש הגמוניה של ממשלות סמכותניות שנאבקות ביניהן, אבל דומות באופיין הדיקטטורי – מטורקיה דרך סעודיה ומצרים, ועד איראן."

במערכת הצירים שמשרטט באואר, הלאומנות היא תגובת נגד למגמות של ליברליזם ודמוקרטיה. "הלאומנות באה כנגד הגל הליברלי שהחל במזרח אירופה לפני שלושה עשורים, ובמזרח התיכון לפני עשור עם האביב הערבי, וכולנו קיווינו שהוא ינצח. צריך להבין שזה לא עניין של שמאל וימין, אלא של לאומנות נגד ליברליזם.

כלומר, גם מנהיגי ימין יכולים להיאבק בלאומנות?
"הנהגת העולם הליברלי בשנים האחרונות הייתה בידיהם של ראשי מדינות שמרנים באירופה. דווקא המנהיגים השמרנים האלה – מרקל, מקרון ובוודאי בוריס ג'ונסון, שהם קפיטליסטים מובהקים המגיעים ממפלגות לאומיות שמרניות, דווקא הם מצאו את עצמם כמייצגי הליברליזם בעולם אל מול הגל המתפשט של הלאומנות."

האם נצחונו של ביידן בארה"ב מסמן בעיניך התחזקות של הליברליזם?
"הניצחון של ביידן הוא סימן מעודד אולי, אבל זה היה ניצחון דחוק. 73 מיליון אמריקאים הצביעו לטראמפ, והאנשים האלה לא הולכים לשום מקום. השאלה עכשיו היא כמה ביידן יצליח לסחוב את הציבור האמריקאי לכיוון ליברלי ודמוקרטי."

ג'ו ביידן מושבע לתפקיד הנשיא ה-46 של ארה"ב. (Saul Loeb/Pool Photo via AP)

באואר מדגיש שחלק מהעולם לא נכבש על ידי הלאומנות. "יש גם כמה מדינות בהן השלטון באמת ליברלי – בסקנדינביה, ניו-זילנד, קנדה. זה מעניין שנשים מנהלות את רוב המדינות האלה ובחלקן, כמו פינלנד וניו זילנד, נשים מנהיגות גם את האופוזיציה. אולי זה מקרי, אבל דווקא המדינות הקרובות ביותר לקטבים הגאוגרפים של כדור הארץ, הן הכי פחות מקוטבות פוליטית."

"השתלטות של בעלי ההון על משאבים מתדלקת את הלאומנות והאנטישמיות"

ההסבר של באואר לעליית הגל הנוכחי של הלאומנות הוא כלכלי. "אני קושר את זה להשתלטות הולכת וגוברת של בעלי ההון, שהם כולם גברים ולא במקרה, על משאבים נרחבים ברחבי העולם. תאגידי הענק נשלטים בידי גברים, שיש להם שלטון על משאבים כלכליים ששווים בערכם למשאבים של כל יבשת אפריקה לצורך העניין. זה לא קפיטליזם – זה הרבה מעבר לזה. זה גם לא אימפריאליזם, כי זה לא עניין של מעצמה, אלא יחידים ששולטים בגורלות של המוני המונים."

בעלי הון הולכים וצוברים הון עתק בשעה שהעוני גובר, ויותר ויותר אנשים מתקשים להתפרנס. המשבר הזה ללא ספק יגבר בעקבות מגפת הקורונה, והוא יישאר פה עוד זמן רב גם אם נתגבר על הנגיף"

"התופעה הזו עוד לא הוגדרה מספיק מבחינה אקדמאית, אבל אין לי ספק שהיא מה שמתדלק ומחזק את הלאומנות. בעלי הון הולכים וצוברים הון עתק בשעה שהעוני גובר, ויותר ויותר אנשים מתקשים להתפרנס. המשבר הזה ללא ספק יגבר בעקבות מגפת הקורונה, והוא יישאר פה עוד זמן רב גם אם נתגבר על הנגיף."

הלאומנות הזו מחזקת את האנטישמיות?
"בוודאי. האנטישמיות היא תופעה חזקה מאוד בכל העניין הזה. גורמים לאומנים מאשימים את היהודים בכל דבר שרק ניתן, למשל במגפת הקורונה. הימין הקיצוני בארה"ב תומך בגזענות, ובאופן טבעי לגמרי הוא גם אנטישמי, שכן האנטישמיות היא הבסיס לגזענות המודרנית. האנטישמיות באירופה באה לידי ביטוי בממשלות ליברליות בכך שהם מתנגדים לכשרות ולברית מילה, ובממשלות לאומניות שמנציחות פושעים נאצים, כמו באוקראינה למשל, או משנות את הסיפור של השואה כראות עיניהם, כמו בפולין."

"צריך לחשוף את השקר שבתוכו האנטישמים פועלים"

ניתן להיאבק באנטישמיות?
"האנטישמיות גואה, אבל גם המאבק בה הוא חסר תקדים. במדינות רבות ברחבי העולם יש מי שמבין שהאנטישמיות ארסית וממאירה. עשרות מדינות הכניסו בשנים האחרונות לספר החוקים שלהן את הגדרת העבודה של אנטישמיות שנכתבה על ידי הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE). זוהי הגדרה מקיפה, שמכילה גם את ההתנגדות לזכות הקיום של מדינת ישראל, או את הטענה שמדינת ישראל היא מפעל גזעני, כאנטישמיות."

"צריך לפתוח אתרים שיתקפו את האנטישמים באופן שמי. צריך לחשוף את זה שהאנטישמים בכל העולם הם קודם כל אויבים של החברות בהן הם פועלים. הם זורעים שנאה, שחוזרת אחר כך כמו בומרנג לחברה בה הם חיים. צריך לרדת עליהם שם"

איך יהודים יכולים להיאבק באנטישמיות?
"אני חושב שכל הניסיון שלנו להסביר כמה היהודים הם חכמים, ואיזה טכנולוגיה הבאנו לעולם, נידון לכישלון מוחלט. זה פשוט לא מעניין אף אחד בכמה פרסי נובל זכינו. הבעיה שלנו היא שהאנטישמיות מופצת כיום באמצעים חוקיים. הדרך היחידה להשפיע היא באותם אמצעים שהאנטישמים משתמשים בהם. פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם – מדיה של קפיטליזם קיצוני שנותנת פתחון פה לאנטישמיות."

"צריך לפתוח אתרים שיתקפו את האנטישמים באופן שמי. צריך לחשוף את זה שהאנטישמים בכל העולם הם קודם כל אויבים של החברות בהן הם פועלים. הם זורעים שנאה, שחוזרת אחר כך כמו בומרנג לחברה בה הם חיים. צריך לרדת עליהם שם. להראות לכולם שהאנטישמים הם נגד קידמה. הם פועלים נגד האינטרסים של המדינות שלהם. הם נגד הציוויליזציה. לחשוף את השקר שלאורו הם פועלים, ולא בדרך ההתגוננות, אלא בדרך התקפית."

"אם ניאבק עכשיו, אולי בפעם הבאה יימנע רצח עם"

הוא נולד בשנת 1926 בפראג, ועלה לארץ ישראל עם הוריו ערב מלחמת העולם השנייה. בנעוריו היה חניך בתנועת השומר הצעיר, התגייס לפלמ"ח ולחם במלחמת העצמאות. כשהשתחרר הצטרף לקיבוץ שובל שבצפון הנגב. בתחילת שנות השישים התיידד עם אבא קובנר, ממנהיגי ההתנגדות היהודית לנאצים בפולין, ששכנע אותו לעסוק בחקר השואה. באואר הצטרף למכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, עמד בראש המדור לחקר השואה במכון ומונה לפרופסור חבר באוניברסיטה. ב-1982 ייסד את המכון לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית ועמד בראשו, ובין השנים 1995 עד 2000 היה המנהל האקדמי של יד ושם.

כיום באואר לא רק חוקר את השואה והאנטישמיות, אלא מנסה לפעול כדי לעצור תופעות של רצח עם וטיהורים אתניים ברחבי העולם. בשנים האחרונות הוא משמש כיועץ בכיר לגוף בשם 'פעולה עולמית נגד זוועות המוניות' (GAAMAC), המורכב מנציגויות של 36 ממשלות המשתפות פעולה ביניהן כדי למגר את תופעת הרציחות ההמוניות.

"בשנים האחרונות גובר הקונצנזוס הדיפלומטי והאקדמאי סביב המושג "זוועות המונים" (Mass Atrocities). המושג הזה כולל בתוכו ארבע פשעים: פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, טיהור אתני ורצח עם. זוועות כאלה נערכות חדשות לבקרים בשנים האחרונות, אבל ברוב המקרים לא בהכרח מדובר על רצח עם של ממש. בשנים האחרונות היה רצח עם נגד הרוהינגיה במיאנמר, ועכשיו נגד האויגורים בסין. אני מסכים עם ההחלטה של הממשל האמריקאי שהסינים מבצעים רצח עם, אבל אני לא חושב שההצהרה הזו תשנה משהו."

רוהינגיה שעברו את הגבול ממיאנמר לבנגלדש בכניסה למחנה הפליטים. 15 בנובמבר 2017 (צילום: AP Photo/A.M. Ahad)

ההצהרה של ארה"ב באה לצד מלחמת סחר.
"אי אפשר להחרים את סין. סין היא מדינה דיקטטורית של 1.4 מיליארד בני אדם. היא עושה מה שהיא רוצה. אי אפשר להילחם בה, ואפשרויות ההשפעה עליהם היא מינימלית ביותר. אף אחד לא יפסיק את הסחר עם סין בגלל האויגורים. הסינים ימשיכו בכיף לסחור עם כל העולם ולהשתלט על שווקים. לא ניתן להילחם בסין מבחינה כלכלית. גורל מר צפוי לאויגורים, ואין מה לעשות עם זה. אם הממשלה החלשה של סודאן הצליחה לבצע רצח עם בדארפור, אז בטח שאת סין לא ניתן לעצור. ואני מזכיר לך שגם על רצח העם בדארפור האמריקאים נתנו הצהרה. זה עזר לעמים הילידים שם? לא ממש. עובדה שהם לא קיימים יותר כעמים. אולי כיחידים פה ושם יש ניצולים, אבל כעמים הם הושמדו. צר לי, אבל אני לא חושב שמישהו יכול להציל את האויגורים המסכנים."

אז מה בכל זאת ניתן לעשות?
"מה שכן ניתן לעשות, ומה שתמיד ניתן לעשות זה להיאבק. אני נאבק, משמע אני קיים. אם ניאבק עכשיו, אז אולי אולי בפעם הבאה יימנע רצח עם, ואולי לא. אבל עדיין, חובה עלינו להיאבק."